הביטלס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עידו הבסיסט (שיחה | תרומות) מ הגהה תגיות: החלפה אות סופית באמצע מילה חזרות הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך |
מ שוחזר מעריכות של עידו הבסיסט (שיחה) לעריכה האחרונה של LizardKing007 |
||
שורה 1:
{{מפנה|The Beatles|אלבום בשם זה|The Beatles (אלבום)}}
{{מפנה|החיפושיות|חיפושית}}
{{מוזיקאי
| סיווג = להקה
| שם = הביטלס
| שם בשפת המקור = The Beatles
| סמל = [[קובץ:Beatles logo.svg|150px|סמליל הביטלס]]
| תמונה = [[קובץ:The Fabs.JPG|250px]]
| כיתוב = הביטלס בניו-יורק, 7 בפברואר 1964{{ש}}ב[[כיוון השעון]] (מימין למעלה): [[פול מקרטני]], [[רינגו סטאר]], [[ג'ורג' האריסון]], [[ג'ון לנון]]
| מוקד פעילות = [[ליברפול]], [[אנגליה]]
| שנות פעילות = [[1960]]–[[1970]]
| סוגה = [[רוק (מוזיקה)|רוק]], [[רוק פסיכדלי]], [[רוק אנד רול|רוק נ' רול]], [[מוזיקת פופ|פופ]], [[פופ רוק]], [[רוק מתקדם]], [[ארט רוק]], [[בארוק פופ]], [[מיוזיק הול]], [[מוזיקה הודית]]
| סוג קול =
| עיסוק =
| כלי נגינה =
| חברת תקליטים = פרלופון{{ש}}[[קפיטול רקורדס]]{{ש}}[[אפל רקורדס]]{{ש}}[[יונייטד ארטיסטס]]{{ש}}Vee-Jay{{ש}}סוואן רקורדס{{ש}}פולידור
| שיתופי פעולה בולטים =
| אתר אינטרנט = [http://www.beatles.com www.beatles.com]
| חברים לשעבר = [[פיט בסט]]{{ש}}[[סטיוארט סאטקליף]]{{ש}}[[ג'ון לנון]]{{ש}}[[פול מקרטני]]{{ש}}[[ג'ורג' האריסון]]{{ש}}[[רינגו סטאר]]
}}
'''הביטלס''' (ב[[אנגלית]]: '''The Beatles'''; בתרגום חופשי ל[[עברית]]: '''חיפושיות-הקצב'''{{ביאור|השם באנגלית Beatles הוא [[שעשועי לשון|משחק מילים]] על שילוב המילה "חיפושיות", המאויתת באנגלית Be'''e'''tles, עם המילה "מקצב" (באנגלית: Be'''a'''t).}}, או בקיצור: '''החיפושיות''') הייתה להקת רוק [[הממלכה המאוחדת|בריטית]] הנחשבת על ידי רבים להרכב המוזיקלי המשפיע ביותר אי-פעם. הלהקה הייתה אינטגרלית לאבולציה של [[מוזיקת פופ]] לצורת אמנות ולהתפתחות [[ילדי הפרחים|תרבות הנגד של שנות ה-60]]. המוזיקה שלהם, שמקורה ב[[רוק אנד רול]] של [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], שילבה לתוכה אלמנטים של [[מוזיקה קלאסית]] בדרכים חדשניות. בהמשך, הלהקה שילבה מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים - מ[[בלדה|בלדות]] ו[[מוזיקה הודית]] ל[[מוזיקה פסיכדלית]] ו[[רוק כבד]]. שילובן של השפעות אלה בשירי פופ, המבנים המלודיים וההרמוניים המורכבים, ופריצות הדרך החשובות של הביטלס בתחום הקלטת המוזיקה העלו תרומה מכרעת להפיכת מוזיקת הרוק והפופ לסוגה אמנותית ממשית, והעמידו את הביטלס כיוצרים הבולטים ביותר של המוזיקה הפופולרית ב[[שנות ה-60]].
חברי הלהקה בהרכבה הסופי היו [[ג'ון לנון]], [[פול מקרטני]], [[ג'ורג' האריסון]] ו[[רינגו סטאר]] (ריצ'רד סטארקי ג'וניור). בתקופות מוקדמות יותר היו חברים בה [[סטיוארט סאטקליף]] ([[1960]]) ו[[פיט בסט]] (1960-1962). הלהקה נוצרה והתגבשה סביב הצמד [[לנון-מקרטני]], שהיו ה[[מוזיקאי]]ם הבולטים בה לכל אורך דרכה, וכותבי רוב השירים של הלהקה.
[[קובץ:The Beatles magical mystery tour.jpg|ממוזער|תמונה מהסרט Magical Mystery Tour. סרט של הביטלס שיצא בשנת 1967]]
שם הלהקה הוא [[הלחם]] של המילים ה[[אנגלית|אנגליות]] beetles ([[חיפושיות]]) ו-beat ([[קצב (מוזיקה)|קצב]]).{{ביאור|ב[[עברית]] תורגם השם ל"חיפושיות הקצב" כדי לא לאבד את כפל המשמעות, ורק בהמשך קוצר ל"החיפושיות".}} הסיבה המדויקת לבחירה בשם זה אינה ידועה בוודאות, אך ככל הנראה לנון קיבל השראה לשם מהנוהג הנפוץ אצל להקות אחרות לבחור בשם בעל משמעות כפולה.{{ביאור|לדוגמה, [[Bill Haley & His Comets]] (ביל היילי (שם של כוכב שביט) והשביטים שלו)}} השערה רווחת אחת, שגם חברי הביטלס נתנו לה חיזוק, הייתה שהשם נוצר בהשראת ה-Crickets, להקתו של [[באדי הולי]], שפירושו "צרצרים", אך גם מרמז למשחק ה[[קריקט]].{{ביאור|בדיעבד, התברר כי הקריקטס לא היו מודעים לדו־המשמעות, שכן משחק הקריקט לא היה ידוע כלל בארצות־הברית.}} השערה נוספת, של מקרטני, היא כי השם התבסס על ביטוי [[סלנג]] בסרט "[[הפרא (סרט)|הפרא]]", שהיה חביב על לנון וסאטקליף.{{ביאור|גם כאן, כפי שמציין מקרטני, ההשפעה התבססה על טעות בהבנה, שכן המונח beetles בסרט הוא ביטוי סלנג שמשמעותו "בחורות".}} לנון, מקרטני ואחרים העלו גם פירושים אחרים, חלקם שגויים במתכוון.{{ביאור|לנון גרס, בדברים שכתב למגזין המוזיקלי הליברפולי Mersey Beat, כי השימוש ב-A נגלה לו בחלום, ואילו [[סינתיה לנון]], רעייתו בשנים הראשונות לפרסומה של הלהקה, גורסת כי ציין בפניה שהבחירה באיות נבעה מכך שהיפוך ההברות (les Beat) נשמע "צרפתי ומגניב"}}
הביטלס הם [[מוזיקאים שיאני מכירות|הלהקה הנמכרת ביותר]] בהיסטוריה, עם הערכות על כך שמכרו יותר מ-800 מיליון אלבומים ברחבי העולם. הם המוזיקאים הנמכרים ביותר בארצות הברית, עם 178 מיליון מכירות מוסמכות. הביטלס היו בעלי יותר אלבומים מספר אחת ב[[מצעד האלבומים הבריטי]], והם מכרו יותר סינגלים ב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]], מכל [[הרכב מוזיקלי]] אחר. הלהקה נכנסה ל[[היכל התהילה של הרוק אנד רול]] ב-1988 וכל ארבעת חבריה נכנסו באופן עצמאי בין 1994 ל-2015. ב-2008, הלהקה עלתה לצמרת הרשימה של [[בילבורד]] של האמנים המוצלחים ביותר; נכון ל-2019, הביטלס מחזיקים בשיא כמות הלהיטים מספר אחת ב[[בילבורד הוט 100]] עם 20.
הלהקה קיבלה 7 [[פרס גראמי|פרסי גראמי]], [[פרס אוסקר]] (על [[פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר|הפסקול המקורי הטוב ביותר]] לסרט [[Let It Be (סרט)|Let It Be]] של שנת 1970) ו-15 [[פרסי אייבור נובלו]]. הם גם נכללו, כקבוצה, ברשימת 100 האנשים המשפיעים של המאה ה-20 של מגזין [[טיים (מגזין)|טיים]].
מגזין [[הרולינג סטון]] דירג את הביטלס במקום הראשון ברשימת [[100 האמנים הגדולים בכל הזמנים (רולינג סטון)|100 האמנים הגדולים בכל הזמנים]], כמו מגזינים רבים אחרים.{{הערה|{{רולינג סטון||100Greatest Artists of All Time|music/lists/100-greatest-artists-of-all-time-19691231}}}}
הלהקה התפרקה באופן רשמי ב-[[10 באפריל]] ,1970 ,שבו מקרטני הכריז באופן רשמי עבור המדיה והעיתונות כי הלהקה התפרקה אחרי כיותר מ-10 שנות פעילות. ב-1980 ,כעשר שנים לאחר התפרקות הלהקה ,נרצח לנון בידי מעריץ לשעבר של הלהקה ,דיוויד צ'פמן ,בביתו שב[[קרוליינה הצפונית]] בעוד בנובמבר 2001 ,האריסון הלך לעולמו.
למרות נפילת הלהקה; מקרטני וסטאר מתאחדים מספר רב של פעמים לאורך השנים ומופיעים עם רפרטואר שירי הלהקה או שירים של מקרטני או סטאר.
== היסטוריה ==
=== השנים הראשונות (1962-1957) ===
ראשיתה של הלהקה בלהקת [[סקיפל]] בשם "הקוורימן" (The Quarrymen), שהקים ג'ון לנון ב[[ליברפול]].{{ביאור|שם הלהקה התבסס על שם בית הספר התיכון בו למד.}} חבר משותף לפול מקרטני ולג'ון לנון הזמין את הראשון להופעת אחר־צהריים של הלהקה בכנסיית סנט פיטר'ס. מקרטני התרשם מהופעתו של לנון ומיכולתו לאלתר מילים. אחרי ההופעה נפגשו השניים ומקרטני הרשים את לנון ביכולת הנגינה שלו, כאשר ניגן על גיטרה את השיר "Twenty Flight Rock" של [[אדי קוקרן]], ומספר שירים נוספים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.beatlesbible.com/1957/07/06/john-lennon-meets-paul-mccartney/|הכותב=|כותרת=Beatles Bible-John Lennon Meats Paul McCartney|אתר=|תאריך=}}}} כשבוע לאחר המפגש הציע פיטר שוטון, חבר להקת הקוורימן, למקרטני להצטרף והוא נענה. אף על פי שחשש למעמדו כמנהיג הלהקה, הסכים לנון לצרף את מקרטני עקב יכולת הנגינה שלו. מעט מאוחר יותר, הביא מקרטני לצירופו של ידידו הצעיר מבית הספר התיכון ג'ורג' האריסון, לאחר שנערך לו אודישן בפני ג'ון. תקופה ממושכת התקיימה הלהקה בהרכבים שונים וללא מתופף, וביצעה מגוון שירים, שברובם היו שירי רוק אנד רול אמריקניים.
בתחילת [[1960]] ארגן מנהל הלהקה, [[אלן ויליאמס]], הופעות במועדון לילה קטן ב[[המבורג]] שב[[גרמניה]]. חברי הלהקה צירפו אליהם את פיט בסט כמתופף.{{ביאור|לפי תיאורים רבים, בעלותו של בסט על תופים משלו הייתה שיקול מכריע בהחלטה לצרפו ללהקה.}} החבר החמישי בלהקה היה חברו הטוב ביותר של ג'ון לנון, צייר מוכשר בשם [[סטיוארט סאטקליף]]. הביטלס ניגנו משך שבועות ארוכים ברובע סנט פאולי בהמבורג, עיר נמל שדומה באופיה לעיר מולדתם, תחילה במועדון אינדרה ואחר־כך במועדון מעט גדול יותר, הקייזרקלר. עם שובם לליברפול{{ביאור|הלשנה מצידו של בעל מועדון קייזרקלר מפני שגילה שהביטלס פזלו להופיע במועדון המתחרה הטופ טן, לצדו של הזמר הבריטי טוני שרידן, שמה קץ להופעותיהם בקייזרקלר. בעל המועדון הביא לידיעת הרשויות את העובדה שג'ורג' האריסון, שהיה אז בן 17, מנגן במועדון לילה בעודו קטין.}} התפרקה הלהקה למעשה, אך כעבור חודשים אחדים שבו חבריה והתקבצו שוב להופעות בהמבורג, כשהפעם מילא מקרטני את תפקידו של סאטקליף כבסיסט, לאחר שזה שעזב את הלהקה לטובת חברתו מהמבורג, הצלמת אסטריד קירשנר{{ביאור|סאטקליף, שכישורי נגינתו בבאס היו דלים יחסית, פנה ללימודי ציור ובאפריל 1962 נפטר בעקבות גידול במוחו. צילומיה של חברתו, אסטריד קירשהר, שימשו השראה לצילום שעיטר את עטיפת תקליטם השני של הביטלס. ציורו של חבר אחר, [[קלאוס פורמן]], היה לכריכת האלבום רבולבר.}} ארבעה מסעות ההופעה הארוכים בהמבורג נחשבו בעיני חבריה לנקודת מפנה חשובה בתולדות הלהקה. הנגינה משך שעות ארוכות על הבמה בכל יום ליטשה את כישורי הנגינה וההופעה שלהם, וסייעה להם בגיבוש רפרטואר מוזיקלי ובשיפור יכולתם לתפקד באופן מוזיקלי כלהקה. [[קובץ:Cavern Club.jpg|ימין|200px|ממוזער|מועדון ה"מערה"]]
לאורך שנת [[1961]] הרבו הביטלס להופיע גם בליברפול ובסביבתה, כשהם תופסים מקום חשוב יותר ויותר בזירה המקומית המשגשגת. מספר מאזינים נלהבים, שפנו לחנות המוזיקה של [[NME]] בליברפול וביקשו לקנות מתקליטיהם,{{ביאור|הביטלס ניגנו כמלוויו של טוני שרידן במספר שירים, באנגלית ובגרמנית, ואף שרו כמה שירים משלהם. ההקלטה הוצאה לאור בגרמניה ולא זכתה להצלחה רבה.}} עוררו את תשומת לבו של מנהל החנות, [[בריאן אפשטיין]], שמצא אותם מנגנים במועדון ה"מערה" בליברפול, והציע להם את ניהולו. הוא החל לנהל את הלהקה בנובמבר 1961.
אפשטיין, שהיה בעל חוש בימתי מפותח, שינה את לבושם של חברי הלהקה, שוויתרו על בגדי עור ושיער פרוע לטובת חליפות, עניבות ושיער מסורק, והחל לפעול להשגת חוזה הקלטות ללהקה. הביטלס ביצעו הקלטת מבחן בחברת התקליטים החשובה "[[דקה (חברת תקליטים)|דקה]]" ([[1 בינואר]] [[1962]]) אך נדחו בטענה ש"להקות גיטרה הן כבר לא באופנה".{{הערה|Philip Norman, ''Shout!: The Beatles in their Generation'', New York: Simon and Schuster, 1981 עמ' 167. הסברה הרווחת הייתה שהעתיד טמון בזמרי סולו עם להקות ליווי.}} מעט מאוחר יותר, נוצר קשר בין אפשטיין ל[[ג'ורג' מרטין]], [[מפיק מוזיקלי]] בעל הכשרה קלאסית, ששימש בעיקר כמפיק תקליטי [[קומדיה]] ב[[פרלופון]], חברה־בת של [[EMI]]. עם שובם של הביטלס ממסע הופעות בהמבורג (אפריל-מאי 1962) ניגנו חברי הלהקה לפני מרטין (יוני 1962), שלא התרשם במיוחד מנגינתם, אך התרשם מאישיותם, והחתים אותם על חוזה הקלטות.
הודעתו של מרטין שהמתופף פיט בסט אינו טוב מספיק להקלטה מקצועית, והחלטתו להשתמש במתופף אולפן (מנהג מקובל באותם ימים בתעשיית המוזיקה), הביאה לכך ששאר החברים החליטו לסלק את בסט מהלהקה, לאחר שלא היו מרוצים גם מאי השתלבותו החברתית. באוגוסט 1962, הוחלף בסט ב[[רינגו סטאר]], מתופפה של להקת [[רורי סטורם וההוריקנים]],{{הערה|שמועות רווחות גרסו כי בסט סולק לא רק בגלל כישורי התיפוף שלו אלא גם בגלל חזותו הנאה, שהקנתה לו פופולריות בקרב מעריצים ועוררה את קנאתם של חברי הלהקה האחרים. מידת האמת בשמועות אלו אינה ידועה, אך ידוע כי פול מקרטני, שהיה גם זה שבישר לבסט על סילוקו, לא רווה נחת מאיכות נגינתו גם קודם לכן, וכי בסט, שהמשיך לדבוק בבגדי עור ובבלורית משוכה לאחור, התקשה להשתלב בהווי הלהקה כאחד מהם. תיאור מפורט של הפרשה: Philip Norman, ''Shout!'' עמ' 157-165.''}} שהייתה אף היא אחת הלהקות הבולטות ביותר בליברפול. גם נגינתו של סטאר, שלא היה בקי די צורכו ברפרטואר המוזיקלי של הביטלס, לא הייתה טובה דיה לדעתו של מרטין,{{ביאור|1=הקלטת המבחן התבצעה ב-4 בספטמבר 1962.}} ובהקלטה הרשמית הראשונה של הביטלס, ב-[[11 בספטמבר]] [[1962]] נשכר לצורך התפקיד מתופף אולפן בשם [[אנדי וייט]].
הצלחתה של הלהקה החלה משנת 1962, ונוצרה סביבה תופעה של היסטריה המונית שכונתה "ביטלמניה". התופעה התפשטה מהממלכה המאוחדת לארצות הברית ומשם למדינות רבות נוספות, ופילסה את הדרך לשורה ארוכה של להקות רוק בריטיות (במה שכונה בשם הפלישה הבריטית). פרסומה הגדול של הלהקה, כמו גם העיסוק בסמים קלים וסמי הזיה, שלום ואהבה, קיבעו את היותה של הלהקה כסמל של התקופה, והקנו לה מעמד החורג בהרבה מזה של להקות אחרות. שני השירים הראשונים אותם בחרו הביטלס להקליט לתקליטון הבכורה שלהם היו [[Love Me Do]],{{כ}}{{ביאור|השיר הוקלט שלוש פעמים: פעם אחת עם פיט בסט ב-[[6 ביוני]] [[1962]], פעם נוספת עם רינגו סטאר, בגרסה ששימשה בתקליטון, ופעם שלישית עם אנדי ווייט, גרסה ששימשה בתקליט הראשון של החיפושיות וכמעט בכל הגרסאות המוכרות של השיר.}} שנכתב על ידי מקרטני, כשלנון תורם את המעבר; ו-[[P.S. I Love You]], שהולחן אף הוא על ידי מקרטני.
=== ביטלמניה ומסעי ההופעות (1966-1963) ===
{{הפניה לערך מורחב|ביטלמניה}}
==== Please Please Me ו-With the Beatles ====
הסינגל הראשון של הביטלס, עם [[Love Me Do]] ו-[[P.S. I Love You]] יצא לאור באוקטובר 1962 וזכה להצלחה ניכרת באזור ליברפול, אך להצלחה פושרת בשאר המקומות באנגליה,{{ביאור|אחת הטענות הייתה שהצלחתו הפושרת של התקליטון נבעה מכך שהביטלס לא יכלו לקדם את מכירותיו בגלל מסע הופעות אחרון לו התחייבו בהמבורג. הטענה, ככל הנראה, שגויה: הביטלס היו מחויבים להופעה של שבועיים בדצמבר ובזמן הוצאת התקליטון ואחריו שהו בבריטניה.}} והגיע רק למקום ה-17 במצעד התקליטונים הבריטי.{{הערה|טענה רווחת (ר' למשל Norman, ''Shout!'', עמ' 168) הייתה כי הצלחתו של התקליטון התבססה על קנייה של 10,000 תקליטונים על ידי אפשטיין עצמו, על בסיס הידיעה שמספר כזה של תקליטונים מכורים דרוש כדי להביא את התקליטון לפחות למקום ה-20 במצעד.}} זמן קצר אחריו ([[26 בנובמבר]] [[1962]]) הקליטו הביטלס תקליטון נוסף, שכלל את [[Please Please Me (שיר)|Please Please Me]] ו-[[Ask Me Why (שיר)|Ask Me Why]]. בעצתו של מרטין,{{ביאור|לפני הקלטת השיר הציע מרטין לביטלס להקליט שיר אחר, How Do you Do It." הביטלס הקליטו הקלטת דמו אחת באי־רצון ניכר, אך סירבו להקליט את השיר. חושיו של מרטין לגבי סיכויי הצלחת השיר היו מדויקים: השיר הוקלט אחר־כך על ידי להקת [[מרזיביט]] אחרת ([[ג'רי והפייסמייקרס]]) והגיע למקום הראשון במצעד הבריטי.}} האיצו הביטלס את קצב הנגינה והשירה ב-Please Please Me, שינוי שהוכיח את עצמו כאשר יצא התקליטון בתחילת [[1963]] והגיע למקום הראשון במצעד.{{ביאור|התקליטון יצא לאור ב-[[11 בינואר]] 1963 והגיע למקום הראשון ב-[[2 במרץ]] 1963. הצלחתו הראשונית הובילה להופעה של הביטלס בתוכנית Thank Your Lucky Star ואחר־כך להופעות נוספות בתוכנית, שסייעו אף הן להצלחתו.}}
ב-[[11 בפברואר]] [[1963]], הביטלס הקליטו עשרה שירים בסשן הקלטות אחד ארוך לאלבום הבכורה שלהם, [[Please Please Me]]. לאלבום התווספו ארבעת שירי התקליטונים שכבר יצאו בשני הסינגלים הראשונים שלהם, יחד עם סדרת שירים שכמעט מחציתם גרסאות כיסוי של שירים שהביטלס ביצעו בקביעות בהופעותיהם.{{דרוש מקור}} מרטין שקל במקור לעשות הקלטה חיה במועדון ה"מערה", אבל אחרי שהחליט שהאקוסטיקה של הבניין לא התאימה, הוא בחר לעשות מעין [[הופעה חיה]] באולפן עם הפקה מינימלית ב"סשן מרתון בודד ב[[אולפני אבי רוד]]".{{הערה|ג'ונתן גולד, '''Can't Buy Me Love: The Beatles, Britain and America''', עמ' 147}} אחרי ההצלחה הבינונית של "Love Me Do", הסינגל "Please Please Me" קיבל הצלחה נחרצת יותר כששוחרר בינואר 1963, חודשיים לפני [[אלבום הבכורה]] באותו השם. השיר הגיע למקום הראשון בכל טבלה בריטית למעט Record Retailer, שבו הוא הגיע לשיאו במקום השני.{{הערה|מארק לואיסון, '''The Complete Beatles Chronicle''', עמ' 88, 351}}
[[קובץ:The Beatles and Lill-Babs 1963.jpg|שמאל|250px|ממוזער|הביטלס ב-1963 עם הזמרת השוודית ליל-באבס]]
התקליט זכה להצלחה מידית ומרשימה,{{ביאור|זמן קצר אחרי הוצאת התקליט הוציאו הביטלס תקליטון מצליח נוסף, [[From Me to You (שיר)|From Me to You]], שכלל בצידו השני את השיר [[Thank You Girl (שיר)|Thank You Girl]]. התקליטון הוקלט ב-[[5 במרץ]] 1963. }} והמשיך את קו העלייה בפופולריות של הביטלס. הלהקה המשיכה להופיע ברחבי בריטניה, כשהיא קוצרת הערצה הולכת ומתעצמת. פריצת הדרך המשמעותית הבאה הגיעה בשלהי הקיץ של 1963, כאשר הוציאה הלהקה את התקליטון [[She Loves You]]{{כ}}{{ביאור|השיר הוקלט ב-[[1 ביולי]] 1963 והוצא לאור ב-[[23 באוגוסט]] 1963. על צדו השני של התקליטון הופיע השיר [[I'll Get You (שיר)|I'll Get You]].}} שזכה להצלחה מסחררת ושבר את כל שיאי המכירות בבריטניה. ב-[[13 באוקטובר]] 1963 הופיעו הביטלס בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "יום א' בפלדיום של לונדון"{{הערה|Sunday Night at the London Palladium של רשת ITV. }} שזכתה לצפייה של 15 מיליון צופים, ומעט מאוחר יותר השתתפו במופע הגאלה השנתי בפני משפחת המלוכה.{{הערה|ה-Royal Command Performance בו צפו המלכה האם והנסיכה מרגרט. }} שתי ההופעות הללו, שזכו לסיקור נרחב, חשפו לראשונה את ההיסטריה ההמונית הגדולה, בעיקר של צעירות בגילאי העשרה, שהתפתחה בבריטניה סביב הלהקה. בתוך זמן קצר, זכתה התופעה לכינוי "[[ביטלמניה]]".{{ביאור|המונח הופיע לראשונה בכתובים ב"דיילי מירור" מתאריך [[2 בנובמבר]] 1963.}}
במקביל לכל אלו, הצליחו הביטלס להקליט את אלבומם השני, [[With The Beatles]],{{ביאור|הוקלט [[18 ביולי]] 1963 עד [[23 באוקטובר]] 1963.}} שכלל שורה מרשימה נוספת של שירים חדשים.{{ביאור|החריג הוא [[Hold Me Tight (שיר)|Hold Me Tight]], שהוקלט עבור [[Please Please Me]] אך נדחק לתקליט הבא.}} באלבום היו גם כמה שירים נוספים של יוצרים אחרים. זמן קצר אחרי כן הקליטו הביטלס תקליטון חשוב נוסף, [[I Want to Hold Your Hand]].{{ביאור|הוקלט ב-[[17 באוקטובר]] 1963, הוצא לאור ב-[[29 בנובמבר]] 1963. בצידו השני של התקליט הופיע השיר [[This Boy (שיר)|This Boy]], שגרסת נעימה שלו הופיעה גם בסרט [[A Hard Day's Night (סרט)|A Hard Day's Night]] של הלהקה.}} אלו לא רק ליבוּ את הצלחתה של הלהקה, אלא גם משכו את תשומת לבם של מבקרי מוזיקה, שהעתירו על ראשם של [[ג'ון לנון|לנון]] ו[[פול מקרטני|מקרטני]] שבחים רבים, כשחלקם הרחיקו לכת עד כדי השוואתם ל[[פרנץ שוברט|שוברט]] ול[[יוהנס ברהמס|ברהמס]].
==== הביקור בארצות הברית והפלישה הבריטית ====
[[קובץ:Los Beatles (19266969775) Recortado.jpg|ממוזער|תמונה של הביטלס]]
היעד הבא שהציבו הביטלס בפניהם היה כיבושה של אמריקה.{{ביאור|הביטלס זכרו את קבלת הפנים הצוננת לה זכו קליף ריצ'רד והצלליות בארצות־הברית, בשיא תקופת הצלחתם בבריטניה, ונדרו שלא לצאת למסע הופעות שם לפני ששיר שלהם יעמוד בראש מצעד המכירות שם.}} הלהקה הופיעה אמנם בסוף שנת 1963 ב[[שוודיה]] ונחלה הצלחה, ואחר־כך ב[[צרפת]], שם נחלה הצלחה פחותה,{{ביאור|הצרפתים הפגינו אותה עת עניין רב יותר בהופעתה באולימפיה של [[סילבי ורטן]].}} אך המטרה הראשית שלהם נותרה הצלחה ב[[ארצות הברית]], המדינה ממנה הגיעו רוב היוצרים הנערצים עליהם.
לאורך שנת 1963 הוצאו בארצות הברית מספר תקליטונים של הביטלס על ידי חברות תקליטים קטנות,{{ביאור|החברות היו Vee Jay ו-Swan.}} ללא קידום מכירות, וכמעט ללא הצלחה. למרות זאת, הצליח [[בריאן אפשטיין|אפשטיין]], בהסתמך על הצלחתה המרשימה של הלהקה בבריטניה, להחתים אותה לשלוש הופעות ב[[תוכנית האירוח של אד סאליבן]] בפברואר 1964. אפשטיין ניצל את ההחתמה כדי לשכנע את [[דייב דקסטר]], האחראי על הרפרטואר בחברת [[Capitol Records]], אחותה האמריקנית של EMI, להשקיע בקידום מכירות של הלהקה, שהיה אמור להתרחש עם הוצאתו של I Want to Hold Your Hand בארצות הברית באמצע ינואר.
[[קובץ:Paul, George & John.png|ימין|250px|ממוזער|הביטלס מופיעים ב-1964]]
האירועים התגלגלו במהירות רבה מן הצפוי, וההשמעות הרבות להן זכה עותק מיובא מבריטניה של [[I Want to Hold Your Hand]] הובילו להוצאת התקליטון כבר בסוף דצמבר. התקליטון זכה להצלחה מרשימה וב-1 בפברואר 1964 טיפס למקום הראשון במצעדי המכירות בארצות הברית. הגעתם של הביטלס, כעבור מספר ימים, התקבלה בהיסטריה שהפתיעה את חברי הלהקה ואת כל מי שהיה נוכח במקום. בנמל התעופה התקבלו חברי הלהקה על ידי אלפי צעירים נלהבים, נושאי כרזות, והופעתם הראשונה ב[[המופע של אד סאליבן|מופע של אד סאליבן]] ב-9 בפברואר 1964 זכתה להצלחה חסרת תקדים, עם שיא צפייה של 73 מיליון איש.{{הערה|כ-40 אחוז מאוכלוסיית ארצות־הברית באותה עת. פשיעת הנוער צנחה בעת ההופעה במידה כזו שבאף אחד מחמשת המחוזות של ניו־יורק לא דווח על מקרה של גנבת צלחת מכונית. Philip Norman, ''Shout!'' עמ' 225.}}
חוות הדעת הרווחת ביותר בעיתונות אחרי ההופעה הראשונה בתוכנית של אד סאליבן הייתה כי הביטלס הם שיגעון חולף. "הם ייעלמו בתוך שנה" גרס המנהל המוזיקלי של אד סאליבן, ומיצה בכך את הדעה הרווחת. ההארלד־טריביון של ניו־יורק גרס כי הלהקה מורכבת מ"שבעים וחמישה אחוז פרסום, עשרים אחוז תספורת וחמישה אחוז יללות". [[וושינגטון פוסט]] גרס כי הם "א-מיניים ומכוערים" ואילו ה[[ניו יורק טיימס]] גרס כי מדובר ב"[[אפקט הפלצבו|תרופת דמי]] להמונים".{{הערה|Philip Norman, ''Shout!'' עמ' 224-5.}}
למרות הנבואות להיעלמותה המהירה של הלהקה ושל הביטלמניה, נמשכה התופעה כמעט שלוש שנים. בשנים אלו משלו הביטלס ברמה במצעדי המכירות של התקליטונים והתקליטים אריכי־הנגן, כששיריהם ואלבומיהם מככבים בראש המצעד בלמעלה משליש הזמן מאותן שנים.{{ביאור|בסך הכל שהו תקליטוני הביטלס אותן שנים 35 שבועות בראש המצעד, ואילו תקליטיהם שהו בראש המצעד 71 שבועות.}} מכירות התקליטים היוו רק חלק קטן מהתעשייה הענפה שהתפתחה סביב הביטלס. חולצות, בובות, שעונים, פאות, כרזות, נעליים, וכל מוצר אחר אותו ניתן להעלות על הדעת נשא את צילומיהם של "ארבעת המופלאים" (fab four).{{ביאור|התיעוד המקיף ביותר של שלל מזכרות הביטלס נמצא אצל Schaffner, Nicholas. ''The Beatles Forever''. Harrisburg, Pa: Stackpole Co, 1977.}} הביטלס עצמם, אף שתמונתם נישאה כמקדמי מכירות על כל מוצר תחת השמש, לא זכו לתמלוגים או תשלום כלשהו עבור תעשיית הביטלס, שגלגלה סכומים של עשרות מיליוני דולרים (בערכים של היום, מיליארדי דולרים).{{ביאור|סיבה חשובה לכך שהביטלס לא נהנו כלל מהכנסות הייתה שורה של עסקאות זכויות כושלות של בריאן אפשטיין, אבל לא פחות מזה האווירה הפרועה ואי המודעות לכך שניתן לגבות תמלוגים על מוצרי תעשייה זו.}}
תיעוד מדויק של רוח התקופה סיפק הסרט "[[A Hard Day's Night (סרט)|A Hard Day's Night]]", בבימויו של [[ריצ'רד לסטר]], שתיאר יום בדיוני בפרטיו, אך מציאותי ברוחו, בחייהם של חברי הלהקה. הסרט צולם בבריטניה בין ה-6 במרץ ל-24 באפריל ב-1964 — בימי השיא של הביטלמניה — כשבמקביל מקליטים חברי הלהקה את השירים העתידים לשמש פסקול לסרט.{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 149-158.}} הסרט והתקליט זכו להצלחה רבה, ואפיוניהם של חברי הלהקה בסרט (פול "החמוד", רינגו "הנוגה", ג'ון "הסרקסטי" וג'ורג' "אוהב הכסף"), אף שמידת האמת בהם הייתה מוגבלת, שימשו אחרי כן לאפיונם.
[[קובץ:The Beatles arrive at JFK Airport.jpg|שמאל|250px|ממוזער|הגעת הביטלס לארצות הברית במהלך 1964 וההופעה בתוכנית האירוח של אד סאליבן סימנה את תחילת תקופת "הפלישה הבריטית" בתולדות המוזיקה.]]
תופעה משמעותית אחרת שחוללו הביטלס הייתה תחילת "[[הפלישה הבריטית]]": הצלחה מהירה ומסחררת של להקות בריטיות בארצות הברית. להקות אלו היו ברובן להקות גיטרות, שהסתמכו ישירות על הצלחת הביטלס. בשלב הראשון בלטו ביניהן להקות כמו [[המחפשים]], [[Billy J. Kramer and the Dakotas|בילי ג'יי קריימר והדקוטות]], או [[ג'רי והפייסמייקרס]], שמקורן היה ב[[ליברפול]]. אחריהן הגיעה שורה ארוכה של להקות פופ ורוק אנד רול, רובן מערי שדה בצפון בריטניה שניגנו רוק אנד רול בהשראה אמריקנית, אך בעיבוד ובניחוח בריטי מובהק. בלטו ביניהן להקות כמו [[האבנים המתגלגלות]], [[The Who]], [[ציפורי החצר]], [[האנימלס]], [[הטרוגס]], [[הפנים הקטנות]], [[הקינקס]], [[דונובן]], [[הזומביס]] ועשרות אחרות.
בסוף שנת 1964, החלו חברי הביטלס לחוש תשישות מסוימת מעומס האירועים ומהלחץ המתמיד שהופעל עליהם מצד מעריצים, עיתונאים, חברים למקצוע ואחרים. באותה שנה השתתפו חברי הלהקה ב-186 הופעות, ימי הקלטה וימי צילום, השלימו צילום סרט, כתבו את המילים והלחן לשני אלבומים ולמספר סינגלים, טסו ברחבי העולם, מניו־זילנד ועד ארצות הברית, ונטלו חלק במאות ראיונות וקבלות פנים.{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 142-179.}} העומס הרב החל לתת אותותיו בלהקה. תקליט סוף השנה שלהם, [[Beatles for Sale]] הוקלט בין ה-11 באוגוסט וה-4 בנובמבר של 1964,{{הערה|תאריך השלמת המיקס. Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 176.}} כשבמקביל עורכת הלהקה מסע הופעות גדול בארצות הברית ומסע הופעות מצומצם יותר בבריטניה. בתקליט, כמו גם בעטיפתו, ניכרת עייפותם של חברי הלהקה. שמונה משירי התקליט הולחנו על ידי לנון ומקרטני, ושאר השירים נלקחו מהמאגר הוותיק של גרסאות הכיסוי של הלהקה.{{ביאור|החריג היחידי הוא שילוב השירים [[Kansas City]] ו-[[Hey, Hey Hey, Hey]].}} ב-1964 זכו [[ג'ון לנון]] ו[[פול מקרטני]] ב[[פרסי איבור נובלו]] בארבע קטגוריות שונות, כולל שתי מועמדויות באותה קטגוריה (ככותבים של שני השירים המתחרים על שיא המכירות בבריטניה בשנת 1963), וכן הוענק להם פרס מיוחד עבור תרומה יוצאת דופן למוזיקה הבריטית.
==== התפתחות מוזיקלית ====
שנת [[1965]] הייתה דחוסה לא פחות מבחינתם של חברי הלהקה, אך ניכר בה שינוי בולט בגישתם של חברי הלהקה ליצירתם. בתחילת דרכה, היו ההופעות הפומביות ההיבט המרכזי ביותר בפעילות הלהקה, אך ההופעות הקצרות מול קהל נערות צעירות צורחות, בלי שלחברי הלהקה תהיה יכולת לשמוע את עצמם או את נגינתם,{{ביאור|הציוד הקיים אז לא אפשר להתגבר על רעש הקהל והביטלס נאלצו להסתמך על מראה עיניים ולנחש אם הם מתואמים בנגינתם עם חברי הלהקה האחרים.}} מסיבות העיתונאים והקלטות הרדיו והטלוויזיה החוזרות על עצמן, ייגעו את חברי הלהקה יותר ויותר.
באפריל 1965, בארוחה עם גורג' האריסון, ג'ון לנון ונשותיהם, רופא השיניים של האריסון ג'ון ריילי הוסיף לקפה שלהם [[LSD]] באופן סודי.{{הערה|[https://www.independent.co.uk/arts-entertainment/music/news/revealed-dentist-who-introduced-beatles-to-lsd-6231654.html Revealed: Dentist who introduced Beatles to LSD]|שמאל=כן}} לנון תיאר את החוויה: "זה היה פשוט מבעית, אבל זה היה פנטסטי. הייתי די המום לחודש או שניים". הוא והאריסון נהיו משתמשים קבועים של הסם, בעוד ששני האחרים היססו איתו זמן מה. השימוש של האריסון ב[[סם פסיכדלי|סמים פסיכדליים]] הביאו אותו ל[[מדיטציה]] ו[[הינדואיזם]]. הוא אמר: "עבורי, זה היה כמו הבזק. בפעם הראשונה שהיה לי סמים, זה פשוט פתח משהו בראשי, והבנתי הרבה דברים. אני לא למדתי אותם בגלל שכבר ידעתי אותם, אבל זה היה המפתח שפתח את הדלת שחושפת אותם. ברגע שהיה לי את זה, רציתי שיהיה לי את זה כל הזמן - המחשבות האלה על היוגי ו[[ההימאליה]], והמוזיקה של ראבי". מקרטני בהתחלה סירב להשתמש בסם, אבל בסוף ניסה אותו בשלהי 1966. הוא הפך לחבר הלהקה הראשון שדיבר על LSD בפומבי, באומרו "זה פתח את העיניים שלי" ו"הפך אותי לחלק טוב יותר, כנה יותר, סובלני יותר של החברה".
[[קובץ:TrailerUSHelp.jpg|ימין|250px|ממוזער|הביטלס מבצעים את השיר Another Girl מהסרט Help! ב-1965]]
בתחילת השנה{{ביאור|אחרי שורה של הופעות במסגרת "עוד מופע כריסמס של הביטלס" בבריטניה.}} החלו חברי הלהקה בעבודה על [[Help!|תקליטם הבא]] ועל סרטם השני, [[Help! (סרט)|!Help]].{{הערה|ההקלטות נמשכו מה-[[15 בפברואר]] 1965 עד ה-[[18 ביוני]] 1965 (סיום המיקס). עשיית הסרט נמשכה בעיקר מה-[[23 בפברואר]] 1965 עד תחילת מאי 1965. לפי: Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 182-193.}} הסרט היה לא יותר מ[[מהתלה]] עם עלילה קלושה.{{ביאור|תרומתו החשובה ביותר להיסטוריה של הביטלס הייתה, כנראה, העובדה שבמהלך ההסרטה הבחין ג'ורג' האריסון לראשונה ב[[סיטאר]].}} התקליט, אף שאינו נחשב אחד הטובים מבין תקליטיה של הלהקה, היווה נקודת מפנה חשובה. שירי הלהקה החלו בפעם הראשונה חורגים מהמסגרת המוכרת של שירי פופ העוסקים באהבה, ובהשפעת יוצרים כמו [[בוב דילן]] החלו עוסקים גם בנושאים אחרים (השיר [[Help! (שיר)|!Help]] והשיר [[You've got to Hide your Love Away]], שנכתבו על ידי לנון); בפעם הראשונה מאז 1963 הופיעו בתקליט של הלהקה שירים שכתב האריסון; ובשיר [[Yesterday]] שכתב מקרטני לווה הזמר ברביעיית [[כלי מיתר]]. הביטלס חרגו כאן לראשונה מדפוס של הקלטת שיר המלווה בנגינת חברי הלהקה, לטובת שיר שהנגינה והעיבוד שלו הותאמו באופן ספציפי לאופיו, בלי התחשבות בצורך לנגנו על במה. ב-[[12 ביוני]] 1965, זמן קצר לפני צאת האלבום, זכו הביטלס בפעם הראשונה לכיבוד רשמי מטעם המלכה, כאשר הוענק להם תואר MBE על תרומתם לייצוא הבריטי.{{דרוש מקור}}
זמן קצר אחרי הוצאת האלבום ב-[[15 באוגוסט]], הופיעו הביטלס ב[[אצטדיון שיי]] ב[[ניו יורק]] מול 55,600 צופים.{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 199-200.}} הופעה זו הייתה הפעם הראשונה בה התקיימה הופעת רוק או פופ באצטדיון, והייתה נקודת השיא בביטלמניה.
אחרי סיור הופעות קצר ודחוס בארצות הברית וב[[קנדה]] עד סוף אוגוסט,{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 200-202.}} שבו הביטלס להקלטות האלבום [[Rubber Soul]], שנועד לצאת בסוף השנה. הביטלס הגיעו להקלטות ב-[[12 באוקטובר]] 1965, כשלרשותם עומד רק קומץ שירים. לוח הזמנים היה דחוס ביותר, שכן בתחילת דצמבר כבר היו חברי הלהקה אמורים לצאת למסע הופעות באנגליה, עם חומרים מן התקליט החדש.{{הערה|המיקס הסופי היה ב-[[15 בנובמבר]], התקליט יצא לאור ב-[[3 בדצמבר]]. Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 202-206.}} למרות לחץ הזמן, ואף שהלהקה נאלצה לדלות שירים מן העבר{{ביאור|[[What Goes On]] היה שיר ישן מאוד של לנון ומקרטני, שאולתר כשיר של רינגו לתקליט; [[Michelle (שיר)|Michelle]] היה שיר ישן של מקרטני (תיאור מפורט של האנקדוטה שמאחורי כתיבת השיר מעניק מקרטני ב-Barry Miles, ''Many Years from Now'', London: Vintage, 1998).; ואילו [[Wait (שיר)|Wait]] היה אחד השירים שלא התקבלו לתקליט Help.}} או לאלתר שירים חדשים,{{ביאור|[[Girl (שיר)|Girl]] ו-[[You Won't See Me]] הולחנו במיוחד כדי להשלים את מספר השירים הנדרש באלבום והוקלטו כל אחד בשני טייקים.}} היה האלבום פריצת דרך חשובה נוספת עבור הלהקה, שהתרחקה עוד יותר מהמסגרת המקובלת של להקת גיטרות השרה ומנגנת שירים על אהבת נעורים, עם השיר [[Norwegian Wood (This Bird Has Flown)|Norwegian Wood]] שלווה בנגינת [[סיטאר]], השיר [[In My Life]] שלווה בסולו פסנתר בסגנון [[יוהאן סבסטיאן באך|באכי]], השיר [[Day Tripper]] על שימוש בסמים קלים ועוד.
במהלך הופעותיהם בפיליפינים התרחשה תקרית קשה, אחרי שהביטלס לא הופיעו ב[[קבלת פנים]] מיוחדת שארגנה [[אימלדה מרקוס]], אשת נשיא הפיליפינים, וזו הכריזה כי הלהקה עלבה באומה הפיליפינית כולה. חברי הלהקה, נטולי הגנת כוחות ביטחון, ספגו דחיפות ומהלומות בדרכם מן המלון לנמל התעופה, שם עוכבו זמן ממושך. כאשר שבו לבסוף לאנגליה, נשאל האריסון על תוכניות הלהקה לעתיד והשיב: "יש לנו שבועיים להתאושש, ואחר כך ניסע לחטוף מכות באמריקה".{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 211-12.}} תחזיתו של האריסון הייתה נכונה יותר מששיער. בראיון שהעניק לנון בפברואר 1966, ופורסם אז בבריטניה ב"איבנינג סטנדרד", העיר לנון כי קרא באחרונה את הספר "קשר הפסחא", והתרשמותו היא ש"הנצרות בדרך החוצה. היא תתכווץ ותעלם... היום אנחנו [הביטלס] יותר פופולריים מישו".{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 212.}} ההערה לא עוררה תגובה כלשהי בבריטניה, אך כאשר פורסמה שוב בארצות הברית ([[29 ביולי]]) תחת כותרת פרובוקטיבית, עוררה סערה רבתי, מלווה בהחרמה מצד תחנות רדיו ואפילו שרפה של תקליטי הלהקה. אפשטיין חש לארצות הברית כדי להרגיע את הסערה, ולנון עצמו נאלץ להתנצל בחצי פה על דבריו, כדי שהלהקה תוכל לצאת למסע ההופעות שלה במדינה.{{הערה|Christopher Sanford, ''McCartney'', New York: Carroll & Graf, 2007, עמ' 119-120.}} פרשה צדדית, שאף לה הייתה השפעה מצננת על הקשר בין הביטלס לקהלם באמריקה, הייתה כריכת האלבום [[Yesterday and Today]] (לקט שירים מהשנים 6–1965), בה הופיעו חברי הלהקה בין נתחי בשר וחלקי בובות ועל כן נקראה "Butcher Album". המחאות הובילו לשינוי העטיפה, והעטיפה המקורית של האלבום הפכה לפריט אספנים.
1966 החלה בחופשה ארוכה מהופעות ומהקלטות. הם שבו להקלטות ב-[[6 באפריל]] ועלו על הבמה שוב רק ב-[[1 במאי]].{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 20–214. חברי הלהקה הוסיפו ב-[[5 בינואר]] מעט קולות נוספים (overdubs) לשירים שהופיעו בסרט ההופעה באצטדיון שיי.}} החופשה הארוכה מהופעות שיקפה את המיאוס שחשו רוב חברי הלהקה מהופעות, במיוחד בתנאי ההגברה וההופעה הקיימים. לבד מההופעה החד־פעמית במאי, שבה הלהקה להופיע במסע הופעות קצר בגרמניה, יפן והפיליפינים. מסע ההופעות נמשך בערך שלושה שבועות וכלל גם הופעה נוספת ב[[אצטדיון שיי]], מוצלחת הרבה פחות. ההופעה האחרונה, באצטדיון "[[קנדלסטיק פארק]]" (Candlestick Park) ב[[סן פרנסיסקו]], הייתה הופעתה הרשמית האחרונה של הלהקה.
ההחלטה להפסיק להופיע התקבלה, ככל החלטה עד כה, בהסכמת כל חברי הלהקה. אפילו החבר היחיד שעדיין ביקש להופיע, פול מקרטני, הגיע למסקנה ש"מופע הקרקס" חייב להפסק.{{הערה|Sanford, ''McCartney'', עמ' 121.}} במטוס, בדרך חזרה מ[[סן פרנסיסקו]], העיר [[ג'ורג' האריסון|האריסון]]: "זהו זה, אני כבר לא ביטל".{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 214.}} האריסון העיד בכך לא רק על הקץ למסע הופעות ארוך, שכלל יותר מ-1,400 הופעות בשש השנים הקודמות, אלא גם על התפיסה המקובלת, לפיה להקה קיימת רק כל עוד היא מקיימת הופעות בפני קהל. החלטתם של חברי הלהקה להמשיך לפעול יחד בלי הופעות פומביות לא הייתה ידועה בציבור אז, אך היו לה אחר כך השלכות על להקות אחרות שבחרו לפעול במתכונת דומה, של הקלטות אולפן בלי הופעות חיות.
שינוי חשוב שחוללה הפסקת ההופעות הייתה שינוי במערך הכוחות בלהקה. במהלך השנים שקדמו לביטלמניה ובשנות הביטלמניה היה בריאן אפשטיין האחראי לניהול חוזיה והופעותיה של הלהקה. חברי הלהקה, על כל ההבדלים ביניהם, היו יחידה מגובשת, שלא נתנה לאדם מבחוץ לחדור לתוכה ולהיות מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות בה.{{הערה|תיאור המבוסס על היכרות מכלי ראשון עם הלהקה והתנהגותה מופיע בספרו של טכנאי ההקלטות שלה, [[ג'ף אמריק]]. Geoff Emerick, ''Here, There and Everywhere'', New York: Gotham, 2006. עמ' 41–44 ובמקומות נוספים.}} הפסקת ההופעות והדגש ההולך ומתעצם על הקלטות ועל גילוי עצמי מוזיקלי ואישי דחק את אפשטיין הצידה, והחל מדגיש את ההבדלים בטעמם האישי והמוזיקלי של חברי הלהקה.[[קובץ:Beatles and George Martin in studio 1966.JPG|שמאל|250px|ממוזער|הביטלס עם [[ג'ורג' מרטין]] ב[[אולפני אבי רוד]] בשנת [[1966]]]]
עוד בשנת 1964 ערכו חברי הלהקה בחסותו של בוב דילן היכרות ראשונה עם ה[[מריחואנה]],{{הערה|Barry Miles, ''Many years from Now'', New York: Henry Holt, 1997. עמ' 185-7.}} ומאוחר יותר חוו גם שימוש ב-[[LSD]]. במקור, חברי הביטלס השתמשו בסמים ממריצים שונים כבר מאז הופעותיהם בגרמניה, אז נעזרו בסמים כדי לאפשר להם להמשיך ולנגן במשך שעות ברציפות. המריחואנה הפכה בת־לוויה קבועה של הלהקה מעתה ואילך – המשתמש הנלהב ביותר היה מקרטני – ואילו סמים הזייתיים, כמו LSD, אף שלא שימשו את חברי הלהקה באולפן (לבד ממקרה חריג אחד), העניקו השראה לעולם דימויים לשוני ומוזיקלי חדש.
ביטוי לשינויים אלו נמצא בתקליטה הבא של הלהקה, [[Revolver (אלבום של הביטלס)|Revolver]]. הקלטות התקליט, שהיה היחיד שהוציאה הלהקה באותה שנה, נמשכו מה-[[6 באפריל]] 1966 עד ה-[[22 ביוני]] אותה שנה.{{הערה|סיום המיקס. Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 216-26.}} ההקלטות החלו, בהתאם לנוהג המקובל בלהקה, בהקלטת שיר של לנון, [[Tomorrow Never Knows]] שגילם, באופן תמציתי, את השינויים הרבים שחלו אותה שנה בלהקה. המילים לשיר התבססו באופן רופף על "[[ספר המתים הטיבטי]]", ובאופן מהותי יותר בהעצמת התודעה באמצעות סמים, וקראו לשומעים: "האזינו לצבעי החלומות שלכם". לנון רצה שהשיר יישמע כאילו הוא מושר על ידי 4,000 נזירים טיבטים. צוות ההפקה, ובמיוחד הטכנאי החדש של הלהקה, [[ג'ף אמריק]], השתמשו בטכניקות אולפן חדשניות כדי ליצור אפקט רב עוצמה ומרוחק לשירה. בנוסף, בשיר נעשה שימוש בטכניקה חדשנית של [[Tape Looping]] {{אנ|Tape_loop#History}}, בה משתמשים בסלילים מגנטיים באופן חזרתי, כדי ליצור סאונד מתמשך וחוזר על עצמו. באמצעות שימוש בטכניקה זו, נוצרו קולות העורבים הנשמעים לאורך השיר, שהיו למעשה קולות צחוק של מקרטני שנוגנו לאחור.{{הערה|Emmerick, ''Here'', עמ' 111-13.}}
שאר האלבום שיקף את הרוח שנשבה בהקלטת שירו הראשון. שיריו של מקרטני, שגילה התעניינות רבה יותר מחברי הלהקה האחרים בחידושים מוזיקליים ובשיטות הקלטה, תפסו מקום בולט במיוחד באלבום זה – גם מבחינת זמן ההקלטה שהוקדש להם וגם בתשומת הלב שהוקדשה בהם למציאת דרכי הבעה חדשות, החורגות ממסגרת שיר פופ קונבנציונלי. ב-[[Eleanor Rigby]], אחד משירי הפופ הראשונים שעסקו בגלוי בזקנה, בדידות ומוות, מלווה מקרטני ברביעייה כפולה של כלי מיתר, בשיטת הקלטה חריגה ביחס להקלטה המקובלת של כלי מיתר;{{הערה|Emmerick, ''Here'', עמ' 126-7.}} ב-[[For No One]] מלווה השיר בסולו [[קרן יער]], המגיעה לגובה חריג של צליל; ואילו ב-[[Got to Get You Into My Life]] – שיר הלל לשימוש במריחואנה{{הערה|Miles, ''Many years from Now''. עמ' 290.}} – נוספו כלי נשיפה, בסגנון טרום-פאנקי.{{ביאור|השיר הפך אחר־כך ללהיט פאנקי של להקות כ"[[אדמה, רוח ואש]] ו"[[דם, יזע ודמעות]]".}} נכונותו של מקרטני להשקיע מחשבה ועבודה בהקלטות שיריו ושירי האחרים, כמו גם נכונותו לתפוס מקום מרכזי יותר, העניקה לו בהדרגה מעמד של החבר היוזם והמוביל העיקרי בלהקה, מעמד שרק ילך ויתעצם בשנים הבאות.
=== שנות הסטודיו (1970-1967) ===
{{שכתוב|החל מחלק זה הערך בחלקו לא מדויק וללא מקורות|פסקה=כן|נושא=מוזיקה|נושא2=תרבות פופולרית}}
==== Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band ====
[[קובץ:Pepper's.jpg|ממוזער|עטיפת האלבום "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band", אחת מעטיפות האלבום המפורסמת ביותר.{{הערה|ביל הארי, '''The Beatles Encyclopedia: Revised and Updated''', עמ' 970}}]]
ללא הצורך לעשות סיבובי הופעות, הביטלס הסתגרו באולפנם יחד עם מפיקם [[ג'ורג' מרטין]] והתחילו לפתח גישה אקספרמנטלית בעודם מקליטים את האלבום "[[Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band]]" (ב[[תרגום חופשי]]: תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סמל פפר). ההקלטות התחילו בשלהי נובמבר 1966 ולפי טכנאי הקול שלהם [[ג'ף אמריק]] לקחו יותר מ-700 שעות.{{הערה|ג'ף אמריק, '''Here, There and Everywhere: My Life Recording the Music of The Beatles''', עמ' 190}} הוא כותב: "הלהקה התעקשה שכל דבר ב-Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band היה צריך להיות שונה. היו לנו מיקרופונים ממש מתחת לפעמונים של [[כלי נשיפה ממתכת]] ואוזניות שהפכו למיקרופונים שהוצמדו ל[[כינור]]ים. השתמשנו ב[[מתנד (אלקטרוניקה)|מתנדים]] פרימיטיביים כדי לשנות את המהירות של כלי נגינה ושל השירה והיו לנו טייפים שנחתכו והודבקו מחדש מלמעלה למטה ובכיוון הלא נכון".{{הערה|ג'ונת'ן גולד, '''Can't Buy Me Love: The Beatles, Britain and America''', עמ' 387-388}} חלקים מהשיר "[[A Day in the Life]]" כללו אורכסטרה של 40 נגנים. תקופת ההקלטות גם יצרה את הסינגל הכפול של צמד השירים "[[Strawberry Fields Forever]]", שיר של לנון שהיה לאבן דרך ביצירת [[רוק פסיכדלי|הרוק הפסיכדלי]], ו-"[[Penny Lane]]", שבו שיכלל מקרטני את השילוב בין [[מוזיקה מודרנית]] ל[[מוזיקה קלאסית]].
האלבום היה לאחד מאלבומי הפופ/רוק המרכזיים שכללו את המילים המלאים לשירים בו, שהופיעו על גב העטיפה. הליריקה הייתה מושא לאנליזה ביקורתית; לדוגמה, המבקר הספרותי והפרופסור לאנגלית ריצ'רד פוייר {{אנ|Richard Poirier}} פתח בחקירה מלומדת של ''Sgt. Pepper'', ששם לב לכך שתלמידיו "הקשיבו למוזיקה של הביטלס ברמה של התלהבות שאני, בתור מורה לספרות, יכול רק לקנא בה".{{הערה|ג'ונת'ן גולד, '''Can't Buy Me Love: The Beatles, Britain and America''', עמ' 423-425}} עטיפת האלבום גם היא משכה תשומת לב רבה.
עטיפתו של האלבום התפרסמה מאוד וזכתה לגרסאות כיסוי רבות על ידי אמנים אחרים. יש הטוענים כי במבט לאחור, מקבץ השירים באלבום אינו הטוב שבאלבומי הביטלס, וגם לרעיון "[[אלבום נושא|אלבום הנושא]]" לא היה בסיס ממשי באלבום עצמו, אך התקליט פרץ נתיבים חדשים בהיותו הפעם הראשונה בה תקליט רוק נוצר ונבנה כיצירת אמנות.
הרעיון מאחורי האלבום הוא של להקה בדויה בשם Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, שכל האלבום הוא למעשה הופעה חיה של שיריה. הקונספט מגובה בקולות כמו מחיאות כפיים וצחוק של הקהל בין השירים, מעברים המקשרים ביניהם וחזרה של שיר הנושא, Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, עם שינוי במילים לקראת סופו של האלבום. עטיפתו של האלבום נחשבת למהפכנית בתחום, ובה מופיעים חברי הביטלס כחברי להקת Sgt. Pepper, לבושים בחליפות צבאיות צבעוניות. מעליהם, איורים ותמונות של אנשים מפורסמים שהשפיעו על חברי הלהקה, ביניהם: [[אדגר אלן פו]], [[בוב דילן]], [[מרילין מונרו]], [[קרל מרקס]] ועוד. לצידם, איור של חברי הלהקה עצמם בלבושם מתקופת הביטלמניה במבטים עצובים, במה שמסמל את סופה של התקופה. בצד האחורה של האלבום הופיעו המילים לכל השירים שבו, צעד חדשני נוסף שיהפוך בעתיד לנורמה. העטיפה זכתה בפרס הגראמי של אותה השנה, והתווספה לשלוש זכיות נוספות של האלבום בקטגוריות שונות של הפרס, ביניהן האלבום הטוב ביותר.
מספר שירי מפתח באלבום הם:
* [[Lucy in the Sky with Diamonds|Lucy In The Sky With Diamonds]], שיר פסיכדלי שלנון טוען כי נכתב בהשראת ציור שצייר בנו, ג'וליאן, אך נכתב כנראה על חוויות השימוש בסם ה-LSD.
* [[She's Leaving Home]], אחד משלושה שירים בדיסקוגרפיית הביטלס בהם לא מנגן אף אחד מחברי הלהקה על איזשהו כלי. השיר נכתב על ידי לנון ומקרטני בהשראת תופעה נפוצה בשנות השישים, במסגרתה ברחו בני נוער רבים מבתיהם. השיר מלווה בתזמורת [[כלי קשת]] ונבל.
* [[Being For The Benefit Of Mr. Kite]], שיר שנכתב על ידי לנון ומספר על אדם שעובד בקרקס ויקטוריאני, ומלווה בקולות ואפקטים רבים, ובנוסף במספר סוגים שונים של אורגנים.
* [[Within You Without You]], שירו היחיד של ג'ורג האריסון באלבום, שנחשב בעיני רבים לגולת הכותרת של השירים שכתב בסגנון ובהשפעה הודית.
* [[When I'm Sixty-Four]], שיר שכתב מקרטני לאביו בגיל 16, ומלווה בין השאר, בשני [[קלרינט]]ים ו[[סקסופון]]. השיר הוקלט ולאחר מכן הואץ, כדי לגרום לקולו של מקרטני להישמע צעיר יותר. לנון כינה את השיר "אחד משירי 'מוזיקת הסבתות' של פול", ואמר כי לעולם לא היה חושב לכתוב שיר כזה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.buzzfeed.com/perpetua/18-beatles-songs-that-john-lennon-totally-hated?utm_term=.kaJ25dZ36#.dvZ4j1EGx|הכותב=|כותרת=Buzzfeed Article-18 Beatles Songs John Lennon Totally Hated|אתר=|תאריך=}}}}
ואולי החשוב מכולם, [[A Day in the Life|A Day In The Life]], שיר שנכתב בשיתוף פעולה של לנון ומקרטני, ונחשב לאחד השירים המשפיעים ביותר בתולדות הרוק. השיר הוא שילוב של שני שירים נפרדים, כשאת ארבעת הבתים כתב לנון, ואת חלק הגשר כתב מקרטני. את השיר מלווים [[גיטרה אקוסטית]], [[פסנתר]], [[גיטרה בס|בס]], [[מערכת תופים|תופים]] ותזמורת בת 41 נגנים של כלי נשיפה וקשת. השיר מתחיל עם שלושה בתים של לנון, שסגנונם די חלומי ומלנכולי. דרך מעבר של התזמורת שמנגנת עלייה [[סולם כרומטי|כרומטית]] ב[[הוראות ביצוע מוזיקליות|קרשנדו]], אנו עוברים לחלקו של מקרטני שמתחבר באמצעות חלק ה"חלום" של לנון לעוד בית, שבסופו אותו העלייה ואקורד E שמסיים את השיר, ונמשך 51 שניות. זהו אקורד הסיום הארוך ביותר אי פעם. המבנה הייחודי של השיר, שמורכב מחלקים רבים כל כך, שינה את התפישה שלפיה מבנה של שיר פופ/רוק צריך להיות מורכב אך ורק מבית ופזמון שחוזרים על עצמם בתבנית קבועה. השיר ידוע כהשראה העיקרית לכתיבת הלהיט של להקת קווין [[Bohemian Rhapsody]], שבינו ובין [[A Day In The Life]] קווי דמיון רבים.{{דרוש מקור}}
[[Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band]] דורג בשנת 2003 על ידי מגזין הרולינג סטון כאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים, והוא אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר אי פעם.
==== ראשית הסוף (1968-1967) ====
ב-27 באוגוסט, המנהל המוזיקלי של הביטלס, [[בריאן אפשטיין]], נמצא מת בהיותו בגיל 32 בלבד. מותו נקבע כמנת יתר של [[תרופת הרגעה|כדורי שינה]], על אף ששמועה נפוצה גורסת כי מדובר ב[[התאבדות]]. אפשטיין היה במצב אמוציונאלי שברירי, לחוץ ממספר בעיות אישיות.{{ביאור|קיימת השערה כי הוא היה מודאג מכך שהלהקה לא תחדש את חוזה הניהול שלו, שתוקפה פג באוקטובר, בגלל אי שביעות הרצון בנוגע לפיקוח שלו על עניינים עסקיים, בייחוד בנוגע לחברה שהייתה אחראית לזכויות הסחורה אמריקאיות של הביטלס.{{הערה|פיטר בראון וסטיבן גיינס, '''The Love You Make: An Insider's Story of The Beatles'', עמ' 227-228}}}} מותו השאיר את הלהקה מבוהלת ואבודה במידת מה. לנון אמר על כך: "התרסקנו. ידעתי שהיינו בצרות אז. לא באמת היו לי תפיסות שגויות לגבי היכולת שלנו לעשות שום דבר אחר מלבד לנגן מוזיקה, והייתי מפוחד."{{הערה|הביטלס, '''The Beatles Anthology''', עמ' 286}} בהיעדרו של אפשטיין החל כל אחד מחברי הלהקה לפנות לעיסוקיו הפרטים, מה שהחל ליצור חיכוכים ביניהם מפעם לפעם.{{דרוש מקור}}
בנובמבר של אותה השנה יצאו האלבום והסרט "[[Magical Mystery Tour (סרט)|Magical Mystery Tour]]". הסרט, שתיאר מסע הזוי ופסיכדלי של חברי הלהקה ברחבי [[בריטניה]], נחשב לכישלון החרוץ הראשון של הלהקה, והוא זכה לקטילות מצד המבקרים. לעומת זאת, האלבום, שהיווה את הפסקול לסרט, זכה לשבחים ונחשב עד היום לאחד מאלבומי הביטלס הטובים ביותר. שירים הנכללים בו בין השאר הם [[Penny Lane]] ו-[[Strawberry Fields Forever]] שיצאו כסינגל קודם לכן, ובנוסף: [[I Am the Walrus]], [[The Fool On The Hill]], [[Hello Goodbye]] והלהיט [[All You Need Is Love]].
מותו של [[בריאן אפשטיין]] באוגוסט 1967 הביא להיווצרות "חור שחור" ניהולי, אשר שאב אליו את מיטב האנרגיות והמשאבים של חברי הלהקה והסובבים אותה. לנון ביקש לגייס את שירותיו של [[אלן קליין]], מנהלה הכריזמטי של להקת [[הרולינג סטונז]], אולם מקרטני סירב לכך בתוקף והציע כחלופה את עורך הדין הניו יורקי לי איסטמן, אביה של אשתו לינדה. משבר זה, מסתבר, התגלה כחסר פתרון היות שלטענת מקרטני, קליין דרש אחוזים גבוהים מדי, ומנגד, לטענת שאר חברי הלהקה, היה איסטמן מגלה העדפה ברורה ומובהקת לתנאיו של מקרטני על חשבון השאר.
השנים [[1968]]–[[1969]], שנות הדמדומים של הלהקה, אופיינו בפעילות כמעט עצמאית ונפרדת של כל אחד מחברי הלהקה. הפרידה שבדרך ניכרת באלבום הכפול "[[The Beatles (אלבום)|The Beatles]]" (המכונה גם "האלבום הלבן"), ובו בפעם הראשונה חברי הביטלס תיפקדו כנגני אולפן האחד של השני, ולא כשותפים פעילים ליצירה. כמה מהשירים אף הוקלטו כשירי סולו, כשרק אחד מחברי הביטלס נוכח בהקלטה. במהלך ההקלטות הייתה אווירה קשה ומתוחה בין חברי הביטלס. רינגו סטאר אף איים לעזוב את הלהקה בשלב מסוים, ונסע לספרד באמצע ההקלטות. פול מקרטני החליף אותו בעמדת התופים בחלק מהשירים. לראשונה, נכלל באלבום שיר שנכתב על ידי רינגו, "[[Don't Pass Me By]]" וכן הייתה זו הפעם הראשונה בה הביטלס שיתפו מוזיקאי חיצוני בתהליך היצירה: [[אריק קלפטון]] התארח בשירם "[[While My Guitar Gently Weeps]]". האלבום התקבל בתגובות מעורבות. רבים, לרבות [[ג'ורג' מרטין]], אשר היה חתום על הפקת האלבום, טענו כי מוטב היה לנפות מתוכו שירים ולהוציא אלבום בודד ומוצלח במקום אלבום כפול ובעייתי.{{דרוש מקור}}
בסוף שנת 1968 הביטלס תרמו כמה שירים לסרט "[[צוללת צהובה]]", [[סרט מצויר]] בכיכוב בני דמותם המצוירים. חרף חוסר העניין של הביטלס בסרט, הוא היה להצלחה. השירים נכללו ב[[Yellow Submarine|אלבום באותו שם]], אשר כלל בצידו השני את הפסקול התזמורתי של הסרט, שנכתב על ידי [[ג'ורג' מרטין]].
==== אקורד אחרון (1970-1969) ====
[[קובץ:3 Savile Row.jpg|שמאל|200px|ממוזער|אולפני אפל רקורדס בהם הביטלס הקליטו את אלבומם [[Let It Be (אלבום)|Let It Be]] והופיעו את הופעתם האחרונה על גג האולפנים]]
בתחילת שנת [[1969]] עשה מקרטני ניסיון נוסף לאחד את הלהקה לפרויקט משותף - צילומים לסרט בעת הקלטת אלבום חדש בשם "Get Back". בצילומי הסרט, שיצא שנה מאוחר יותר בשם "[[Let It Be (סרט)|Let It Be]]", ניכרת המתיחות הרבה בין חברי הלהקה. הסרט כולל את [[הופעת הביטלס על הגג|הופעת הביטלס על גג אולפן ההקלטות שלהם]], באופן מפתיע ומבלי להודיע לאיש. הייתה זו הופעתה האחרונה של הלהקה, והיא הופסקה על ידי המשטרה בטענה כי הם מפריעים למנוחת השכנים. הקלידן [[בילי פרסטון]] ליווה את הביטלס בהופעה זו ובשירים שהוקלטו באותה התקופה. ההקלטות נמסרו בשנת [[1970]] למפיק [[פיל ספקטור]], שיצר מהן את האלבום "[[Let It Be (אלבום)|Let It Be]]". חלק מחברי הלהקה (בעיקר מקרטני), לא היו מרוצים מהתוצאה שכללה תזמור מנופח ומקהלות של קולות רקע, ובשנת [[2003]] יצאה גרסה שונה של אותו התקליט, ללא התזמור והמקהלות, שנקראה "Let It Be... Naked".
במקביל לאירועים אלו, החל לנון להתראות עם האמנית היפנית [[יוקו אונו]], למענה נפרד מאשתו [[סינתיה לנון|סינתיה]] ומבנו [[ג'וליאן לנון|ג'וליאן]]. בהשפעתה, החל לנון להיות מעורב בפעילות פוליטית מחאתית נגד [[מלחמת וייטנאם]], וביזמות אמנותיות שונות, שלא היו לרוחם של שאר חבריו ללהקה. הנושא יצר חיכוכים נוספים בין חברי הלהקה, כאשר לנון רצה להכניס לתוך התכנים המוזיקליים של הלהקה גם תכנים שנוצרו תחת השפעתה של אונו; דוגמה לכך הוא השיר "[[Revolution 9]]" (מהפכה 9), רצף הקלטות של קולות, קטעים מתחנות רדיו ומסרטים.
אחרי סיום ההקלטות לאלבום, מקרטני אסף את חברי הלהקה מחדש כדי שתיצור אלבום חדש, "כמו שעשינו פעם".{{הערה|פיטר בקלי, "The Rough Guide To Rock", עמ' 83}} רוב ההקלטות נעשו בקיץ 1969. מקרטני, רינגו ומרטין אמרו שהם זוכרים את תקופת ההקלטות באופן חיובי.{{הערה|איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 300}} האלבום כולל מגוון סגנונות מוזיקליים כמו [[בלוז]], [[מוזיקת פופ|פופ]] [[רוק מתקדם|ורוק מתקדם]].{{הערה|ג'יימס פרון, '''The Album: A Guide to Pop Music's Most Provocative, Influential, and Important Creations''', עמ' 215}} על אף ההצלחה הביקורתית החלקית, האלבום זכה להצלחה מסחרית עצומה, ובו הסינגל הכפול "[[Something]]"/"[[Come Together]]" והשיר "[[Here Comes the Sun]]".
ישנן מספר השערות באשר לסיבה הסופית לפירוק הלהקה. אחת מהן היא כי [[יוקו אונו]], אשתו השנייה של לנון אשר נכחה כמעט כל הזמן באולפן ההקלטות, הביאה לסכסוכים בין חברי הקבוצה ולבסוף לפירוקה. ההשערה המקובלת ביותר היא שכל אחד מחברי הביטלס החל מתפתח מבחינה מוזיקלית ואישית בדרך שונה משאר חברי הלהקה, וההבדלים וחילוקי הדעות הם שהביאו לפירוק הלהקה. לנון טען כי מקרטני מכניס מסרים לתוך שיריו, שהוא לא מסכים איתם. האריסון לא ראה טעם בהמשך קיום הלהקה.
על אף שלנון איים בפרישה מהלהקה, והאריסון עשה זאת אך חזר בו לאחר מסע שכנועים מצד האחרים, היה זה מקרטני שהודיע לתקשורת ב-[[10 באפריל]] [[1970]] כי נואש מהנסיונות להקים את הלהקה לתחיה, והביא בכך לפירוקה הרשמי והסופי של הלהקה.
=== אחרי הלהקה ===
לנון, מקרטני האריסון וסטאר הוציאו כולם אלבומי סולו ב-1970 ([[John Lennon/Plastic Ono Band]], [[מקרטני (תקליט)]], [[All Things Must Pass]], ו-[[Sentimental Journey]] בהתאמה). חלוקת הרווחים מאלבומי הסולו שלהם נעשתה על פי החוזים הקבוצתיים שהיו בתוקף עד שנת [[1974]].
עם השתתפות סטאר, האריסון ערך את [[הקונצרט למען בנגלדש]] בניו יורק באוגוסט 1971. חלק מחברי הביטלס נפגשו שוב זה עם זה, כדוגמת סשן הקלטות שלא הוביל לדבר בין לנון למקרטני ב-1974.
ב-1973 שוחררו שני אלבומי אוסף של הלהיטים הגדולים ביותר של הביטלס, [[The Beatles 1962-1966|1962-1966]] ו-[[The Beatles 1967-1970|1967-1970]]. ידועים לציבור בתור "האלבום האדום" ו"האלבום הכחול" בהתאמה, שניהם הגיעו למעמד [[אלבום זהב|פלטינום כפול]] בארצות הברית ולמעמד פלטינום בממלכה המאוחדת. בין 1976 ל-1982, EMI הוציאה גל של אלבומי אוסף מבלי לתקשר עם חברי הביטלס לשעבר. היחיד מביניהם שכלל מוזיקה שלא שוחררה קודם הוא "The Beatles at the Hollywood Bowl"{{כ}} (1977) והוא כלל חלקים משתי הופעות של הביטלס בארצות הברית מ-1964 ו-1965.
קריירת הסולו של [[ג'ון לנון]] הניבה ב-1971 את השיר "[[Imagine]]", שיר שמתאר עולם [[אוטופיה|אוטופי]] ללא גבולות בין אומות, ללא דת, ללא רכוש וללא מלחמות. השיר נחשב בעיני רבים כאחד השירים הטובים בכל הזמנים, ודורג במקום השלישי ברשימת [[500 השירים הגדולים בכל הזמנים (רולינג סטון)|500 השירים הגדולים בכל הזמנים]] של ה[[רולינג סטון]]. בשיר "God", לנון מתאר בין היתר את השינוי שעבר מתקופת הביטלס, מדמות ציבורית בלתי מושגת שאינה אמיתית, לאדם הפרטי שהיה בשנות ה-70. "I was the dream weaver, but now I'm reborn", הוא שר בין היתר.
ב-8 בדצמבר 1980 [[רצח ג'ון לנון|נרצח]] לנון ליד ביתו ב[[ניו יורק]], על ידי מעריץ מטורף בשם [[מרק דייוויד צ'פמן]]. [[פול מקרטני|מקרטני]] כתב לזכרו את השיר [[Here Today]], ו[[ג'ורג' האריסון|האריסון]] כתב לזכרו את השיר [[All Those Years Ago]]. אחרי מותו הקליטו שלושת חברי הלהקה הנותרים שני שירים של לנון שטרם פורסמו רשמית: [[Free as a Bird]] ו-[[Real Love]]; שניהם יצאו באלבום המשולש [[The Beatles Anthology]].
ב-[[1994]] יצא האלבום [[Live At The BBC]], המקבץ הקלטות ישנות של הביטלס מתוך תוכניות ה-[[BBC]] בהן השתתפו. מרבית השירים באלבום כפול זה הם גרסאות כיסוי לשירי [[רוק אנד רול]] מפורסמים, אך ישנם גם מספר שירים מקוריים של הלהקה. בשנת [[1996]] יצאו שלושת אלבומי ה[[אנתולוגיה]] של הביטלס, הכוללים גרסאות שלא פורסמו לשירי הלהקה, וכן שני השירים שצוינו לעיל. בשנת [[2000]] יצא האוסף "1", הכולל את 27 השירים של הביטלס שהגיעו למקום הראשון במצעדים.
[[קובץ:Ringo Starr e Paul Mcartney - E3 2009.jpg|שמאל|250px|ממוזער|פול מקרטני ורינגו סטאר בהשקת המשחק The Beatles: Rock Band ב־[[2009]]]]
ג'ורג' האריסון נפטר בשנת [[2001]] מסרטן הריאות.
בשנת 2003 האלבום [[Let It Be (אלבום)|Let It Be]] יצא מחדש בשם "Let It Be...Naked", לאחר שעבר עריכה ונוספו לו מספר קטעים.
בשנת 2006 הוציאו חברי הביטלס הנותרים (מקרטני וסטאר), ביחד עם המפיק ג'ורג מרטין, את האלבום "[[LOVE (אלבום)|LOVE]]" שכלל גרסאות מיוחדות לשירים הקלאסיים של הביטלס. השירים באלבום משלבים קטעים משירים שונים - קטעי נגינה משיר אחד שולבו בשיר אחר, קולות רקע משיר אחד מופעים בשיר אחר ועוד. מפיקיו של האלבום הם [[ג'ורג' מרטין]] ובנו ג'יילס.
בשנת 2009 יצא משחק הווידאו [[The Beatles: Rock Band]] המאפשר למשתמשים "לנגן" בשלטי-משחק דמויי גיטרות את שירי הלהקה. באותה שנה יצאו גם מהדורות מחודשות הכוללות עריכה דיגיטלית (remastered) לכל אלבומי הלהקה. כך יצאה [[The Beatles Stereo Box Set]], קופסת סט עם כל אלבומי האולפן של הביטלס (בגרסת סטריאו), וגם קופסת סט נוספת של אלבומי הביטלס בגרסת מונו (The Beatles In Mono).
ב-[[16 בנובמבר]] [[2010]] חנות המוזיקה המקוונת [[iTunes]] השייכת לחברת [[Apple]] האמריקאית החלה במכירת אלבומי הלהקה המקוריים (כולל [[The Beatles 1967-1970|האלבום הכחול]], [[The Beatles 1962-1966|האלבום האדום]], [[Past Masters, Volume One]] ו-[[Past Masters, Volume Two]]). שאר אלבומי הלהקה הוצעו בשלב מאוחר יותר (כולל [[Live at the BBC(אלבום הביטלס)|Live at the BBC]], [[Anthology 1]], [[Anthology 2]], [[Anthology 3|3]], [[Yellow Submarine Songtrack]], [[Let It Be... Naked]], [[LOVE (אלבום)|Love]] ו-[[1(אלבום)|1]]).
בשנת 2014 יצאו בהוצאה מחודשת האלבומים האמריקאיים של הלהקה לציון 50 שנה לביקורם הראשון בארצות הברית.
רינגו סטאר המשיך לשיר ולנגן ואף הקים את הלהקה "all star".
== אמנותיות ==
יצירותיהם של הביטלס שאבו השראה ממקורות שונים. ניתן לומר שמקור ההשראה העיקרי היה [[רוק אנד רול]] של [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]]. ה[[הרמוניה|הרמוניות]] הקוליות הושפעו ישירות מהאמנים השחורים של חברת [[מוטאון]] בארצות הברית, והיצירה המוקדמת שלהם, מ[[צ'אק ברי]] ו[[ליטל ריצ'רד]]. השפעה נוספת על הביטלס הייתה להקת "[[The Beach Boys]]", שהצטיינה אף היא בהרמוניות קוליות, אך במקרה זה ההשפעה הייתה הדדית.
באופן אישי שאבו חברי הלהקה השראה ממקורות שונים - לנון ומקרטני הושפעו בתחילה מ[[אלביס פרסלי]], [[באדי הולי]], [[רוי אורביסון]] ו[[האחים אברלי]]. לאחר מכן הכיר לנון את עבודתו של [[בוב דילן]] ובעקבותיו הוסיף ליצירתו השפעות מ[[מוזיקה עממית]]. לנון שיחק תפקיד חשוב בכיוון הלהקה אל הפסיכדליה. בסוף דרכה של הלהקה ובשנים שאחרי כן חזר לנון להתעניין בעיקר במוזיקת [[רוק (מוזיקה)|רוק]] בסיסית יותר.
מקרטני אחראי להלחנתם של כמה מן השירים המלודיים יותר בלהקה, כמו ה[[בלדה|בלדות]] "[[Yesterday]]", ו-"[[Hey Jude]]". בה בעת הוסיף להתעניין במוזיקת [[רית'ם אנד בלוז]]. כמו כן נחשב לחבר בעל ההכשרה המוזיקלית המקיפה ביותר מבין חברי הלהקה, ואחראי לכמה מהחידושים שלהם בתחום העיבוד וההקלטה, זאת לצד השפעתו החשובה של מפיקם, [[ג'ורג' מרטין]], בתחום זה.
האריסון הושפע מאמני ה[[רוקבילי]] הגדולים של שנות ה-50 כ[[קארל פרקינס]], [[סקוטי מור]] ו[[דווין אדי]]. ב-1965 פרץ האריסון דרך חדשה כאשר ניגן ב[[סיטאר]] בשיר "Norwegian Wood", ולאחר מכן המשיך בדרך זו ושילב מוטיבים [[הודו|הודיים]] בשירים נוספים של הלהקה. באלבומיהם האחרונים של הביטלס החל האריסון לעבור לקדמת הבמה, בלהיטים כמו "[[While My Guitar Gently Weeps]]" (בו משתתף גם [[אריק קלפטון]] בסולו [[גיטרה]]), "[[Here Comes the Sun]]" ו"[[Something]]".
תרומתו של רינגו סטאר ללהקה אינה מוערכת דיה.{{דרושה הבהרה|סיבה=}} בנוסף לאימוץ סגנון נגינה חדשני וחופשי יותר (לדוגמה בשיר "[[Ticket to Ride]]") שהרחיב את גבולות ז'אנר שירי הפופ, תרם רינגו סטאר להרחבת היריעה וקהל היעד, בכך שדמותו המוזיקלית והאישית הנעימה ואף הקריקטוריסטית התגלתה כפופולרית ומתאימה מאוד לשירי ילדים. בנוסף, אחראי רינגו סטאר לגלישות האקראיות של הלהקה למוזיקת ה[[קאנטרי]], וכן יזכרו תרומותיו בשירים "[[A Day in the Life]]", סולו ה[[תוף|תופים]] שלו בשיר "[[The End]]" (שאכן היה אחד האחרונים שהקליטה הלהקה) ובשיר "[[Come Together]]" שבו ניגן תפקיד מעניין לאורך כל השיר. שני שירים שכתב (בעזרת שאר חברי הלהקה, ובעיקר האריסון) ופורסמו באלבומי הלהקה הם: "[[Don't Pass Me By]]" ו "[[Octopus's Garden]]", אותם גם שר.
המוזיקה של הביטלס עדיין מנוגנת ומושמעת על ידי להקות, אמנים בודדים ותזמורות בכל רחבי העולם.
== השפעתם על המוזיקה ועל תרבות הפופ ==
{{חלונית
| כותרת =
| תוכן = "שנות ה-60' ראו מהפכה... בכל דרך המחשבה. הביטלס היו חלק מהמהפכה, שהיא למעשה יותר התפתחות, והיא ממשיכה. כולנו היינו בסירה הזו – סירה שעומדת לגלות את העולם החדש. והביטלס היו בקן העורב."
| מקור = ג'ון לנון, 1974
}}תופעת הביטלס היוותה נקודת מפנה בתולדות ה[[מוזיקה פופולרית|מוזיקה הפופולרית]]. בשנים שלפני הלהקה, מוזיקת הרוק סבלה מירידה מסוימת בהשפעתה, והביטלס הפיחו בה חיים חדשים. כמו כן הם פרצו את הדרך למוזיקת רוק עשירה ומורכבת יותר (החל מהאלבום [[Rubber Soul]]). יש הרואים בהופעתם את קיצו של ה[[רוק אנד רול]] הקלאסי ותחילת הרוק המודרני. כך לדוגמה, המפיק ריק סקלאר (Rick Sklar) מתחנת הרדיו WABC ב[[ניו יורק]], אסר בשלב מסוים על התקליטנים בתחנה לנגן שירים מלפני תקופת הביטלס.{{מקור}}
עד לביטלס, רוב להקות וזמרי פופ לא כתבו בעצמם את שיריהם, ותפקידם התמצה בעיקר בהעברת השירים לקהל הרחב בעזרת קול נעים ומראה מושך. על אף שבאלבומיהם הראשונים ניתן למצוא מספר רב של [[גרסת כיסוי|גרסאות כיסוי]], הביטלס פרצו דרך בכך שכתבו הרבה משיריהם בעצמם.
הביטלס, יחד עם מפיקם ג'ורג' מרטין וטכנאי ההקלטות ג'ף אמריק, הכניסו חידושים רבים לטכניקות ההקלטה, בזכות הניסיון המתמיד שלהם לחפש צלילים חדשים ומגוונים. אלבומם "[[Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band]]" נחשב [[אלבום נושא|לאלבום הנושא]] הראשון - התייחסות ראשונה לאלבום כאל יצירה אמנותית בפני עצמה ולא רק כאוסף שירים. כמו כן, לראשונה הושקעו מאמצים רבים לא רק בשירים עצמם, אלא גם בצורה החיצונית של האלבום.
ב[[שנות ה-60]] היו הביטלס חלק מהתופעה הפסיכדלית, קריאה לשלום ולאחווה מצד אחד, והשפעות רבות של סמים מצד שני. הביטלס השתמשו לעיתים קרובות בסמים, ויש שרואים בשירים רבים שלהם עדויות לכך (לדוגמה יש הטוענים ששם השיר "[[Lucy in the Sky with Diamonds]]" יוצר את [[ראשי התיבות]] [[LSD]], והשיר נשמע כתיאור של הזית הסם LSD).
עם התבססות הלהקה, חבריה החלו להבין שיש להם גם תפקיד [[פוליטיקה|פוליטי]], גם בעקבות פגישתם עם [[בוב דילן]]. הלהקה הוציאה שירים רבים, דוגמת "[[All You Need Is Love]]", שהפכו להמנונים לקידום השלום. בעקבות נישואיו של לנון ליוקו אונו, הוא הפך קיצוני יותר בפעולותיו הפוליטיות.
כשנשאלו מקרטני, האריסון וסטאר אודות תרומתם התרבותית, אמרו שלושתם כי הם שבעי רצון בייחוד מכך שמסריהם של השירים היו ברובם חיוביים והאדירו נושאים כ[[שלום]], [[אהבה]], אחווה וחופש הפרט.
ה[[מוזיקולוגיה|מוזיקולוג]] הבריטי [[וילפריד מלרס]] היה הראשון שחקר באופן מעמיק את שירי הביטלס. מלרס ביקש להראות כיצד מבנים, [[הרמוניה|הרמוניות]], מסורת [[מלודיה|מלודית]] ו[[תזמור]] של שירי הביטלס מוצאים את מקומם כחלק מהמסורת של מוזיקה אירופאית תזמורתית ו[[מוזיקה קאמרית|קאמרית]], וטען שלא ניתן "לבודד" את מוזיקת הרוק והפופ מהמסורת המוזיקלית הכללית. הוא אף טען כי לנון ומקרטני הם "כותבי השירים הטובים ביותר מאז [[שוברט]]". מלרס שילב הוראה אקדמית והרצאות פומביות (למשל: סדרת הרצאות פומביות אודות [[Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band]] סמוך ליציאת האלבום) יחד עם כתיבה אקדמית ופרסומים רבים. ספרו ''Twilight of the Gods: the Beatles in Retrospect'' מ-1973 הוא ספר יסוד במחקר האקדמי של הלהקה.
החל משנת [[2009]] מציעה [[אוניברסיטת הופ]] בליברפול [[תואר שני]] בלימודי הביטלס.{{הערה|[http://www.nme.com/news/the-beatles/43200 תואר שני בלימודי ביטלס באוניברסיטת הופ], [[NME]]{{כ}}4 במרץ 2009}}
== בקולנוע ==
הקריירה קולנועית של הביטלס החלה בסרט "[[A Hard Day's Night (סרט)|A Hard Day's Night]]" (בתרגום חופשי: לילה של יום מפרך) משנת 1964, שבוים על ידי הבמאי האמריקאי [[ריצ'רד לסטר]] והיה מעין תיעוד של "יום טיפוסי" בחיי הביטלס בתקופת ה[[ביטלמניה]].
בשנת 1965 צולם "[[Help! (סרט)|Help!]]{{D}}" - קומדיה המצולמת בצבעים מרהיבים ובין היתר גם באתרים אקזוטיים.
הסרט [[Magical Mystery Tour (סרט)|Magical Mystery Tour]] משנת 1967 הוקרן פעם אחת בטלוויזיה האנגלית וזכה לביקורות קטלניות, אך נחשב כיום ל[[סרט פולחן]].
סרט ה[[אנימציה]] "[[צוללת צהובה]]" יצא בסוף שנת [[1968]] ולא כלל את הביטלס עצמם (את הקולות תרמו מדבבים מקצועיים ש"אימצו" מבטא ליברפולי), למעט סצנה קצרה בסופו, שכללה צילום חי שלהם מדברים על המצלמה. הסרט כלל מבחר שירים מהאלבומים [[Revolver (אלבום של הביטלס)|Revolver]] ,[[Rubber Soul]], ו-[[Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band|Sgt. Pepper]] בתוספת חמישה שירים חדשים שנכתבו עבורו במיוחד. הוא נחשב לפורץ דרך בזכות שיטת האנימציה המיוחדת שלו.
סרטה האחרון של הלהקה הוא "[[Let It Be (סרט)|Let It Be]]" שצולם בשנת [[1969]] ומתעד את התפוררותה. הסרט והתקליט הופצו לאחר שהביטלס כבר התפרקו.
=== סרטים על הלהקה ובהשראתה ===
{{להשלים|נושא=מוזיקה|נושא2=תרבות פופולרית}}
בשנת 1994 יצא סרט בשם Backbeat המגולל את סיפורם של הביטלס בהמבורג בתחילת דרכם. הסרט מתרכז בעיקר ביחסים הקרובים בין לנון לסטיוארט סאטקליף, (שכאמור לא נכלל בהרכבה הסופי של הלהקה) ובהתלבטויותיו של האחרון אם לעזוב את המבורג ולחזור לליברפול עם שאר חבריי הלהקה, או להישאר ולהשתקע יחד עם חברתו. הסרט גם מזכיר את סיפור גירושם של הלהקה מהמבורג בפעם הראשונה, (עקב הסתבכות עם המפיק שלהם) חזרתם לשם ושובם לליברפול כלהקה מצליחה. במהלך הסרט נשמעים כמה מהשירים שביצעו הלהקה בעת שהותם בגרמניה.
בשנת [[2000]] יצא [[סרט דרמה]] בשם "שנינו" (Two of Us) המדבר על היחסים של חברי הלהקה לאחר ההתפרקות. במהלך הסרט נחשפים מספר פרטים על המשך החיים של חברי הלהקה אחרי שנפרדו. שם הסרט זהה לשיר הראשון בתקליט האחרון של הלהקה.
בשנת [[2002]] יצא סרט בשם "[[קוראים לי סם]]". עלילת הסרט איננה קשורה כלל לביטלס אך הלהקה מוזכרת בסרט עשרות פעמים. כך שמות הגיבורים לקוחים משמות חברי הלהקה. הסרט מכיל שאלות טריוויה רבות שגיבור הסרט שואל על הביטלס. וכן הפסקול של הסרט שמורכב בעיקר מ[[גרסת כיסוי|גרסאות כיסוי]] של שירי הלהקה.
בשנת [[2007]] יצא [[סרט מוזיקלי]] בשם "מעבר ליקום" (Across the universe) גם עלילה זו אינה קשורה לביטלס, אך שירי הלהקה הם הפסקול של הסרט, וכן משמשים כחלק ממשי מהסרט (כלומר חלקים גדולים מאירועי הסרט קורים דרך השירים כמו במחזמר) כששמות הגיבורים לקוחים משירי הלהקה (למשל - jude, prudence).
בנוסף לכך הסצנה האחרונה של הסרט היא הופעה בלתי חוקית של הגיבורים על אחד הבניינים שאותה המשטרה מפזרת. זוהי מחווה להופעה האחרונה של הביטלס שהייתה על הגג של אולפן ההקלטות שלהם ופוזרה על ידי המשטרה.
בשנת [[2009]] יצא הסרט "נער משום מקום" המספר אודות חיי ההתבגרות של ג'ון לנון, והקמתה של להקת "החוצבים" שקדמה את "הביטלס". התסריט מבוסס על הביוגרפיה שכתבה אחותו למחצה של ג'ון לנון ג'וליה ביירד.
בשנת [[2019]] יצא הסרט "[[יסטרדיי (סרט)|יסטרדיי]]" המספר על תרחיש בדיוני שבו להקת הביטלס וכל הקשור לה נשכחים יום אחד מהעולם ונשארים בראשו של אדם אחד בלבד, מוזיקאי שמחזיר לעולם את שיריהם.
== הביטלס וישראל ==
הביטלס (או כפי שנקראו בתחילה בארץ: "חיפושיות הקצב") השפיעו רבות על המוזיקה הפופולרית בישראל. בשנת 1965 ניסו האמרגנים בוגטיר ו[[יעקב אורי (ליכט)|אורי]] להביאם להופעה בארץ, אך ניסיון זה לא צלח לאחר התנגדות של גורמים שונים. הנימוק הרשמי להתנגדות היה שבואם של הביטלס ישפיע על נוער ישראל לרעה. סגן [[שר החינוך והתרבות]], [[אהרן ידלין]], נימק ב[[מליאת הכנסת]] את ביטול הביקור ב{{ציטוטון|רמה אמנותית נמוכה של האלילים הצעירים, ובכך שהם גורמים להתפרצויות היסטריות המצריכות גיוס כוחות משטרה}}{{הערה|{{ynet|יוסי נחמיאס|הכניסה לחיפושיות אסורה|3424790|2 באוגוסט 2007}}. }} הסברה היא כי הביקור בוטל עקב ריב בין אמרגנים שונים, לאור עדויות בסרט על חייו של האמרגן [[גיורא גודיק]].{{הערה|{{הבמה|7467}}.}} בכתבה בעיתון [[הארץ]] מגולל ההיסטוריון אלון גן את פרטי הפרשה.{{הערה|1={{הארץ|אלון גן|אנטומיה של החמצה היסטורית|1.1350259|18.9.2008}}}} בדצמבר 2013 פורסמו הפרוטוקולים של "הוועדה הבין-משרדית לאישור הבאת אמנים מחו"ל", לפיהן הוועדה קבעה כי "ללהקה זאת אין כל ערך אמנותי", וכן "הופעות הלהקה גרמו להיסטריה ולהשתוללות המונית של בני נוער".{{הערה|{{nrg|[[אריק בנדר]]|למה לא נתנו לביטלס להופיע בארץ?|529/561|9 בדצמבר 2013|47|2}}}}
למרות זאת, הגיעו שירי החיפושיות בעיתוי תרבותי והיסטורי ([[מלחמת ששת הימים]] ו[[מלחמת ההתשה]]) שעיצב דור חדש של יוצרים. המדינה נפתחה לתרבות הפופ, עקב המאורעות ההיסטוריים שיצרו "חלון" בין [[1967]] ו-[[1973]] שהתאים בדיוק לרוח החדשה שהגיעה מ[[ליברפול]] ומ[[לונדון]]. יוצרים כגון [[אריק איינשטיין]] ו[[שלום חנוך]], ולהקות כגון [[החלונות הגבוהים]], [[השלושרים]] ולהקת [[אחרית הימים (להקה)|אחרית הימים]], יצרו תקליטים שלמים בהשפעתם. [[יהונתן גפן]] הודה בספרו "חומר טוב" כי רבים מהשירים שנכתבו בתקופת "[[חבורת לול]]" היו פשוט תרגומים לעברית של שירי הביטלס,{{הערה|הוצאת דביר, עמוד 68}} לדוגמה: השירים "אני אוהב לישון" של אריק איינשטיין ו"מה שמתחשק לי זה לישון" של [[אושיק לוי]] היו בעצם "[[I'm Only Sleeping]]", והשיר "מה שיותר עמוק יותר כחול" של שלום חנוך, שידוע בשם "היא באה השמש" הוא תרגום של השיר "[[Here Comes the Sun]]". שיר מעוברת נוסף הוא השיר "ערב של יום בהיר", שתורגם מהשיר [[A Hard Day's Night (שיר)|A Hard Day's Night]]. בשירם של [[יהודית רביץ]] ו[[יענק'לה רוטבליט]] "[[רחבת הריקודים]]" כתב רוטבליט: "האושר הוא הפשע המושלם", תרגום מהותי של השורה [[Happiness Is a Warm Gun]]. נוסף על כך, ראויות לציון גרסאות הכיסוי שהקליטה להקת [[רוקפור (להקה)|רוקפור]] לשלושה משירי הלהקה: Strawberry Fields Forever, Tomorrow Never Knows ו-Rain אשר יצאו לאור במסגרת !For Fans Only משנת 2002, אלבום שכולל בתוכו את עיבודיה של הלהקה לשירים שהשפיעו עליה לאורך השנים.
רבים משירי הלהקה תורגמו לעברית, לרוב בביצועים הומוריסטיים של אריק איינשטיין כגון "מזל - כמה זמן את מתלבשת" ככיסוי לשיר [[Do You Want to Know a Secret]], גרסה מיוחדת לשיר "[[Ob-La-Di, Ob-La-Da]]", ו"היה לנו טוב - נהיה לנו רע" ככיסוי ל-"The Ballad of John and Yoko" (ראה מסגרת). דוגמה נוספת להשפעתם של הביטלס על יוצרים ישראלים ניתן למצוא בשיר "[[לו יהי]]", שנולד כגרסה עברית לשיר "Let it Be" של הביטלס, ואחר כך הוצמדה לו מנגינה בהשראתו.
שירים נוספים שתורגמו לעברית:
{| class="wikitable"
! שם השיר במקור !! שם הגרסה העברית !! מתרגם !! מבצעים
|-
| [[All Together Now]] ||כולם ביחד עכשיו|| [[רימונה דינור]], {{ש}}[[גידי קורן]] || [[חוה אלברשטיין]],{{ש}} [[האחים והאחיות]], {{ש}}[[הדודאים]]
|-
| [[Can't Buy Me Love]] || אהבה לא יכולה לקנות אותי ||[[דרורה חבקין]] || [[ישראל גוריון]]
|-
| [[Do You Want to Know a Secret]] || רוצה לדעת סוד ||[[יורם טהרלב]] || אריק איינשטיין
|-
| [[From Me to You]] || ממני בשבילך ||[[חיים חפר]] || [[שלישיית גשר הירקון]]
|-
| [[Girl (שיר)|Girl]] || ילדה ||[[דידי מנוסי]] || להקת שבעת המינים
|-
| [[Good Day Sunshine]] || יום טוב, שמש ||[[יורם טהרלב]] || [[להקת פיקוד מרכז]]
|-
| [[Good Night]] || לילה טוב{{ש}} לילה טוב || [[עלי מוהר]],{{ש}} [[דודו זר]] || [[גידי גוב]],{{ש}} דודו זר
|-
| [[Here, There and Everywhere]] || אין בגני שקדיה || [[נעמי שמר]] || צוות הווי פיקוד המרכז
|-
| [[Hey Jude]] || היי רות || [[יורם טהרלב]] || [[חוה אלברשטיין]]
|-
| [[I Should Have Known Better]] || לא לא לא || [[נעמי שמר]] || [[האחיות שמר]]
|-
| [[I Want to Hold Your Hand]] || זה נדבק || [[יוסי גמזו]] || [[יהורם גאון]]
|-
| [[I Will]] || תמיד || [[עלי מוהר]] || [[גידי גוב]] ו[[שלמה יידוב]]
|-
| [[Lady Madonna]] || טעם של עוד || [[גידי קורן]] || [[האחים והאחיות]]
|-
| [[Maxwell's Silver Hammer]] || פטיש הכסף של מקסוול, {{ש}}אם לעגתם לי || [[דן אלמגור]], {{ש}}[[גידי קורן]] || [[ישראל גוריון]],{{ש}} [[האחים והאחיות]]
|-
| [[Mother Nature's Son]] || אמא טבע || [[שמוליק קראוס]] || שמוליק קראוס
|-
| [[Ob-La-Di, Ob-La-Da]] || אובלדי אובלדה || אריק איינשטיין,{{ש}} [[גידי קורן]] || אריק איינשטיין,{{ש}} [[האחים והאחיות]]
|-
| [[Piggies]] || חיפושית הזבל || [[גידי קורן]] || [[האחים והאחיות]]
|-
| [[The Ballad of John and Yoko]] || היה לנו טוב נהיה לנו רע || אריק איינשטיין || אריק איינשטיין,{{ש}} [[זקני צפת]]
|-
| [[The Fool on the Hill]] || השוטה על הגבעה || [[רימונה דינור]] || צוות הווי הצנחנים
|-
| [[We Can Work It Out]] || נתגבר יחדיו || [[אבי קורן]] || [[להקת פיקוד מרכז]]
|-
| [[When I'm Sixty-Four]] || עוד 70 שנה || [[רימונה דינור]] || [[להקת פיקוד דיזינגוף]]
|-
| [[Yellow Submarine (שיר)|Yellow Submarine]] || התנדבה לחיל הימאים, {{ש}}צוללת צברית, {{ש}}צוללת צהובה|| [[יורם טהרלב]], {{ש}}[[תלמה אליגון]],{{ש}} [[חיים אידיסיס]], {{ש}}[[שפרירה זכאי]],{{ש}} [[דן אלמגור]] || [[להקת חיל הים]], {{ש}}[[חוה אלברשטיין]],{{ש}} [[גידי גוב]] ו[[דב גליקמן]], {{ש}}צוות [[רחוב סומסום (ישראל)|רחוב סומסום]],{{ש}} מספר אומני ישראל,{{ש}} דב גליקמן, [[מוני מושונוב]] ו[[אבי קושניר]]
|-
| [[Yesterday]] || רק אתמול || [[חיים חפר]] || [[יפה ירקוני]]
|-
| [[Get Back]] || חזור - מתי || [[מישה סגל]] || מישה סגל
|-
| [[Back in the U.S.S.R]] || בחזרה לברית המועצות || [[יהונתן גפן]] || מישה סגל
|-
| [[A Hard Day's Night (שיר)|A Hard Day's Night]] || לילה של יום מפרך || || [[אלברט כהן]]
|}
בשנת [[1981]] יצרו [[יואב קוטנר]] ב[[גלי צה"ל]] ועודד היילברונר סדרת תוכניות רדיו בשם "[[מסע הקסם המסתורי (תוכנית רדיו)|מסע הקסם המסתורי]]", שהייתה סקירה מעמיקה וארוכה של הקריירה של הלהקה, ושודרה במשך יותר משנה. הסדרה נחשבת עד היום לאחד מהפרויקטים המוצלחים והמשפיעים ברדיו הישראלי. הסדרה שודרה שנית במתכונת יומיומית החל מה-[[1 ביוני]] [[1987]]. משנת 1996 הגיש [[מודי זנדברג]] תוכנית רדיו על הביטלס וחבריה בשם "שומעים חיפושיות" בתחנת הרדיו [[88FM]] ולאחר מכן ב[[כאן 88]], אשר הוקלטה בכל יום שישי אחר הצהריים. התוכנית עסקה בנושאים ספציפיים הקשורים ללהקה, תובלה בפרטים על התרחשויות הלהקה וחבריה, ועסקה גם בתקופת הסולו של חברי הלהקה. התכנית ירדה מהאוויר ב-[[30 בדצמבר]] [[2017]] לאחר יותר מ-21 שנות שידור.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=[[כאן 88]]|כותרת=הודעה רשמית בעמוד הפייסבוק של התחנה|כתובת=https://www.facebook.com/KAN88IL/posts/1967333153284333/}}}}
פול מקרטני [[הופעת פול מקרטני בתל אביב|הופיע בתל אביב]] בשנת [[2008]], לפני כ-45 אלף איש.
בשנת 2018 רינגו סטאר הופיע גם הוא בישראל בהיכל מנורה בתל אביב בשני סיבובי הופעות ב־24 ביוני וב־25 ביוני.
בשנת 2017 הוקמה תערוכה אינטראקטיבית חווייתית במרכז "בגובה העיניים" במוזיאון הילדים בחולון בה האורחים נחשפים ללהקת הביטלס ולהשפעתה התרבותית והאומנותית.
בשנת 2019 הוקם אתר הביטלס הישראלי הרשמי, וכך גם החל להיות משודר הפודקאסט הישראלי "ביטלמניה", שסוקר את היסטוריית הביטלס בעברית.
== דיסקוגרפיה ==
{{ערך מורחב|ערך=[[דיסקוגרפיה של הביטלס]]}}
טבלה זו מכילה רק את אלבומי האולפן של הלהקה.
כדי לראות את כל אלבומי הלהקה ראו - [[דיסקוגרפיה של הביטלס]]
{| class="wikitable"
!#
!שם אלבום
!שנת יציאה
!הערות
!גרסאות שונות לכל ארץ שבה האלבום יצא
|-
|1
|''[[Please Please Me]]''
|1963
|
|כן
|-
|2
|''[[With The Beatles]]''
|1963
|
|כן
|-
|3
|''[[A Hard Day's Night (אלבום)|A Hard Day's Night]]''
|1964
|
|כן
|-
|4
|''[[Beatles for Sale]]''
|1964
|
|כן
|-
|5
|''[[Help!]]''
|1965
|
|כן
|-
|6
|''[[Rubber Soul]]''
|1965
|
|כן
|-
|7
|''[[Revolver (אלבום של הביטלס)|Revolver]]''
|[[1966]]
|
|כן
|-
|8
|''[[Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band]]''
|[[1967]]
|האלבום הראשון שיצא בכל הארצות באותה גרסה.
|לא
|-
|9
|''[[Magical Mystery Tour]]''
|[[1967]]
|אלבום זה יצא בארצות הברית באורך מלא ובבריטניה בגרסת מיני אלבום.
|כן
|-
|10
|''[[The Beatles (אלבום)|The Beatles]]''
|[[1968]]
|אלבום כפול.
|לא
|-
|11
|''[[Yellow Submarine]]''
|[[1969]]
|אלבום זה הכיל רצועות אינסטרומנטליות שהולחנו ותוזמרו על ידי ג'ורג' מרטין.
|לא
|-
|12
|''[[Abbey Road]]''
|[[1969]]
|אלבום שהוקלט אחרי Let It Be, הוא בעצם האלבום שהוקלט אחרון.
|לא
|-
|13
|''[[Let It Be (אלבום)|Let It Be]]''
|[[1970]]
|אלבום שהוקלט ונגנז בשנת 1969 האלבום מכיל בעיקרון את רוב השירים של האלבום המקורי שנקרא : "Get Back".
|לא
|}
יש המייחסים לאלבום האוסף "Hey Jude" מעמד של [[אלבום אולפן]] מכוון שהוא הכיל שירים שלא יצאו בארצות הברית בשום אלבום.
==ראו גם==
{{קישורי פורטל|פופ|רוק}}
{{הפניה לספר ויקיפדיה|הביטלס}}
* [[:קטגוריה: אלבומי הביטלס|אלבומי הביטלס]]
* [[:קטגוריה: שירי הביטלס|שירי הביטלס]]
== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=The Beatles|שם ויקישיתוף=הביטלס|ויקיציטוט=הביטלס|ויקימסע=מדריך למטייל באתרי הביטלס}}
===בעברית===
* [https://www.thebeatles.co.il/ TheBeatles.co.il - הביטלס - הקבוצה הישראלית]
* {{nrg|עמית קוטלר|שירי הביטלס החדשים|713/936|25 במרץ 2008|47|}}
* [[אלי אשד]], [http://www.notes.co.il/eshed/47989.asp ההיסטוריון הישראלי של ה"ביטלס": על תופעת "הביטלמניה" בישראל], באתר "רשימות"
* [http://www.notes.co.il/eshed/65558.asp הביטלס ו"האיש משום מקום"], באתר "רשימות", 1 במרץ 2010
* {{הארץ|צפריר רינת|אנגליה חולמת: הביטלס, אנגליה ושנות השישים, כמה מהפכנים נכנסים לחיפושית אחת|1.1369371|24 בדצמבר 2008}}
* {{הארץ||רק בליברפול: תואר חדש במדעי הביטלס|1.1248552|3/03/09}}
* {{ynet|אור ברנע|יום חג לביטלס|3773836|9 בספטמבר 2009}}
* [[בן שלו]], [http://www.haaretz.co.il/1.3337001 הרימאסטרים של הביטלס: איזה אלבום לקנות?], [[עכבר העיר]], 15 בספטמבר 2009
* [http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=376088 לאורך היקום] - מסע בעקבות הביטלס: תוכנית המסקרת את תולדות הביטלס בשילוב הקלטות נדירות והסיפורים מאחורי השירים
* [http://www.icast.co.il/MasaHakesemHamistori הקלטת]{{קישור שבור|date=מאי 2020 |bot=InternetArchiveBot |fix-attempted=yes }} התוכנית [[מסע הקסם המסתורי (תוכנית רדיו)|מסע הקסם המסתורי]] (Icast)
* [http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=423430&cid=423433 איש הכמעט: פיט בסט (תוכניתם של עופר חזות ורועי אוניקובסקי)], גלי צה"ל, 11 ביוני 2012
===באנגלית===
* {{אתר רשמי|http://www.beatles.com}}
* [http://www.beatlesbible.com/ "תנ"ך הביטלס"]
* [http://www.beatles-mania.com/ Beatles-mania.com]
* [https://web.archive.org/web/20060307004241/http://home.att.net/~chuckayoub/the_beatles_lyrics.html The Beatles Lyrics]
* [https://web.archive.org/web/20050406024847/http://lyrics.rare-lyrics.com/B/Beatles.html מילים לשירי הביטלס]
* [https://web.archive.org/web/20040810041443/http://foia.fbi.gov/foiaindex/beatles.htm מסמכי חקירות של ה-FBI על הביטלס], שבעה חלקים
* [http://www.jerryfielden.com/essays/beatles.htm הביטלס והפלישה הבריטית לאמריקה], ג'רי פיידן, 2000
* [http://www.nemsworld.com/beatles/ תמונות של הביטלס]
* {{British Pathe|מסיבה לפתיחת חנות "אפל" בלונדון, 10 בדצמבר 1967|45019}}
* {{British Pathe|הביטלס חוזרים לבריטניה לאחר סיבוב ההופעות הראשון בארצות הברית|100050}}
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/vo0WNrhyho4?list=PLYUZufl6UGR90uuXTsHJJc76CQpG5ZSlB הביטלס מקבלים את אות] [[מסדר האימפריה הבריטית|MBE]], ארכיון הסרטונים של [[AP]]
{{פרופילי מוזיקאים}}
* [https://books.google.co.il/books?id=QDusDAAAQBAJ&pg=PA111&lpg=PA111&dq=Asteroid+John+Lennon,+Paul+McCartney,+George+Harrison and+Ringo+Starr&source=bl&ots=oE4mUsgzau&sig=ACfU3U1Vhd4WJY398CYZzb_zfMgnsNJ3KA&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwj0wN7ziOThAhUJMuwKHacjAnkQ6AEwEnoECAgQAQ#v=onepage&q=Asteroid%20John%20Lennon%2C%20Paul%20McCartney%2C%20George%20Harrison and%20Ringo%20Starr&f=false אסטרואידים על שם ארבעת חברי הלהקה].
== ביאורים ==
{{ביאורים}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{הביטלס}}
{{סדרה
|הקודם= [[The Swingle Singers]]
|רשימה= זוכה [[פרס גראמי]] - תגלית השנה
|הבא= [[טום ג'ונס]]
|שנה= 1965
}}
[[קטגוריה:הביטלס|*]]
[[קטגוריה:אמנים שעל שמם כוכב לכת מינורי]]
[[קטגוריה:להקות רוק בריטיות]]
[[קטגוריה:חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול]]
[[קטגוריה:להקות רוק פסיכדלי]]
[[קטגוריה:זוכי פרס גראמי]]
[[קטגוריה:ליברפול: תרבות]]
[[קטגוריה:זוכי אוסקר: הפסקול הטוב]]
[[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה הבריטית]]
[[קטגוריה:הרכבים ולהקות שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד]]
[[קטגוריה:ויקיפדיה - ערכים מומלצים לשעבר]]
[[קטגוריה:רביעיות מוזיקליות]]
[[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה העולמי: יהלום מוזיקה]]
[[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה העולמי: בריטים]]
[[קטגוריה:להקות פופ בריטיות]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ארצות הברית]]
{{ללא בוט|302}}
| |||