ג'ורג' אורוול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RimerMoshe (שיחה | תרומות) ניו יורק טיימס ==> הניו יורק טיימס |
מ הוספת קישור לעסקנות |
||
שורה 12:
בניגוד לרוב בוגרי איטון, שפנו ל[[אוניברסיטת אוקספורד]] או ל[[אוניברסיטת קיימברידג']], התגייס בלייר למשטרה בהודו ושירת ב[[מיאנמר|בורמה]] במשך 5 שנים עד לשנת [[1927]], אז התפטר הן משום שחש כי השירות במשטרה גורם לו לסטות מייעודו בחיים להיות סופר, והן משום שחש כי הוא משרת מערכת שאינו מאמין בה יותר. ה[[מסה (חיבור עיוני)|מסה]] "[[הריגת פיל]]" מתארת דרך אפיזודה מחייו כשוטר בבורמה את התיעוב שחש למשטר ה[[קולוניאליזם|קולוניאלי]] הבריטי.
בבורמה החלה התפתחותו הפוליטית של בלייר כאיש [[שמאל פוליטי|שמאל]]. הוא הרגיש שהקיום של [[האימפריה הבריטית]] מבוסס על ניצול, בין אם ניצול הבורמזים ובין אם ניצול [[מעמד הפועלים]] הבריטי. בשנתיים הבאות חי בלייר בעוני מבחירה, מפני שחפץ להתקרב למעמד הנמוך ולהתגבר על הרתיעה ממנו שהושרשה בו. לאחר שחי ב[[לונדון]] וב[[פריז]] עם [[זנות|פרוצות]] ו[[קבצנות|קבצנים]] כתב את הספר "[[דפוק וזרוק בפריז ובלונדון|דפוּק וזרוּק בפריז ובלונדון]]" (1933) על שהותו ברובעי העוני. הספר פורסם תחת [[שם עט|שם העט]] ג'ורג אורוול. אורוול היה אדם צנוע וביישן, תיעב [[עסקנות]] ספרותית, והיה בודד למדי רוב שנותיו. הוא נישא פעמיים וכמה שנים לפני מותו אף אימץ בן.
בשנים הבאות כתב כמה ספרים, ובהם "[[ימים בורמזיים]]" (1934), "[[שאו את נס האספידיסטרה]]" (1936), שראה אור בעברית (כנרת, 1989), ו"[[הדרך לרציף ויגן]]" (1937) על חיי הכורים בצפון אנגליה ועל התפתחות גישתו של אורוול כלפי ה[[סוציאליזם]]. במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] ועד סוף חייו פרסם גם מאמרים רבים, ביקורות ספרים ו[[סרט קולנוע|סרטים]]. אף שחלק גדול מפרסומיו הופיע בפורומים בעלי נטייה לשמאל הפוליטי, רבים מהם לא התקבלו בעין יפה בקרב ה[[סוציאליזם|סוציאליסטים]] האנגלים שאותם ביקר לעיתים קרובות. עד פרסום ספרו "[[חוות החיות]]" (1945) היה שמו של אורוול מוכר בחוגים הספרותיים בלבד, וספריו, למרות מאמצי ה[[הוצאת ספרים|מו"ל]] שלו ויקטור גולנץ, זכו לתפוצה דלה למדי.
| |||