ההתיישבות היהודית ברמת הגולן – הבדלי גרסאות

בשנותב[[שנות השלושים של המאה העשרים]] נעשו ניסיונות לרכוש את קרקעות בקעת הבטיחה להתיישבות ופיתוח על ידי [[יהושע חנקין]]. ב-1934 נחתם חוזה התקשרות בין חנקין לבין נציגי אחד עשר יורשי [[בית הבק|הבק עבד א-רחמן באשה אליוסף]] על רכישת אדמות בבטיחה ובגולן בשטח כולל של כ-300 אלף דונם. כדי לעקוף את האיסור הצרפתי וההתנגדות הסורית, החליט חנקין לשוות למפעל אופי כלכלי: לא תהיה זאת רכישת קרקעות, אלא הקמת מפעל פיתוח כלכלי, שחלק ממניותיו יהיו בידי סורים. אך לבסוף העסקה לא יצאה לפועל: יורשי הבעלים לא הצליחו לפנות את האריסים מהאדמות ולהשיג את הרישיון הדרוש להעברת הקרקע, והעיתונות הערבית גילתה כי הציונים עומדים מאחורי החברה החדשה ויצאה נגד הקנייה. לבסוף הודיעה הממשלה הסורית בפירוש כי לא תרשה התיישבות יהודית בבטיחה.