הצעת אי-אמון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1על ידי
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 21:
===עד שנת 1996 ===
[[קובץ:Members of the oposition in the Knesset voting against Levy Eshkol cabinet, June 1963. D669-094.jpg|250px|ממוזער|חברי האופוזיציה מצביעים נגד הממשלה החדשה, שהוצגה על ידי [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[לוי אשכול]] ב[[מליאת הכנסת]] ב[[ירושלים]]. מימין לשמאל, ח"כ [[נחום לוין]], ח"כ [[מולה כהן]] וח"כ [[אליעזר שוסטק]], יוני 1963]]
עד כניסתו לתוקף של [[חוק הבחירה הישירה |החוק לבחירה ישירה לראשות הממשלה]] ב-1996, היה מספיקדי ברוב רגיל ב[[הכנסת|כנסת]] על מנת להפיל את הממשלה. [[חוק יסוד: הממשלה]] מ-[[1968]] קבע (סעיף 24): "הביעה הכנסת לממשלה אי-אמון, יודיע על כך יושב-ראש הכנסת לנשיא המדינה, ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום הבעת אי-האמון"{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod1.htm חוקי יסוד]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}. במקרה כזה על [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] היה להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת, אלא אם כן קיבלה הכנסת חוק להקדמת הבחירות.
 
הצעות אי-אמון הוגשו כמעט מדי שבוע, ושימשו לכלי עיקרי של האופוזיציה לניגוח הממשלה. אולם למרות הקלות החוקית של קבלת הצעות אי האמון, הצעה כזו הביאה רק פעם אחת להפלת ממשלה: ב-[[15 במרץ]] [[1990]], כאשר ממשלתו של [[יצחק שמיר]] נפלה במסגרת "[[התרגיל המסריח]]", ללא רוב מוחלט של חברי הכנסת, בזכות היעדרותם של חברי הכנסת מ[[מפלגת ש"ס]].