|
|
|
== צמיחה הכלכלית מהירה ==
ארבע המדינות הללו שמרו על קצב צמיחה גבוה (מעל 7% בשנה) מ[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] עד [[שנות ה-90 של המאה ה-20]]. עד [[המאה ה-21]], כל ארבע המדינות פיתחו כלכלות חזקות ויצרו יתרון תחרותי. הונג קונג וסינגפור, לדוגמה, הקימו מרכזים פיננסים בינלאומיים מובילים, בעוד שקוריאה הדרומית וטאיוואן פתחו תעשייה עתירת ידע. ההצלחה הכלכלית של הנמרים שימשה כמודל לחיקוי עבור מדינות מתפתחות רבות בדרום מזרח אסיה והסביבה, בעיקר [[אינדונזיה]], [[מלזיה]], [[הפיליפינים]] ו[[תאילנד]]{{הערה|{{TheMarker|דפנה מאור, סיון פינגולד|מי המדינה שקיבלה עצמאות ב-48 והשיגה את כלכלת ישראל השנה?|1.1994619|15 באפריל 2013}}}}.
הנמרים נהנו מכמה עשורים של צמיחה גבוהה בעיקר על ידי אימוץ מדיניות של [[יצוא]] למדינות מתועשות ועשירות. כלכלותיהן התאפיינו בהשקעה ממשלתית גבוהה ב[[חינוך]], במערכות פוליטיות [[אוטוריטריות]] בשנים הראשונות, בהשקעה גבוהה ב[[איגרת חוב|אגרות חוב]] של [[ארצות הברית]] ובשיעורי [[חיסכון]] גבוהים.
|
