בני דת משה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) הסרת אדמת מיותרת, אם ייכתבו - יקושרו |
קישורים פנימיים, עריכה |
||
שורה 30:
, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2010. עמ' 32-34.}} למרות השתמרותה של אפליה רשמית חוקית בתחומים מסוימים, ושל התנשאות ובוז כלפיהם, רובם האמינו שמדובר בשרידים מן העבר שייכחדו עם התגברות הקידמה. אך הקביעה הליברלית שהיהודים נעשו חלק מן הלאום בכל דבר פרט לאמונתם, לא התיישבה עם המציאות בה הם נותרו חטיבה חברתית מובחנת; הותרת הדת כשדה הכמעט בלעדי בו ניתן היה לבטא נפרדות יהודית בהווה, לא יכלה לטשטש את העובדה שרוב גדול מקרב היהודים התעניין בה אך מעט, ושההבדלים בינו ליתר האוכלוסייה היו מקצועיים-כלכליים, תרבותיים ופסיכולוגיים.{{הערה|1=אנגלמן, עמ' 138-141.}} בהונגריה, חוקרי ספרות הצביעו על חשש עז ליצור רושם של זהות אינטרסים יהודיים בסוגיות החברתיות הרלוונטיות, מחוץ לענייני הדת. כותבים מהמעמד הבורגני היהודי – שהיה קיים בפועל, אך לא יכל להיות מוכר ככזה בשיח הלאומי-ליברלי הרשמי – נטו לאמץ כמושאי הזדהות קבוצות מופלות כמו נשים או פועלים, ולדברר את מאבקיהן, משום שהתייחסות לעצמם כגוף מובחן הייתה בלתי-נתפשת.{{הערה|1= Mary Gluck, The Invisible Jewish Budapest: Metropolitan Culture at the Fin de Siècle. University of Wisconsin Press, 2016. עמ' 200-201.}} גם הרשויות עצמן לא היו עקביות תמיד באימוץ עולם המושגים שהחילו. פוליטיקאים הונגרים התייחסו ליהודים תדירות בתור "עם-גזע", ו[[יהדות אונטרלנד|דוברי-היידיש בחבלים הצפון-מזרחיים]] נרשמו כקבוצה אתנית ולא רק כדת.{{הערה|1='''טוראן וילקה''', עמ' 336-337.}}
אינטלקטואלים, רבנים ומחנכים יהודים רבים הצביעו בכתביהם על הסתירות הפנימיות בניסיון להציג את היהודים כקונפסיה. אנשי הרוח של הממסד הנאולוגי בהונגריה, או כותבים שביקרו את האווירה הקהילתית היהודית בצרפת, הרבו לציין שהקהל של "בני דת משה" נזקק לזיקה דתית פורמלית כדי להעניק לגיטימציה כלשהי לשונותו ולזהותו. מבלעדי ההשתייכות ה"כנסייתית", נותרו אך ההבדלים האובייקטיביים, כמו חזות אופיינית, נטייה בולטת למקצועות החופשיים או לעיסוקים מסחריים, צידוד כמעט-מאונס בליברליזם גורף ברמה הפוליטית, קומפלקסים פסיכולוגיים ואפילו [[שפת גוף]] שונה, וזרות מסוימת למורשת הלאומית הרומנטית שהייתה אמורה להיות גם שלהם. אלו חסרו תוכן פוזיטיבי של ממש ושימשו בעיקר פתחון פה למתנגדי היהודים, ובכלל זה ל[[אנטישמי]]ם שהחלו להופיע בשנות ה-1870. עוד מימי [[היינריך היינה]], תיארו מבקרים נוקבים את ההוויה היהודית שלאחר היציאה מן
===שקיעה===
שורה 39:
הופעתם במערב של מהגרים ממזרח אירופה (שכונו [[אוסטיודן]] בגרמניה ו-Juifs, "יהודים", בצרפת), שהביאו את השקפותיהם הלאומיות ואת שונותם האתנית הבולטת, ערערה את ביטחונם של "בני דת משה" בזהותם ההיברידית. הם התקשו לתפוש תבחין אחר ליהודיות מלבד דת, והשתוממו לראות [[חילוניות יהודית|חילונים אידאולוגיים]] מובהקים מבין המהגרים או להבין כיצד לאומיות יהודית אפשרית בכלל.{{הערה|Steven M. Lowenstein, Frankfurt on the Hudson: The German Jewish Community of Washington Heights, 1933-82, Its Structure and Culture. עמ' 35-6;{{כ}} Steven Zipperstein, Elusive Prophet: Ahad Ha'am and the Origins of Zionism, University of California Press, 2014. עמ' 114.}} ב-1922 תמה העיתון הציוני-דתי המזרח-אירופאי "[[המזרחי (עיתון)|המזרחי]]" על יהודי הונגריה: {{ציטוטון|בנדון זה לא היה הבדל בין החסידים הקיצוניים לבין הנאולוגים. כולם כאחד הסכימו שעם ישראל איננו קיים בתור לאום והנם כולם "מאדיארים" בני דת משה.}}{{הערה|ימין=כן|{{המזרחי|ק.ר. רובינשטיין|מלחמה בעולם הצדיקים|1922/09/07|00401}}}}
כמו הציונים, אף האנטישמים לעגו לאפשרות שיהודי יוכל להשתייך ללאום המקומי, שנשען לתפישתם לא על תבחינים ליברליים של אזרחות ותרבות אלא על יסודות [[מהותנות|מהותניים]] אורגניים, גזעיים במידה כלשהי. [[בין מלחמות העולם]], עם עליית משטרים רודניים ותנועות [[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציונריות]] מהונגריה ועד צרפת, חקיקה רשמית נגד היהודים או לפחות התעצמות ולגיטימציה של האנטישמיות, התאיין המושג של "בני דת משה" והפך חסר רלוונטיות.
הממסדים הקהילתיים והאינטלקטואלים היהודיים, כחלק מחשבון-הנפש שערכו והחיפוש אחר [[נרטיב]]ים חדשים עבור קהלם, החלו לבקר קשות את התפישות הליברליות שעמדו לנגד עיני הדורות הקודמים. [[שמעון שוואב]], לדוגמה, פרסם ב-1934 מאמר בשם "שיבה ליהדות" בו גינה את מורשת ה[[רש"ר הירש]], תיאר את חיי האורתודוקסים הגרמנים כ"שמירת מצוות מתבוללת" והטיף להתכנסות-מחדש לגטו. בצרפת, תנועות נוער חדשות זנחו את ההגדרה הדתית הנוקשה של "בני ישראל" ושילבו ילידי צרפת ותיקים עם בני מזרח-אירופאים בדגש על היות היהודים עם. כפי שציין ההיסטוריון גיא מירון, ההתנערות הייתה רחוקה מלהיות מוחלטת: במאמר שכתב זמן קצר לאחר [[ליל הבדולח]], אמנם האשים דז'ה (דוד) קוראין, מראשי ארגון הקהילות האורתודוקסי הארצי בהונגריה, את יהודי גרמניה ב"התבוללות-יתר" ובזניחה [[ניהיליסט]]ית של מסורתם הדתית; אך גם שם הוסיף קוראין להטיף לאינטגרציה בחברה וטען שבניגוד ל"התבוללות דתית", שסופה אסון בהכרח, "התבוללות לאומית" באומה המגיארית היא חיובית. הוא הוסיף לדבוק בעמדות אלו גם במאמר שפרסם בשלהי 1943, רק כמה חודשים לפני [[שואת יהודי הונגריה]].{{הערה|ימין=כן|לדיון נרחב: גיא מירון, The Waning of Emancipation: Jewish History, Memory, and the Rise of Fascism in Germany, France, and Hungary. Wayne State University Press, 2011. שוואב: עמ' 48–49. קוראין: עמ' 179, 207.}}
במחצית השנייה של המאה ה-20, עם המעבר ההדרגתי ללגיטימציה לפלורליזם אתני ול[[רב-תרבותיות]] במערב והיחלשות הלאומיות, הצורך בניסוחים זהותיים שיאפשרו השתלבות דעך. בצרפת הרפובליקנית ירדה קרנם של "בני ישראל" הוותיקים לטובת בני מהגרים ממזרח אירופה וה[[מגרב]], שדחו את הזהות הדתית הצרה, לטובת לאומיות או מסורת אתנו-דתית חזקה שהדגישה את הקולקטיב, לא את היחיד.{{הערה|Esther Benbassa, The Jews of France: A History from Antiquity to the Present. Princeton University Press, 2001. עמ' 187.}} ב-2000 כתבה [[אנט וייביורקה]] שלא נותרו בצרפת עוד "צרפתים בני דת משה";{{הערה|1=Thomas Nolden, In Lieu of Memory: Contemporary Jewish Writing in France, Syracuse University Press, 2006. עמ' 3.}} אפילו בהונגריה השמרנית הכריז יו"ר התאחדות הקהילות היהודיות ב-1995 כי חברי הגוף אינם רוצים להיות בני דת משה, אלא יהודים הונגרים.{{הערה|[http://zsido.com/fejezetek/nem-vagyunk-mozes-hitu-magyarok/ !Nem vagyunk Mózes hitű magyarok], {{כ}}
==לקריאה נוספת==
| |||