חואן דומינגו פרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור לגרסה 27319077 מ־11:04, 22 בפברואר 2020 מאת בוט סדר הפרקים לא ברור, כתוב באופן מרושל |
|||
שורה 38:
פועלו של פרון לקידום אינטרס [[מעמד הפועלים]] ומעמד הביניים, משך את תשומת לבם של המעמד הגבוה. בתחילת [[1945]] התחילו להיווצר נגד פרון אופוזיציות הן מימין והן משמאל. ב-[[9 באוקטובר]] 1945 קבוצה של קציני צבא אילצו את פרון להתפטר, האחרון הסכים בתנאי שיקיים נאום אחרון מול מזכירות מפלגת העבודה. הנאום שנתן הכעיס עד מאוד את מתנגדיו והוביל למעצרו. בהמשך לכך [[אדאלמירו גוליאן פראל]]{{אנ|Edelmiro Julián Farrell}} ראה בפרון כסכנה לנשיאותו וניסה לשקם את ממשלתו דרך כליאתו של פרון וסילוקו מהממשלה.{{הערה|שם=נאברוב|Navarro, Marysa. 1977. The Case of Eva Perón. Women and National Development: The Complexities of Change 3(1). pp. 229-240}}{{הערה|Seoan, María. 2011. Eva de la Argentina. Illusion Studios}}
אך הפגנות תמיכה של ארגוני הפועלים, אשר זכו לכינוי [[חסרי החולצות]], בהשפעתה הכריזמטית של רעייתו לעתיד [[אווה פרון]] (אוויטה) הביאו לשחרורו המהיר מספר ימים לאחר מכן, ב-[[17 באוקטובר]]. תוכניותיו של פראל השתבשו שכן תומכיו של פרון ראו בכליאתו של האחרון כאיום על היתרונות שהצליחו להשיג באמצעותו עד לשנת [[1943]] והחלו לארגן הפגנות לשחרורו. לאווה לא היה חלק מרכזי באירועי ה-17 באוקטובר וכן לא היה חלק בשחרורו של פרון
תקופת נשיאותו הראשונה התאפיינה ב[[לאומנות]] קיצונית דמוית [[פאשיזם]] ובתמיכה גורפת של האיגודים המקצועיים
כמי שכיהן כנספח צבאי באיטליה הפשיסטית בתקופת ראשית [[מלחמת העולם השנייה]] ואהד את המשטר ששרר בה, הוא ייסד לאחר תום המלחמה נתיב בריחה, כדי לעודד [[פשע מלחמה|פושעי מלחמה]] [[נאציזם|נאצים]] להימלט מהעמדה לדין ולהגר לארגנטינה. כאיש צבא הוא ראה ב[[משפטי נירנברג]] עלבון לכבוד הצבאי וכנשיא לאומני הוא רצה בהגירתם לארגנטינה של מדענים, מהנדסי תעופה ומומחי גרעין לפעול בתעשיות הצבאיות של ארגנטינה. באופן זה נמלטו לארגנטינה [[אדולף אייכמן]] ו[[יוזף מנגלה]].
| |||