מלחמות ה' (יחיא קאפח) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לא נראית למי?
שורה 48:
נאם קל וצעיר יחיה בן שלמה קאפח יצ"ו". עמ' 146 במהדורה האינטרנטית}} והוא יצא בשנת [[תרצ"א]] ([[1931]]) בבית הדפוס פ' עניו{{הערה|בית הדפוס "פנחס ענו ובניו" הוקם בשנת [[1930]] על ידי פנחס ענו, שהעסיק במקום את ארבעת בניו. ראו [http://www.em-print.co.il/%D7%A8%D7%A7%D7%A2-%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99 באתר בית הדפוס של נכדו, עמנואל]}} בשכונת [[גאולה]] שב[[ירושלים]].
 
בספר, שבו מציג הרב קאפח את עמדתו בנושא הזוהר והקבלה, הוא מנסה לטעון שחכמי ישראל לדורותיהם (כדוגמאות הוא מביא את [[חז"ל]] ובראשם [[רבי שמעון בר יוחאי]] עצמו, שנטען שהוא מחבר ספר הזוהר, ואחר כך [[רב סעדיה גאון]], רבי [[בחיי אבן פקודה]], רבי [[יהודה הלוי]] ואחרים), הציבו עמדה השונה לחלוטין מעמדתו של מחבר ספר הזוהר. הוא אף טוען שהקבלה וספר הזוהר הם בגדר [[עבודה זרה בשיתוף]] – אמונה באל המופשט לצד אמונה בכוחות נוספים, נמוכים יותר, [[עשר הספירות]] לתפיסתו. דעת משה צדוק היא שהרב קאפח לא העריך את לשון הזוהר וספרותו ודן אותו מפריזמה דתית צרה.{{הערה|שם=צדוק|{{דבר|משה צדוק|ניצני <<השכלה>> בתימן|1954/07/30|00602}}}} דעתו של משה צדוק אינה נראית מאחר והרב יחיא קאפח היה מודע לכל אפשרויות התירוצים שכבר הועלו עד זמנו על ידי המקובלים עצמם. מכאן שהתנגדותו נבעה מתוך התבוננות פילוסופית אותנטית וגישה שמרנית הממשיכה את מסורת חז"ל ללא שינוי.
 
הספר פותח בשאלה שהפנה "אחד התלמידים" למתנגדו של הרב, מחבר הספר. בעקבות התשובה, מתפתחים חילופי דברים בין הרב המחבר לבין מתנגדו, ובסופם, פורס הרב המחבר את משנתו בקמ"ד נקודות שונות. הספר נכתב בסגנון חריף עד מאוד, ורבי [[משה די לאון]], מחבר ספר הזוהר, מכונה בו רבות "המסית נביא השקר מחבר הזהר".{{הערה|עמ' 83 במהדורה האינטרנטית}}