צבא בר כוכבא – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Hadrian-roma-spqr.png|שמאל|ממוזער|300px|כתובת הקדשה לקיסר [[אדריאנוס]] מהסנאטמ[[הסנאט הרומי|הסנאט הרומאי]] לכבוד ניצחונו ודיכוי מרד בר כוכבא, הכתובת נמצא בגבעתב[[גבעת הקפיטולין|גבעת הקפיטלום]] ברומא. בכתובת מכונה הקיסר "אבי האומה, שעמד בלחץ הלחימה של האויב, גבר עם צבאו על כוח אדיר, ושחרור פרובינקית סוריה פלשתינה מהאויב"]]

על '''צבא בר כוכבא''' אין מידע רב במקורות השונים וניתן בעיקר לנסות לשער את מקורותיו והיקפו משבבי מידע שנמסרו בכתובים ומעדויות עקיפות כמו עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] וממצאים [[אפיגרפיה|אפיגראפים]]. שני המקורות העיקריים למרד: ה[[היסטוריון]] הרומי [[דיו קסיוס]] ואוסביוסוה[[ארכיבישוף]] [[אוסביוס מקיסריה]], מעדיפים למעט אם לא לשתוק בעניין זה, אף שנראה שהיה להם מידע מסוים. ניתן לשער כי [[צבא]] בן כוסבה ([[בר כוכבא]]) החל כקבוצה גרעינית, אחת מכמה, שעסקה בהטרדת [[הצבא הרומי|הכוחות הרומיים]] ([[שוד|ליסטות]] מדינית), והתגלגלה למסגרת יותר מאורגנת, ואף לתוצר של גיוס כולל, של צבא אשר פעל בעת [[מרד בר כוכבא]].

לכל ה[[מרד|מרידות]] שפרצו ביהודה כנגד השלטון הכובש, בין אם היה זה [[התרבות ההלניסטית|הלניסטי]] או [[רומא העתיקה|רומי]], היה גרעין קשה של קבוצות קטנות, בדרך-כלל על בסיס משפחתי מטעמי יעילות ו[[אמון (רגש)|אמון]].

הקבוצות אופיינו בקנאות, לעיתים משיחית ומנהיגיהן רקמו חזון בדבר מלוכתם על אזור המרד, והרחבתו לממדים נרחבים וגדולים. נתונים אלה אפיינו את משפחת [[מתתיהו הכהן|מתתיהו]] ה[[חשמונאים|חשמונאי]] שהניפה את נס ה[[מרד החשמונאים|מרד]] ב[[מודיעים]] כנגד ה[[יווןהממלכה העתיקההסלאוקית|יווניםהאימפריה הסלאוקית]], היוונות וה[[התיוונותהתייוונות|מתיוונים]], את הקבוצות הקנאיות שהטביעו חותמן על [[פולמוס וארוס]], ועל [[המרד הגדול]] כגון קבוצת [[שמעון בר גיורא]], [[יוחנן מגוש חלב]], ה[[סיקריים]] בהנהגת [[אלעזר בן יאיר]] ואת הקבוצות הקנאיות והמשיחיות ערב פרוץ המרד[[מרד התפוצות]] כנגד הקיסר [[טראיאנוס]].

אף בראשית מרד בן-כוסבה (בר כוכבא) אנו שומעים על קבוצות ממין אלה, שה[[תלמוד]] מכנה אותן, מטעמים פרגמטיים, כקבוצות של ליסטים. כאלה היו האחים מכפר חרובא (שרוציםשרצו להמליך את שמעון), והקבוצה שתוקפתשתקפה את הרומאים בטורב[[טור מלכא]] ובסמוך ל[[ביתר]]. קבוצות אלה עסקו בהטרדת הצבא הרומי באזור [[הרי יהודה]], ואולי אף הרחיקו אותו במכוון מאזורים אלו, כדי שלא יגלה את ההכנות למרד, ומתוכן, כך דומה, צמחה הקבוצה שהונהגה על ידי בן כוסבה.

לצד ההכנות למרידה המסודרת והמאורגנת שכללו, כידוע, מאגרמאגרי [[כלי נשק]], בניית קווי הגנה, [[ביצורים|ביצור]] עיירות וחפירותוחפירת [[מערכות המסתור של בר כוכבא|מערכות מסתור]] וקשר, ארגן מנהיג המרד צבא רציני יותר שיוכל להתמודד כראוי מול הרומאים.

על פי אחת המסורות התלמודיות ארגן בן כוסבה מערך לוחם בן ארבע מאות אלף חיילים{{הערה|ירושלמי, תענית ד' ה'}}, (מספר מופרז מאין כמותו). תחילה צרף לצבאו מאתיים אלף מורדים שעמדו במבחן "אומץ" של הטפת/קטיעת אצבע (ישנן חילופי גרסאות האם היה מדובר בקטיעת אצבע או בסוג של פציעה. מה עוד שקטיעת אצבע איננה הגיונית מבחינה קרבית.), ובשעה שהוכיחוהו חכמים על הטלת [[לקות|מום]] בחייליו שינה את מתכונת המבחן (על פי המלצתם) לעקירת [[ארז]] לבנון תוך כדי דהרה על [[סוס]]. אף כאן עמדו לרשותו מאתיים אלף עוקרי ארזים. מעבר למספרים האסטרונומיים, שניתנו גם לצבאו של הקיסר [[אדריאנוס]], ושבאו בעיקר להצביע על כך שהיה לו כוח צבאי גדול למדי, מורים מקורות אלה על איכות הלוחמים ועל מבחני הסינון, שעשויים להצביע על הטלת [[גיוס חובה]] מטעמו של מנהיג המרד. על פי מסורת אחרת ("[[מדרש עשרת המלכים]]") היו לו 12,000 לוחמים מובחרים, מספר שנראה יותר סביר יותר{{הערה|מדרש עשרת המלכים עמ' 49}}. על פי מקור זה מבחן הקבלה היה מבחן סבילות, שבו הנבחן היה צריך להכניס אצבע לאש, עד שתטיף שלוש טיפות דם.

ישנם חוקרים התולים במסורת [[נצרות|נוצרית]] מסוימת מפי [[מיכאל הסורי]] הוכחה נוספת כי בן כוסבה הטיל צו המורה על גיוס חובה לכל מי שחי בתחומי "מדינת המרד". מסורת זו מספרת על ענישתם (ואולי אף המתתם) של נוצרים רבים בשל סירובם להתגייס לצבא המורדים, והיא מסתיימת באמירה כי בן כוסבה אילץ את כל האוכלוסין לצאת למלחמה כנגד רומא. באגרות בן כוסבה שנתגלו בוואדיב[[מערות מורבע'אתמורבעת]] (מס' 43) מזהיר מנהיג המרד שישמרו מכל משמר על קבוצה הנקראת בשם "הגללאים", שהיו כנראה לוחמי [[הגליל]] שבאו לעזרת המרד. עדות זו שיש בה להעיד על כך שהיו עוד קבוצות שהצטרפו למרד אף מהגליל.

על פי דיו קסיוס החזיק בר כוכבא החזיק 50 מבצרים ברחבי הארץ. דבר שמעיד שהייתה לו [[לוגיסטיקה]] עניפה ותמיכה ציבורית רחבה, שעזרה לו במעשי הביצור, ולאוכן לא מעט לוחמים, כדי להחזיק ולתפעל את המבצרים הללו.

מדמותו של בר כוכבא ניתן לשער איך נראה צבאו. במקורות הוא נתפש כאדם עוצמתי, בעל כוח פיזי רב, ואיש קשוח ומחוספס מבחינה נפשית. המקורות היהודיים מפריזים בגבורתו וכוחו, עד שהוא נראה מעין [[סופרמן]] יהודי. במקור אחד מתואר שהיה קופץ [[מיל (יחידת מידה)|מיל]] והורג ברומאים ([[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]] משום מה מעדיף לכנותו בר דרומא), ובמקור אחר מתואר שהיה עומד על החומה, מקבל בארכובות רגליובברכיו אבני [[בליסטרה|בליסטראות]] וזורקומטיל אותם בחזרה לרומאים והורג בהםאל חייליםרומאים. אף בסוף המרד הוא מתואר כמי שהורג בבעיטה אחת את [[רבי אליעזראלעזר המודעי]]<ref>[[תלמוד ירושלמי]], [[מסכת תענית]], פרק ד', הלכה ה'</ref>. במדרש מתואר שכאשר ראה [[רבי עקיבא רואה]] את גבורתו הפיזית הבלתי נתפסתהאדירה, הוא כל כך מתרשם ואומרואמר שבר כוכבא הוא לא פחות מאשר [[מלך המשיח]]. בשני מקורות נראה שחז"ל ראו בו אדם על-אנושי, שבני אדם אחרים ואפילו הרומאים, לא יכלו להורגו, ורק [[נחש ארסי]] שנשלח מאת האל ומכישו בצווארו, היה מסוגל לעשות זאת. מסתבר שאדם סמכותי שכזה היה בעל מנהיגות חזקה, הטיל משמעת קפדנית, והיווה לחייליו מקור של השראה ומודל לחיקוי. הד לדבר יש במקורו היהודים שמתארים שמיד עם מותו נלכדה ביתר.

גבורתו הרבה מתחברת לעניין נוסף, והוא ביטחונם הרב של לוחמיו בכוחם, ואי רצונם להסתייע בעזר אלהי, שרבים מהלוחמים בתקופות שונות ובעמים שונים שמו בו את מבטחם. בניגוד בולט ל[[מרד החשמונאים]] שבו החשמונאים נשאו המורדים שם שמים על פיהם, ואף אם לא נשאו לפני הקרבות שלהם, את נוסח הנאומים באופן המדויק שתואר בספריב[[ספר מקבים א|ספרי המקבים]], הייתה זו הייתהודאי רוחם. לעומת זאת, במרד בר כוכבא יש מספר עדויות במסורות של חז"ל, שבר כוכבא ואנשיו, לא רק שלא נשאו שם שמים בפיהם, אלא אף בצאתם לקרב אמרו כלפי האל "אל תסייע ואל תבייש"., דבר שנראה מנוגד ומוזרוזר למסורת היהודית, ואף נראה לא ראוי, במיוחד למי שכונה על ידי רבי עקיבא מלך המשיח. אמירות אלו שנראו כהתרסה כלפי האל, אף גונו בחלק מהמקורות החז"לים, וראו בהם אף את הסיבה למפלה של חלקלמפלת מאנשיוהמורדים. היו שפירשו כי בר כוכבא ניסהביקש לדרבן את חייליו לסמוך על עצמם בלבד, ולפתח את יכולותיהם הצבאיות, ולא לצפות לסיוע שמימי-[[נס|ניסי]].

על פי המקורות היהודים{{הערה|בבלי, יבמות ס"ב ב. קהלת רבה, פרשה י"א סעיף י'. מדרש בראשית רבה, פרשה ס"ה סעיף ג'}} לרבי עקיבא היו 24 אלף תלמידים, בפריסה רחבה בארץ ישראל, שמתו בטווח זמן קצר: בין החגים [[פסח]] לשבועותו[[שבועות]], בשללאחר שלא נהגו אחדכבוד בשניזה בכבודבזה{{הערה|[[בבלי, יבמות ס"ב ב]]}}. כבר מתקופת הגאונים הייתה מצויה מסורת מקובלת,שתלמידי שתלמידיורבי של ר"עעקיבא מתו בידי הצבא הרומי. [[רב שרירא גאון]] כתב "והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה והיה שמדא [הריגה בידי המלכות] על התלמידים של רבי עקיבא"{{הערה|איגרת רב שרירא גאון מהדורת לוין, ע' 13}}. בשל מותם נקבעו החל מתקופת הגאונים, הלכות אבלות לאותה תקופת זמן בשנה, שדוגמתם קיימות רק על חורבן בית המקדש, בתקופה המכונה ביהדות "[[שלושת השבועות]]". [[רנ"ק]] אף הוא המשיך בגישה זו, שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד{{הערה|"ולאחר שנכרתו תמו רוב תלמידיו בפולמוס האחרון של ביתר, נשארו הצעירים שבהם" - מורה נבוכי הזמן, עמ' 196}}.

רוב החוקרים כ[[שמואל ספראי]]{{הערה|"נראים הדברים שיש לקבל כעובדה היסטורית כי תלמידיו של ר"ע מתו רובם ככולם בפורענות בימי מרד בר-כוכבא." ('''רבי עקיבא בן יוסף, חייו ומשנתו''', ספרית דורות, 1970, עמ' 28-27.)}}, [[אהרן אופנהיימר|אהרון אופנהיימר]]{{הערה|"קרוב לוודאי שהמעשה במותם של עשרים וארבעת אלפי התלמידים של רב-עקיבא אינו עוסק בתלמידים במובן הרגיל של המילה – אין איש מקרב חכמים שהיו לו תלמידים כה רבים – אלא בלוחמים שהשתתפו במרד בהתאם לקריאתו של רבי עקיבא." ('''מרד בר-כוכבא''' (עורך אהרון אופנהיימר), מרכז זלמן שזר, תש"ם, ע' 15)}} ואף [[שמואל אברמסקי]]{{הערה|"שאין זה כמובן מן הנמנע, שהמדובר הוא בהשמדתם של תלמידים בזמן המרד" ('''בר-כוכבא נשיא ישראל''', הוצאת מסדה, 1961, עמ' 134-133)}} מקבלים את גרסתו של רב שרירא גאון, כי תלמידיו של רבי עקיבא, השתתפו במרד בר כוכבא ומתו במלחמה. כך גם סברו הרב [[צבי יהודה קוק]], ותלמידו הרב [[משה צבי נריה]], שהביאו מקורות נוספים בתלמוד לכך שרבי עקיבא ותלמידיו תמכו ואף השתתפו במרד, ונרדפו גם לאחר שדוכא. כך המנהג בימי הספירה שלא לעשות מלאכה לאחר השקיעה, בשל שתלמידי רבי עקיבא נקברו לאחר השקיעה{{הערה|[[s:טור אורח חיים תצג|טור אורח חיים תצג]], בשם רב האי גאון}}, קשור אף הוא למרד, על פי הרב נריה. כיוון שהרומאים אסרו להביא את הרוגי ביתר לקבורה, הקבורה הייתה צריכה להתבצע בחסות החשיכה, כדי שהרומאים לא יבחינו בכך.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/41/04101.htm האבלות בימי הספירה על מות תלמידי רבי עקיבא], באתר דעת}} מיעוטם של החוקרים כמו [[גדליה אלון]]{{הערה|"אלא שכל עצמה של המסורת מלמדתנו, לאחר העיון, שמיתתם של תלמידי ר"ע ה'ראשונים' אירעה לפני מלחמת בר-כוכבא".}} סוברים כי מתו ממגפהמ[[מגפה]] עוד לפני המרד, ללא כל שייכות לו שכן "לאחר מכן לימד רבי עקיבא את תלמידיו "השניים"... והרי אין סיפק לכך בימים המעטים שחי בהם רבי עקיבא לאחר גמר המלחמה"{{הערה|[[גדליהו אלון]], [http://www.daat.ac.il/daat/vl/toldothayehodim/toldothayehodim06.pdf תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד], תשכ"א, חלק ב', 1970, עמ' 42}}{{הערה|1=חיים ליכט,[http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=16918 על מותם של תלמידי רבי עקיבא], באתר מט"ח}}.

עניין זה של תומכי רבי עקיבא שהתגייסו לצבא בר כוכבא, מתאים לממצאים הארכאולוגיים שמגלים צבא וחיילים שענייני הדת לא זרים להם, ועם עדויות התלמוד שחיילי בר כוכבא הניחו תפילין ואף נלחמו איתם{{הערה|"אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר." (בבלי, גיטין נז ב)}}. על כל פנים אם אכן נכונה ההנחה שתלמידיו של בררבי כוכבאעקיבא, שאופנהיימר רואה בהם כדוגלים במשנתו המדינית של רבי עקיבא, ולאו דווקא כתלמידיםכ[[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] של ביתמבית המדרש, התגייסו בהמוניהם לצבא בר כוכבא., הרי יש בדבר להעיד כי היו בצבא בר כוכבא לפחות 24,000 איש, וגם יש בכך עדות על איכות הלוחמים, ועל התמיכה העממית הרחבה שזכה צבא זה בקרב העם. כמו גם על התקוות המשיחיות שעורר מרד זה.

על פי המספר הרב של מערות המסתור שנתגלו ביהודה ובגליל, נראה כי בר כוכבא למד מהמרד הגדול והעדיף שלא לנסות להתבצר במבצרים (שיעילותם מוטלת בספק לנוכח יכולת המצור הרומאית, שהיהודים כבר חוו על בשרם), אלא להסתתר במערות מסתור תת-קרקעיות. נראה שהאסטרטגיה כוונה למלחמת גרילה ממושכת, שבה כוחות מורדיםהמורדים פשטו ממערות מסתורהמסתור באופן מתוזמן לפתע פתאום, על כוחות רומאים ששהו לידם והופתעו, ולאחר ביצוע פשיטות מוצלחות אלו, הכוחות נמלטו למערות הללו, כך שכוחות התגבורת הגדולים שהוזעקו חיפשו אותם לשווא.

לפי ההיסטוריון [[מרדכי גיחון]], האסטרטגיה הבר כוכבית התבססה בשלב הראשון, על מגננה גמישה של מערכות המסתור, שבו מערכי הגנה מגישים סיוע הדדי, ומאפשרים בריחה של מורדים ממערכת אחת לשנייה, כך שגם כאשר רומאיםהרומאים איתרו מערה כזו כוחות המורדים יכלו להימלט למערה סמוכה או לקבל עזרה מכוחות נוספים שהיו באזור. בשלב השני בוצרו במהירות ובאופן חפוז יישובים ומקומות שונים, כדי שיוכלו לעמוד בפני המתקפה של [[לגיון|הלגיונות הרומים]], ולאחר שאלו הוכרעו על ידי הכוחות הרומים העודפים במלחמה סוערת, נמלטו המורדים וחזרו שוב להסתתר במערכות המסתור שלחלקן היה מוצא מהמקומות המבוצרים עצמם. בשלב זה הרומאים פשטו על השטח, איתרו את המערות, והדליקו מדורות שהעלו עשן שחנק את הנמצאים בהם או הכריח אותם לצאת החוצה אל מותם, או שסתמו את המערות כך שהן הפכו להיות קברים של הנמצאים בתוכם.

אף שנראה שלפישבדברי חז"ל ישנה הפרזה בכוחו, על פי עדות עקיפה, מדובר בסדר כוחות גדול וחזק שהצליח לכבוש חלקים לא קטנים מארץ ישראל, ואף לעמוד כנגד לגיונות רומים רבים, גרם להם לאבדות קשות ואף השמיד אחד מהם כליל. על עוצמתו ועל הנזק שצבא בר כוכבא גרם לרומאים, והמכונה על ידם "כוח אדיר", מעידים מספר דברים.

הקצאת [[יוליוס סוורוס]], המצביא הרומאי המוכשר ביותר, לדיכוי המרד, והבהלתו מבריטניהמ[[בריטניה (פרובינקיה רומית)|בריטניה]], בקצה המערבי של גבולות האימפריה, ליהודה, עם מפקדיו הטובים ביותר של אדריאנוס, תוך הפרת הנהלים הרגילים של מינוי מצביאים.

הקיסר אדריאנוס, אשר דיווח על המרד ל[[הסנאט הרומי|סנאט]], נמנע מלנקוט בלשון המקובלת "אם לכם ולבניכם שלום, טוב הדבר, שכן גם לקיסר ולצבאותיו שלום". התחושה הרומאית שזכו בניצחון גדול נובעת מהלקיחה השנייה של התואר [[אימפרטור]] על ידי אדריאנוס בשנת 136, בעקבות דיכוי מרד בר כוכבא.{{הערה|1=and Eck, "Bar Kokhba Revolt," 87 n. 92.}}

לאחר המרד, באירוע חסר תקדים בכל תקופת האימפריה הרומית, קיבלו שלשה מצביאים את [[טריומף (מצעד ניצחון)|אות הטריומף]] שהיה אות הכבוד הצבאי הרומאי העליון: [[יוליוס סוורוס]] מושל בריטניה, [[גאיוס פובליקיוס מארקלוס]] מושל [[סוריה פלשתינה|סוריה]], ו[[הטריוס נפוס]] מושל [[ערביה (פרובינקיה רומית)|ערביה]].{{הערה|1=W. Eck, 'Kaiserliche Imperatorenakklamation und ornamenta triumphalia', ZPE 124 (1999) 223–227.}}

מספר כתובות ניצחון שנתגלו בתלב[[תל שלם]] (רוחב 11 מטר), ובגבעתוב[[גבעת הקפיטולין|גבעת הקפיטול]] בעיר ברומארומא, מעידות על כך שהיה מדובר בניצחון חשוב מאוד לרומאים. באחת הכתובות אף נכתב:

[[קובץ:Barkokhba-silver-tetradrachm.jpg|שמאל|ממוזער|200px240x240px|[[טטרדרכמא|טטרדרכמה]] מכסף מימי בר כוכבאהמרד. על צדו האחד של המטבע חזית [[בית המקדש]] כשעליה כוכב והכתובת "שמעון". על צדו השני [[לולב]] ואתרוגו[[אתרוג]] והכתובת "לחרות ירושלים"]]