הגניזה החרסונית – הבדלי גרסאות

'''הגניזה החֵרְסונית''' או '''גניזת חֵרְסון''' הם כינויו של אוסף גדול של [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] ו[[תשמישי קדושה]] שעל פי הטענה היו שייכים ל[[רב]]נים ו[[אדמו"ר]]ים חסידיים שונים בני המאות [[המאה השמונה עשרה|השמונה עשרה]] ו[[המאה התשע עשרה|התשע עשרה]]. הגניזה נחשבת לזיוף הן בעולם האקדמיה והן במרבית החוגים התורניים. [[חסידות חב"ד]] המחזיקה באוסף, לעומת זאת, גורסת כי הגניזה היא אותנטית.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm אודות הגניזה, באתר "דעת"]}}.

על פי הנטען, חלקו הגדול של האוסף הצטבר ברשותו של רבי [[דב בער ממזריטש]]. בנו, רבי [[אברהם המלאך]], ירש ממנו את האוסף והוסיף עליו מסמכים וחפצים שונים. ממנו עבר האוסף לבנו - רבי [[שלום שכנא מפראהביטש]], וזה הורישו לבנו - האדמו"ר רבי [[ישראל מרוז'ין]]. האוסף הנדיר הוחרם מהאדמו"ר מרוז'ין על ידי [[אוכרנה|המשטרה החשאית של האימפריה הרוסית]], ונשמר בעיר [[חרסון]] שבדרום [[אוקראינה]]. ב-[[1918]], בעת [[מהפכת אוקטובר]] נשדד האוסף מידי הבולשת, וחלקים ממנו נמכרו ל[[אספנות|אספנים]] ב[[אודסה]].

על מקוריותם של המסמכים והחפצים שבאוסף הגניזה החרסונית ניטשו, במשך השנים, ויכוחים עזים. לדעת חוקרים ורבנים שאינם נמנים עם [[חסידות חב"ד]], רוב המסמכים הם מזויפים ואינם יכולים אף להיות העתק של כתבי יד אותנטיים. לעומתם סברו שלושת אדמו"רי חב"ד האחרונים, שהמסמכים אמיתיים לחלוטין. בבדיקות מעבדה הוכח שסוג הנייר עליו נכתבו המסמכים לא היה קיים במאה השמונה עשרה. בתגובה לכך, אישר האדמו"ר ר' יוסף יצחק שניאורסון כי אמנם אין הם המסמכים המקוריים, וטען כי המסמכים הם העתק נאמן למקור של המסמכים המקוריים. מזכירו של האדמו"ר [[יחזקאל פייגין]] הוסיף וציין, כי על פי השוואה לכתבי יד ידועים של הבעש"ט, של ר' מנחם מנדל מהורודנא ושל בעל התניא - "נראה כי כל הכתבים האלה הבאים מהגניזה אינם אלא העתקות, כתב יד מעתיק בלבד"{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/igrottnia/igrottnia08.pdf אגרות בעל התניא וחכמי דורו], עמ' רמ"א}}.

הראשון שטען שמסמכי הגניזה הם זיוף, היה [[חיים נחמן ביאליק]]{{הערה|רשומות, כרך ב', תל אביב תרפ"ב, עמ' 383-386}}. לטענותיו הצטרפו החוקרים [[שמעון דובנוב]], [[מאיר בלבן]], [[גרשם שלום]] ועוד. גם בקרב החוגים הדתיים נשמעו קולות מערערים על הגניזה, ומזכירו של ה[[ריי"ץ]], רבי [[חיים ליברמן]] אפילו טען כי הכיר את זייפן המכתבים{{הערה|1=ספר הזיכרון לר' משה ליפשיץ עמ' ק"מ (ניו יורק, תשנ"ו), הובא [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20408&st=&pgnum=691 כאן]}}. האדמו"ר רבי [[חיים אלעזר שפירא]] מ[[מונקאץ']], מערער על נאמנותם: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", ו"המכתבים האלו החשודים בזיוף"{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/9/2648&search=%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%96%d7%94הגניזה+%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aaהחרסונית מתוך מכתבו של האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון]}}. גם האדמו"ר רבי [[אברהם מרדכי אלתר]] מ[[חסידות גור|גור]] כתב כי "המכתבים אשר נדפסו מחדש בחותם הבעש"ט ז"ל כולם מזויפים"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25485&st=&pgnum=95 צבי יצחק אברמוביץ, "האדמו"ר מגור - ביבליוגרף מובהק", בתוך תגים, קובץ ביבליוגרפי תורני מדעי, בעריכת מאיר וונדר, בני ברק תשכ"ט, עמוד 95]}}.

#'''מראם החיצוני של הפריטים''': הילמן מציין כי מראה האגרות היה בלוי ומיושן, ולא נראה כהעתק של מכתב קדום. כמו כן, בחלק מהאגרות הייתה רשומה הכתובת מצידן החיצוני, רישום שאין דרך לעשותו כשמעתיקים תוכן של אגרת רבנית. לדעת הילמן ניסה הזייפן לשוות לאגרות מראה אותנטי, כדי למנוע פקפוק במקוריותם וכדי להצליח למכור אותם לחסידים ולאספנים.

* [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/8/2497&search=%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%94הגניזה+%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AAהחרסונית אגרת הרבי מליובאוויטש] התומכת באמיתות המסמכים, אתר [[ספריית חב"ד]].

* אבישי אלבוים, [http://amhasefer.wordpress.com/2012/11/20/%D7%A2%D7%9C%D7%99עלי-%D7%A1%D7%A4%D7%A8ספר-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AAתולדות/ הגניזה החרסונית], עלי ספר.