הגניזה החרסונית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 28663040 של 147.161.8.50 (שיחה) לא קישור מהימן - פורום ציבורי
קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 1:
{{שכתוב|פסקה=|כתוב באופן הגיוגרפי, עם טיעוני "בעד" ו"נגד", כשעובדת היותה של הגניזה זיוף ידוע ומפורסם.|נושא=יהדות}}
'''הגניזה החֵרְסונית''' או '''גניזת חֵרְסון''' הם כינויו של אוסף גדול של [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] ו[[תשמישי קדושה]] שעל פי הטענה היו שייכים ל[[רב]]נים ו[[אדמו"ר]]ים חסידיים שונים בני המאות [[המאה השמונה עשרה|השמונה עשרה]] ו[[המאה התשע עשרה|התשע עשרה]]. הגניזה נחשבת לזיוף הן בעולם האקדמיה והן במרבית החוגים התורניים. [[חסידות חב"ד]] המחזיקה באוסף, לעומת זאת, גורסת כי הגניזה היא אותנטית.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm אודות הגניזה, באתר "דעת"]}}.
 
על פי הנטען, חלקו הגדול של האוסף הצטבר ברשותו של רבי [[דב בער ממזריטש]]. בנו, רבי [[אברהם המלאך]], ירש ממנו את האוסף והוסיף עליו מסמכים וחפצים שונים. ממנו עבר האוסף לבנו - רבי [[שלום שכנא מפראהביטש]], וזה הורישו לבנו - האדמו"ר רבי [[ישראל מרוז'ין]]. האוסף הנדיר הוחרם מהאדמו"ר מרוז'ין על ידי [[אוכרנה|המשטרה החשאית של האימפריה הרוסית]], ונשמר בעיר [[חרסון]] שבדרום [[אוקראינה]]. ב-[[1918]], בעת [[מהפכת אוקטובר]] נשדד האוסף מידי הבולשת, וחלקים ממנו נמכרו ל[[אספנות|אספנים]] ב[[אודסה]].
 
שמואל גוראריה, חסידו של האדמו"ר מ[[חב"ד]] רבי [[שלום דובער שניאורסון]], רכש חלק מהמסמכים ושיגר אותם לאדמו"ר לקבלת חוות דעתו בשאלת מקוריותם. האדמו"ר סבר שכתבי היד הם אמיתיים, ומשום כך רכש גוראריה את כל חלקי האוסף שהיה בידו לרכוש, והעניק אותם לרבו - רבי שלום בער. האוסף עבר בירושה לאדמו"ר הבא, רבי [[יוסף יצחק שניאורסון]], שהחל, בשנת [[1935]], לפרסם ממנו מסמכים שונים בכתב העת [[התמים (כתב עת)|התמים]].
שורה 24:
 
==הפולמוס על הגניזה==
על מקוריותם של המסמכים והחפצים שבאוסף הגניזה החרסונית ניטשו, במשך השנים, ויכוחים עזים. לדעת חוקרים ורבנים שאינם נמנים עם [[חסידות חב"ד]], רוב המסמכים הם מזויפים ואינם יכולים אף להיות העתק של כתבי יד אותנטיים. לעומתם סברו שלושת אדמו"רי חב"ד האחרונים, שהמסמכים אמיתיים לחלוטין. בבדיקות מעבדה הוכח שסוג הנייר עליו נכתבו המסמכים לא היה קיים במאה השמונה עשרה. בתגובה לכך, אישר האדמו"ר ר' יוסף יצחק שניאורסון כי אמנם אין הם המסמכים המקוריים, וטען כי המסמכים הם העתק נאמן למקור של המסמכים המקוריים. מזכירו של האדמו"ר [[יחזקאל פייגין]] הוסיף וציין, כי על פי השוואה לכתבי יד ידועים של הבעש"ט, של ר' מנחם מנדל מהורודנא ושל בעל התניא - "נראה כי כל הכתבים האלה הבאים מהגניזה אינם אלא העתקות, כתב יד מעתיק בלבד"{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/igrottnia/igrottnia08.pdf אגרות בעל התניא וחכמי דורו], עמ' רמ"א}}.
 
הראשון שטען שמסמכי הגניזה הם זיוף, היה [[חיים נחמן ביאליק]]{{הערה|רשומות, כרך ב', תל אביב תרפ"ב, עמ' 383-386}}. לטענותיו הצטרפו החוקרים [[שמעון דובנוב]], [[מאיר בלבן]], [[גרשם שלום]] ועוד. גם בקרב החוגים הדתיים נשמעו קולות מערערים על הגניזה, ומזכירו של ה[[ריי"ץ]], רבי [[חיים ליברמן]] אפילו טען כי הכיר את זייפן המכתבים{{הערה|1=ספר הזיכרון לר' משה ליפשיץ עמ' ק"מ (ניו יורק, תשנ"ו), הובא [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20408&st=&pgnum=691 כאן]}}. האדמו"ר רבי [[חיים אלעזר שפירא]] מ[[מונקאץ']], מערער על נאמנותם: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", ו"המכתבים האלו החשודים בזיוף"{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/9/2648&search=%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%96%d7%94הגניזה+%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aaהחרסונית מתוך מכתבו של האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון]}}. גם האדמו"ר רבי [[אברהם מרדכי אלתר]] מ[[חסידות גור|גור]] כתב כי "המכתבים אשר נדפסו מחדש בחותם הבעש"ט ז"ל כולם מזויפים"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25485&st=&pgnum=95 צבי יצחק אברמוביץ, "האדמו"ר מגור - ביבליוגרף מובהק", בתוך תגים, קובץ ביבליוגרפי תורני מדעי, בעריכת מאיר וונדר, בני ברק תשכ"ט, עמוד 95]}}.
 
[[אברהם שרון]] (שבדרון), מנהל אוסף האוטוגרפים של [[הספרייה הלאומית]], גילה באמצעות בדיקה כימית של הנייר עליו נכתבו "אגרות הבעש"ט" מהגניזה שהן מזויפות{{הערה|1=[[משה יגר]], "ד"ר אברהם שרון (שבדרון) - דיוקנו של ירושלמי", '''ירושלים''' טו (2), אגודת הסופרים העברים בירושלים, תשמ"א, עמ' 81}}.
שורה 40:
#'''תאריכים בעייתיים''': בניגוד למכתבים עתיקים בני אותם דורות, שלא מצוין בהם בדרך כלל תאריך המכתב, מצטיינים מכתבי הגניזה בתאריכים מדויקים, בעיקר על ידי ציון היום בשבוע, [[פרשת השבוע]] של השבת הסמוכה, והשנה. לדעת הילמן אף זה חלק מדקדקנות היתר שאפיינה את ממציא המכתבים, תוך זהירות שלא לציין את תאריכי הימים בחודש, העלולים להתברר כימים שחלו בשבת. דא עקא, שאף תאריכי היום והפרשה מתבררים בחלק מהמקרים כבלתי אפשריים וכשגויים בעליל. כך למשל, מכתב שנכתב בשנת [[ה'תצ"א]] נשא את פרשת השבוע "[[פרשת מטות|מטות]]", אך באותה שנה היו הפרשיות מטות ו[[פרשת מסעי|מסעי]] מחוברות{{הערה|ואולם בשנת ה'תצ"א פרשות מטות-מסעי היו נפרדות!}}. בדומה לכך, אחד המכתבים נכתב בכ"ו בתמוז [[ה'תקי"ט]], אך תאריך זה חל אותה שנה בשבת.
#'''אנכרוניזם''': חלק מהמכתבים אינם אפשריים על פי התאריך המצוין בהם, משום שהחתום על המכתב כבר נפטר באותו תאריך. כך למשל במכתבי רבי [[זוסיא מאניפולי]], רבי [[חיים חייקל מאמדורה]], בתו של האדמו"ר הזקן ועוד. בדומה לכך, בעל התניא חותם על חלק ממכתביו שבגניזה בכינוי "שניאור זלמן במוהר"ר ברוך ז"ל", אף שעל פי תאריכם הם קודמים לשנת פטירת אביו - [[ה'תק"ם]].
#'''מראם החיצוני של הפריטים''': הילמן מציין כי מראה האגרות היה בלוי ומיושן, ולא נראה כהעתק של מכתב קדום. כמו כן, בחלק מהאגרות הייתה רשומה הכתובת מצידן החיצוני, רישום שאין דרך לעשותו כשמעתיקים תוכן של אגרת רבנית. לדעת הילמן ניסה הזייפן לשוות לאגרות מראה אותנטי, כדי למנוע פקפוק במקוריותם וכדי להצליח למכור אותם לחסידים ולאספנים.
#'''אי התאמה בין הנייר לבין התקופה''': בדיקה כימית שנערכה לנייר שעליו נכתבו האגרות העלתה שסוג נייר כזה לא יוצר לפני שנת [[ה'תר"ו]] - שש שנים אחר מאסרו של רבי ישראל מרוזין, שעל פי הטענה המכתבים נתפסו ברשותו. אדמו"רי חב"ד שהיו מודעים לבדיקה זו ציינו כי אין אלו המכתבים המקוריים אלא העתקים, אך הילמן מערער על כך מן העובדה שעל גב אחת האגרות כתב פקיד המשטרה הרוסית, כי "האגרת הזו היא מן הניירות שנמצאו בעת החיפוש בבית הרבין הצדיק סרול שולימוביץ פרידמן, בעיירה רוז'ין (קיוב), כדי לתרגמם בשפה הרוסית". לטענת הילמן, אם העתקה זו נעשתה כמה שנים אחרי מאסרו של הרבי מרוז'ין, קשה להסביר כיצד היכן הגיעו לגב האגרת דברי הפקיד הרוסי, שסביר שנכתבו בסמוך להחרמת האוסף.
#'''שגיאות לשוניות''': הילמן טוען שהערות הפקיד הרוסי שנכתבו על האגרת, מגלות שגיאות לשוניות שאינן מתאימות לדוברי רוסית, אף אם הם [[אנאלפביתיות|חסרי ידיעת קרוא וכתוב]]. לטענתו, אילו נפרץ הארכיון של הבולשת, היו אמורים להגנב משם גם מסמכים רשמיים על פרשת מאסרו של הרבי מרוז'ין, אך כיוון שהזייפן לא ידע היטב רוסית, כמוכח מהערתו "בשם" הפקיד הרוסי, חשש לזייף מסמכים שלמים ברוסית, והסתפק בייצור מכתבים ומאמרים שבהם יחפצו חסידי האדמו"רים והאספנים{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/igrottnia/igrottnia08.pdf אגרות בעל התניא וחכמי דורו], עמ' רמ"א-רמ"ז}}.
שורה 59:
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/8/2497&search=%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%94הגניזה+%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AAהחרסונית אגרת הרבי מליובאוויטש] התומכת באמיתות המסמכים, אתר [[ספריית חב"ד]].
* פרופ' [[שלמה זלמן הבלין (חוקר תלמוד)|שלמה זלמן הבלין]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20308&pgnum=767 מכתב על אודות הגניזה], ישורון, תשנ"ה
*[http://hebrewbooks.org/3122 חלק ממכתבי הגניזה בספר חכמי ישראל בעש"ט] באתר [[היברו בוקס]] {{PDF}}.
* אבישי אלבוים, [http://amhasefer.wordpress.com/2012/11/20/%D7%A2%D7%9C%D7%99עלי-%D7%A1%D7%A4%D7%A8ספר-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AAתולדות/ הגניזה החרסונית], עלי ספר.
 
==הערות שוליים==