יהדות ספרד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
תחת השלטון הרומי, גדל היישוב היהודי בספרד. יהודים התיישבו בעיקר בערי החוף המזרחי ובערים הדרומיות. קיימות ראיות על קשרים בין יהודים לנוצרים ועל חקלאים יהודים. בחודש [[מאי]] [[589]] קיבל עליו המלך ה[[ויזיגותים|וויזיגותי]] [[רקארד הראשון|רֶקָארֶד הראשון]], את [[הנצרות הקתולית]]. על היהודים נאסר לכהן במשרות ציבוריות המקנות לנושאיהם סמכות להעניש נוצרים. נאסרו גם נשואי תערובת ו[[גיור]] עבדים. תקנות אלו הוחלו בראשית [[המאה ה-7]] גם נגד [[המרת דת|מומרים]] יהודים.
 
בשנת [[613]] הוציא המלך [[סיסיבוט]] צו האוסר על יהודים להתגורר בספרד, ולמעשה יצר את [[גירוש ספרד במאה השביעית]]. יהודים רבים עזבו את ספרד ל[[צרפת]] הסמוכה ולארצות צפון-אפריקה. הרוב, כ-90 אלף אחרים, נאנסו להתנצר למראית עין.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1554|כותרת=אנציקלופדיה יהודית דעת - ספרד ;|אתר=www.daat.ac.il|תאריך_וידוא=2020-07-12}}</ref> בימי המלך [[סוינטילה]] שבו מרבית המתנצרים ליהדותם. בשנת [[633]] גזר [[סיסינט]] כי מותר ליהודים להתגורר בספרד, אך על המתנצרים נאסר לשוב ליהדות. בשנים אלו נרדפו המתנצרים עד חורמה, ונגזרו עליהם גזרות רבות במטרה למנוע מהם לשוב ליהדותם. בהשפעת כמרים הוחלט לקחת בכוח את ילדי האנוסים ולמסורם למנזרים ולנוצרים אדוקים בכדיי שישארו נאמנים לדתם הנוצרית, אם יפרו את הצו ילקחו הילדים כעבדים.<ref name=":0" /> בשנת [[681]] גזר המלך [[ארוויג]] על איסור מוחלט של קיום מצוות הדת היהודית בפרהסיה. כתוצאה מכך, נטשו יהודים רבים את ספרד אל צפון אפריקה, וחברו למוסלמים שהתכוננו לכיבוש חצי האי האיברי.
 
==מתור הזהב לגירוש ספרד==