שיר מחאה – הבדלי גרסאות

בשנת 2010 יצאה האנתולוגיה '''אל תגידו בגת''', גם כן בעריכת חנן חבר. היא אסופה של שירה עברית שנכתבה בין החודשים ינואר 1948 ודצמבר 1958, ואשר בשירים המופיעים בה נוכחות עקבות הנכבה הפלסטינית. אריאל הירשפלד כתב עליו: ״ הקובץ הזה מביא שירה עברית שנכתבה מ-1948 ועד 1958 - המגיבה על הנכבה הפלסטינית - ובין השירים משולבים תשעה דברי עדות שנאספו מפי פלסטינים ופלסטיניות שחיו כאן לפני 1948 ועברו את הגירוש. הדבר הבולט בקובץ השירים המהודר הזה לפני הכל הוא מיעוטם של השירים הללו, כחמישים, שנאספו מכל הספרים ועיתוני התקופה ההיא, והם כמעט כל מה שנאמר על הנכבה בתחום השירה העברית. אחד הדברים המרתקים (והמדכאים) בקובץ, גם אם אינו מפתיע, הוא העובדה שהרצון לראות את אסונם של הפליטים והמגורשים והיכולת למצוא לו ביטוי כרוכים בהשקפה הפוליטית של המשוררים. חנן חבר, במבוא לקובץ, ערך ניתוח פוליטי מבריק למקבץ השירים הזה, כשהוא מזכיר בכל מקרה את שיוכו המפלגתי של המשורר ואת סדר היום הרעיוני העומד מאחורי פירושו את הנגלה לפניו״[https://www.haaretz.co.il/misc/1.1186879].

 

 

בשנת 2019 יצאה האנתולוגיה היהודית-הומניסטית '''ואהבתם''', שהוקדשה לטלי לטוביצקי. היא אופיינה בידי יובל גלעד כך: ״בעוד מחאה נפוצה מהצד השמאלי של המפה הנה נגד הכיבוש, נגד מלחמות לבנון ועוד, הרי שכאן הנושא הוא מחאה נגד תהליכי הפאשיזציה שעוברים על היהדות במדינת ישראל״<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.yekum.org/2019/11/יהדות-בין-אפלה-למוסר-על-ואהבתם-אנתולו/|הכותב=יובל גלעד|כותרת=יהדות בין אפלה למוסר: על "ואהבתם אנתולוגיה יהודית הומניסטית"|אתר=יְקוּם תַּרְבּוּת|תאריך=2019-11-24|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2020-05-11}}</ref>, ובידי יותם ראובני כך: ״אנתולוגיה שערך אורי וייס מצליחה לעורר מחשבה מחודשת על היחסים בין יהדות להומניזם, לקלף מהם סממנים שגויים ולהציג שירים נהדרים של דליה רביקוביץ, חנוך לוין, אלי אליהו ואחרים״<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-REVIEW-1.8079999|כותרת=אנתולוגיית השירה "ואהבתם": נותרנו עד היום עם אימת העקידה|אתר=www.haaretz.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2020-05-11}}</ref>.