מתקפת בנזאי – הבדלי גרסאות

בתחילת מלחמת העולם השנייה הסתמך הצבא היפני הקיסרי על טקטיקת המתקפה ההמונית של [[חיל רגלים|חיל הרגלים]] ששימשה ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. רבים מחיילי בעלות הברית היו חמושים בנשק [[רובה חצי אוטומטי|חצי אוטומטי]] ואף [[רובה אוטומטי|אוטומטי]], שהיה מסוגל לספק קצב אש גדול בהרבה ממה שהיה נהוג במלחמת העולם הראשונה. באמצעות נשק זה הצליחו החיילים להדוף את מתקפות הבנזאי מבלי שישיגו את מטרתן. מתקפות בנזאי בהשתתפות חיילים רבים הוכיחו עצמן כלא יעילות ויקרות ביותר מבחינת אבידותאבדות. עם האטת ההתקדמות היפנית ונטיית המלחמה לקראת איזון בין הצדדים, חדלו היפנים להשתמש בשיטה זו. אולם לקראת סוף המלחמה, כאשר תבוסתה של האימפריה היפנית הייתה ברורה, השיבו היפנים את מתקפת הבנזאי לפעולה, כמעשה התרסה כאשר כניעה או מוות היו האפשרויות היחידות בנמצא.