שמעה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ פרטים חסרי חשיבות
הסרת צורת הדגשה לא מקובלת
שורה 46:
כאשר הרוצח היה מגיע אל העיר, היו זקני העיר חוקרים את אופי הרצח. אם הרצח נעשה במזיד, היו הזקנים מוסרים את הרוצח לידי בית דין על מנת לדונו ולעונשו כראוי לו. לעומת זאת, אם הרצח היה בשוגג, כלשון הכתוב: "בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם", היה על הרוצח להתיישב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול באותה תקופה, ואסור היה להורגו ואם הרגו גואל הדם בתוך עיר המקלט חייב מיתה כרוצח במזיד. בערי המקלט נקטו באמצעי זהירות רבים על מנת למנוע מהגולים מקרה נוסף של רוצח בשגגה. לאחר שמת הכהן הגדול, רשאי היה הרוצח לשוב לעירו. לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקות מיני מזון לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם. אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט.
 
<big>סך הכול היו ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שיועדו ל[[כהן|כוהנים]] ול[[לוי (יהדות)|לוויים]] ונמנו כמו כן כערי מקלט. שלוש עשרה ערים מתוכם היו [[עיר כהנים|ערי כהנים]], אשתמוע הייתה ביניהם ונמסרה לכוהנים משבט יהודה</big>, ככתוב בספר יהושע ובספר דברי הימים:
 
"וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת-חֶבְרוֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת-לִבְנָה וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-יַתִּר, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ".
שורה 81:
בעקבות המלחמה הקרויה בפי הישראלים [[מלחמת העצמאות]] או [[מלחמת השחרור]] (1947-49) ו[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|הסכמי שביתת הנשק]] ב-1949, סופחה סמוע על ידי ירדן יחד עם מה שקרוי '[[הגדה המערבית]]' והאזור היה בשליטת הירדנים. במפקד שנערך על ידי שלטונות ירדן בשנת 1961 אוכלוסיית סמוע מנתה 3,103 נפשות<ref>Government of Jordan, Department of Statistics, 1964, p. 14.</ref>.
 
בעקבות פעולות חבלה שנעשו נגד מטרות ישראליות, ב-13 בנובמבר 1966 פשט צה"ל על הכפר בפעולת תגמול שנודעה כ[[פעולת סמוע]]. הפעולה הביאה למותם של חמש עשרה חיילים ירדנים ול- 54 חיילים ירדנים פצועים. מפקד גדוד הצנחנים הישראלי, אל"ם יואב שחם, נהרג ועשרה חיילים ישראלים נוספים נפצעו. תושבי הכפר סבלו משלושה אזרחים שמתו ו- 96 אזרחים פצועים. בפעולה פוצצו עשרות בתים. <big>מהפיצוץ במקום נפגע גם מבנה בית הכנסת העתיק.</big>
 
=== אחרי 1967 ===
שורה 92:
בשנת 1970 סקר שמריהו גוטמן את בתי כפר סמוע ומצא בהם פריטי אדריכלות יהודית: 15 משקופים מעוטרים, עם רוזטות אופייניות. על ארבעה משקופים נמצאו תאורי מנורת שבעת הקנים. בקירות המבנים בכפר נמצאו ציורי מנורות פשוטות. שני משקופים הועברו למוזיאון רוקפלר ושלישי לכפר עציון.
 
<big>בשנת 1982, בסמיכות לאשתמוע המקראית, נוסד היישוב כ[[היאחזות נח"ל]] בשם 'נטע' שאוזרחה בשם 'שמעה' בשנת [[1988]]</big>{{הערה|{{מעריב|רפאל מן|אושר ישוב חדש בדרום הר חברון|1988/07/11|01010}}}}.
 
החל משנת 1994, במסגרת הסכמי אוסלו בין מדינת ישראל לבין [[הארגון לשחרור פלסטין]] ([[אש"ף]]), שמעה נמצאת בשליטת מדינת ישראל, ואילו הכפרים הסמוכים [[סמוע]], אס-סמייה ו[[ח'ירבת א-סימיא|סימיא]] נמצאים בשליטת [[הרשות הפלסטינית]]. נכון לשנת 2007, סמוע מונה כ- 20,000 תושבים. נכון לשנת 2020, שמעה מונה כ- 800 תושבים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://data.gov.il/dataset/residents_in_israel_by_communities_and_age_groups/resource/64edd0ee-3d5d-43ce-8562-c336c24dbc1f|הכותב=|כותרת=מרשם האוכלוסין, מדינת ישראל|אתר=|תאריך=}}</ref>.