הפתרון הסופי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 21:
עוד לפני ההחלטה על מעבר למדיניות השמדת היהודים צברו הנאצים ניסיון במעשי רצח המוני ב[[תוכנית T4]] בה הנאצים רצחו 80,000 [[חולי נפש]] ו[[פיגור שכלי|לוקים בשכלם]] גרמנים, בין היתר באמצעות שימוש בגז. הממונים על ביצוע הרצח היו ה[[אס אס]] ומנהיגו [[היינריך הימלר]] באמצעות "[[המשרד הראשי לביטחון הרייך]]". הנאצים ביקשו להעתיק את הניסיון והידע שנצבר במעשי רצח המוניים למעשי רצח נוספים כלפי יהודים, צוענים וקבוצות נוספות.
באוקטובר 2015, נחשף כי מבצר קולומב אשר ממוקם בפוזנן, היה למעשה מחנה ההשמדה הראשון של [[גרמניה הנאצית]] שבו נעשה שימוש ראשון בתאי גז לצורך חיסול המוני בשנת 1939. בוצע במקום רצח שיטתי של חולי נפש, לוחמי התנגדות מקומיים, אקדמאים, אנשי רוח ואינטליגנציה וכל מי שנתפש כאיום על ידי הנאצים. מעל ל-5,000 מטופלים פסיכיאטרים נרצחו במחנה זה בגז. רק שלוש שנים לאחר מכן, ב-1942, הפכה שיטת החיסול של יהודים בתאי גזים למדיניות של הרייך השלישי והפעילות במחנה בפוזנן הופסקה. 2 תאי הגזים שהיו במחנה הוסבו לתאי כליאה, זאת מכיוון שההשמדה בגז הפכה
למן תחילת המלחמה צברו הנאצים ניסיון בהמתת בני-אדם בשיטות שונות: בתחילה הומתו בודדים – ב[[תלייה]], בירי, בהכאה ובדרכים נוספות. החל מ[[מבצע ברברוסה]], שיש הרואים בו את ראשית הפתרון הסופי, החלו ה[[איינזצגרופן]] וגדודים מה[[ורמאכט|וורמאכט]] להשמיד קהילות יהודיות באמצעות המתה ב'''[[בור ירי|בורות ירי]]'''. באופן זה הומתו בין היתר בני [[קייב#יהודים|קהילת קייב]] (ב[[באבי יאר]]), בני [[וילנה#יהדות וילנה - "ירושלים דליטא"|קהילת וילנה]] (ב[[פונאר]]) ועוד.
| |||