מודיעין במלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות

*הריגול הנגדי הבריטי הצליח לאתר את כל הסוכנים שהפעילו הגרמנים בבריטניה גופא. למעט מספר קטן של כישלונות (סוכנים שהתאבדו או שהוצאו להורג) הצליח ה-[[MI5]] לגייס סוכנים אלו כ[[סוכן כפול|סוכנים כפולים]] במסגרת [[ועדת XX]]. דבר זה נתן לבריטים יתרון של ממש על המודיעין הגרמני - היה בידיהם למנוע ממידע חיוני להגיע לידי הגרמנים, לשלוט על המידע המועבר לגרמניה, לדעת מהם הנושאים בהם מתעניינים הגרמנים, ובשלבים מאוחרים של המלחמה להטעות את הגרמנים{{הערה|ג'.סי. מסטרמן, '''הסוכנים הכפולים''', תרגום: א. טייכר, הוצאת מערכות 1975}}.

*ה-[[MI6]] וה-S.O.E {{כ}}(Special Operations Executive; "מנהלת מבצעים מיוחדים") פעלו במדינות שהיו נתונות תחת כיבוש. עובדה זו הקלה את מלאכת איסוף המודיעין, גיוס הסוכנים והוצאה לפועל של משימות שנועדו לחבל באופן אקטיבי במאמץ המלחמה של האויב.

 

עדות למידת ההצלחה של מערכת המודיעין הבריטית היא הצלחת מבצע [[הפלישה לנורמנדי]]. הנחת העבודה של בעלות הברית הייתה, שהיכולת להפתיע את הגרמנים בנוגע למועד ומיקום הפלישה היא [[חוק בל יעבור|תנאי בל יעבור]]. מערך ההטעיה שהפעילו הבריטים, ובעלות הברית בכלל, היה כה מוצלח שלא רק שהגרמנים היו בטוחים שהפלישה תתבצע במועד ובמקום אחר, אלא שגם בזמן הפלישה עצמה הם סברו בתחילה שהפלישה היא בעצם תרגיל הטעיה.