פמיניזם סוציאליסטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הצלת 0 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.1
מ הוספת קישור לחלוקת עבודה
שורה 94:
הפמיניזם הישראלי התחיל לצמוח כתאוריה דרך עלייתן של חוקרות אמריקאיות יהודיות לישראל שייבאו את הפמיניזם האמריקאי ושילבו אותו בקורסים באקדמיה, במחקר ובמשפט.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=בילסקי, ליאורה|שם="יבוא תרבותי- המקרה של הפמיניזם בישראל".|כתב עת=עיוני משפט, כ"ה, תשס"ב,2001, עמ' 524.}}}} כיוון התפתחות התאוריה הפמיניסטית בישראל, בשונה מארצות הברית, היה "מלמעלה למטה" (מהאקדמיה לשטח), ו"מן החוץ לפנים" (מארצות הברית לישראל), ובכך הוחמץ פוטנציאל חשוב שהיה יכול לצמוח מן המפגש התרבותי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=בילסקי, ליאורה|שם="יבוא תרבותי- המקרה של הפמיניזם בישראל"|כתב עת=". עיוני משפט, כ"ה, תשס"ב, עמ' 569.}}}} כך, מאחר שהפמיניזם הסוציאליסטי בארצות הברית נדחק לשוליים ומיעטו לעסוק בו, הדיון על פמיניזם סוציאליסטי בישראל כמעט ואינו קיים.{{הערה|שם=הערה מספר 20171206064655:0}} עם זאת, בהיסטוריה של הפמיניזם בשוק העבודה בישראל, ניתן לראות את מאבקן של נשים בתנועה הציונית הסוציאליסטית להשגת [[שוויון|שוויון זכויות]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=בילסקי, ליאורה|שם="יבוא תרבותי- המקרה של הפמיניזם בישראל".|כתב עת=עיוני משפט, כ"ה, תשס"ב, עמ' 544.}}}}
 
[[התנועה הציונית]] מראשית דרכה הצהירה על שוויון מלא לנשים וזכות הצבעה לנשים, ואכן נשים לקחו חלק פעיל בהגשמת החזון הציוני.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=קמיר, אורית|שם=פמיניזם זכויות ומשפט|מו"ל=האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון ההוצאה לאור|שנת הוצאה=2002, עמ' 40.}}}} דמות החלוצה הפועלת המבצעת עבודה גברית הוצג באידאולוגיה הציונית כחלק בלתי נפרד מהתגשמות החלום הסוציאליסטי, ותרם לחיזוק מיתוס השוויון בישראל, להשקפה כי המודל הקיבוצי שחרר את האישה מתפקידיה המסורתיים ולביסוס האמונה כי נשים נהנות מהזדמנויות שוות בשוק העבודה. בפועל, חלוקת התפקידים המסורתית נשמרה ותפקידי המטבח, מכבסה והטיפול בילדים בוצעו על ידי נשים.{{הערה|שם=הערה מספר 20171206064655:8|{{צ-ספר|שם=בילסקי, ליאורה|מו"ל=פמיניזם זכויות ומשפט|שנת הוצאה=עיוני משפט, כ"ה, תשס"ב, עמ' 539}}}} מאחר שנשים היו שקועות בקידום סדר היום הלאומי, מאבקיהן על קידום זכויותיהן כנשים היו בודדים ומרביתם כשלו בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הגברים. בכל היבט של מפעל ההתיישבות הציוני נדחקו הנשים לשוליים. הן לא הורשו למלא תפקידים בעלי חשיבות, נדחקו למלאכות שירות נשיות, לא תוגמלו על עבודתן, ולא הצליחו להשיג השפעה פוליטית.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=קמיר, אורית|שם=פמיניזם זכויות ומשפט|מו"ל=האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון ההוצאה לאור|שנת הוצאה=2002, עמ' 40-41.}}}} על מנת להשיג שיווין הקימו הוקמו גדוד הפועלות וחוות ההכשרה לפועלות שם הן נאבקו למלא את חובתן בדומה לגברים. במאבק זה נטלו חלק [[עדה מימון]], רחל ינאית, [[בבה אידלסון]] ואחרות. המאבק החברתי העיקש שניהלו נשים אלו והרפורמות השונות שהנהיגו, לא צלחו להביא להקמת חברה משוחררת מחלוקתמ[[חלוקת עבודה]] מגדרית. יתרה מזו, מאבקן לא השתמר בזיכרון הקולקטיבי וגם לא בזה הפמיניסטי כפי שהוא בא לידי ביטוי בחומרים הנלמדים ב[[אקדמיה]].{{הערה|שם=הערה מספר 20171206064655:8}}
 
התפתחותו של הפמיניזם הישראלי מתואר בשתי תקופות עיקריות – שנות העשרים ושנות השבעים. בדומה לפמיניסטיות ממעמד הפועלות של ארצות הברית בתחילת המאה העשרים שנדחקו מדפי ההיסטוריה, כך גם פעילותן הסוציאליסטית של פמיניסטיות בישראל של שנות העשרים נידונה להתעלמות. אחריהן, הנשים שיצאו לפעילות פמיניסטית בשנות ה-70 לא פעלו בוואקום היסטורי, והיו מושפעות מתנועת ה[[סופרג'יסטיות]] והפמיניזם המערבי אליו נחשפו. השילוב של התפיסה השמאלנית שלהן יחד עם ביקורת פמיניסטית, גרמו להן לזהות את ההשפעה של הפמיניזם הסוציאליסטי האמריקאי עליהן.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ספרן, חנה|שם=לא רוצות להיות נחמדות- המאבק על זכות הבחירה לנשים וראשיתו של הפמיניזם החדש|מו"ל=הוצאת פרדס, חיפה|שנת הוצאה=2006, עמ' 86}}}} בשני גלים אלו בפמיניזם הישראלי, נשים אלו היו פעילות בעשייה חברתית לאורך השנים והעלו לסדר היום הציבורי את תביעותיהן לקחת חלק שווה בזירות שונות בחברה ולהמשיך לפעול למען שינוי סוציאליסטי.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ספרן, חנה|שם=לא רוצות להיות נחמדות- המאבק על זכות הבחירה לנשים וראשיתו של הפמיניזם החדש|מו"ל=הוצאת פרדס, חיפה|שנת הוצאה=2006, עמ' 13}}}} לדבריה: