אטיין קבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
כבר ב-1847 נאשם הואשם קבה בצרפת כי פרוייקט ההתיישבות שלו הוא [[הונאה]], אך זוכה לבסוף. ב-1849 חודשו ההאשמות כלפיו, בעיקר מצד שרידי קבוצת החלוץ שאמורים היו להתיישב בטקסס, ושבו לצרפת. הפעם הורשע קבה בצרפת, שלא בפניו שכן שהא בארה"ב, ונגזרו עליו שנתיים מאסר. בשל החובה שחש להתייצב בצרפת ולהגן על שמו ועל תנועתו, שב לצרפת ב-[[1851]] ובידו הצ'ארטר הרישמי שקיבלה ההתיישבות האיקאריתת בנאוו כחברה רשומה כחוק - הוכחה שהפריכה את ההאשמות נגדו. כשנה נאלץ להשאר קבה בצרפת אך בפברואר 1952 גורש ממנה בפקודת לואי בונפארטה, ושהה עוד חודשים ספורים בלונדון.
 
עם שובו לנאוו בקיץ 1952, מצא קבה את הקהילה כשהיא שרויה בסכסוכים פנימיים ומבעיות כלכליות. באמונה כי הוא משליט בקהילה סדר מחדש, הכניס קבה לתקנון הקבוצה איסורים מחמירים על צריכת [[משקה חריף|משקאות חריפים]], [[טבק (חומר גלם)|טבק]], תלונות על מזון, [[ציד]] ו[[דיג]] כפעילות פנאי ומעל הכל - דרישה לשקט מוחלט בעבודה ואיסור שיחות חולין. דרישה אחרונה זו גרמה למרמור הרב ביותר, ולגירושוולפיצול הקהילה בין תומכיו למתנגדיו - פיצול שהיה מלווה אף בתגרות אלימות. מתנגדיו האשימו אותו כי הוא פועל כנגד הקבוצה ובלא סמכות וגורם לקבוצה הפסדים כלכליים משמעותיים מתוך כוונה להביא אותה לפשיטת רגל. קבה אף פנה לבית דין בניסיון שלא צלח להביא לפירוק הקומונה. לבסוף שלגורש קבה עם 170 מתומכיו.
 
קבה המודח התיישב ב[[צ'לטנהאם]] שליד [[סנט לואיס]] ונפטר כעבור מספר ימים. תומכיו שהיגרו איתו הקימו במקום קהילה שהחזיקה עד שנת 1864.