תנועת איקאריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nizzan Cohen (שיחה | תרומות) |
Nizzan Cohen (שיחה | תרומות) |
||
שורה 74:
עוד ציין נורדהוף כי הקהילה לא קיימה מצוות דתיות כלשהן. "בימי ראשון נחו מעבודתם, והצעירים היו יוצאים חמושים ברובים. החברה נהנתה לפעמים מהצגות תיאטרון, מוזיקה או שעשוע כלשהו. הרעיון היה לאפשר לכל אחד לעשות כרצונו".
בשנות ה-70 של המאה ה-19 הושפעה הקומונה ממבקרים ומצטרפים [[מרקסיסטיים]], חלקם פליטי [[הקומונה הפריזאית]] אשר חברו בעיקר לצעירי הקבוצה, וביקשו לקדם שינויים בקהילה במטרה להפוך אותה לגורם משמעותי במעמד העובד ובשמאל הצרפתי-אמריקני.קבוצה זו שכונתה דרשה שינויים במבנה הנהלת המשק, שיפור שיטות העבודה בחקלאות והרחבת הפעולה התעשייתית של הקומונה. חשוב מכך, תבעה קבוצה זו מתן זכות הצבעה לנשים באסיפת הקבוצה - כיוון שעד אז ניתנה זכות זו רק לגברים בני למעלה מ-22. קבוצה זו הייתה המיעוט באסיפה ומנתה 17 גברים בלבד.
מולה התייצבו החברים הוותיקים שהתנגדו להצעות אלו, והתנגדו גם לקליטת חברים חדשים מחשש לאבד את מעמד הרוב. קבוצה זו מנתה 31 חברים גברים. באביב 1876 איימה קבוצת הרוב הוותיק על הצעירים מפני הוצאתם מהקומונה. ב-17 באפריל הניחה סיעת המיעוט הצעירה הצאה לסדר היום של האסיפה הכללית ובה ביקשה לפצל את הקהילה באופן מוסכם, אך סיעת הרוב סירבה לדון בכך. בבחירות להנהלת הקבוצה ב-3 בפברואר 1877, נבחר ארסן סאובה, מי שהיה חבר הקומונה בצ'לטהיים עד יום פירוקה, אשר לאחר מכן שב לצרפת והיה פעיל הן באינטרנציונל הראשון והן בקומונה הפריזאית. סאובה עשה מאמץ לפשר בין הסיעות היריבות אך נכשל בכך שכן סיעת הצעירים הייתה עקשנית בהחלטתה לפצל את הקומונה. בסופו של דבר עתרו הצעירים לבית דין שהורה לחלק את רכוש הקומונה בין הפלגים.
קהילת היונס החדשה כוננה חוקה חדשה בשנת 1879 והוסיפה להתקיים עד שנת 1898, אז התפרקה מרצון, וחבריה בחרו להשתלב בעיירות הסמוכות. סך הכל התקיימה הנקודה האיקארית ליד קורנינג 46 שנים, והייתה לניסוי הקומונאלי החילוני הארוך ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. כיום ניתן למצוא תערוכה אודותיה בלובי האולם של מחוז אדמס בקורנינג, ובאתר ההיסטורי ששופץ של מבני הקהילה.▼
קהילת הצעירים נשארה בנקודת ההתיישבות, ואילו הקהילה הוותיקה קיבלה פיצויים בסך 1,500 דולר ועברה מיוזמתה לנקודה חדשה כמיל מערבית. קהילת הצעירים כוננה חוקה חדשה באוקטובר 1879 שכללה בין היתר מתן זכות בחירה לנשים והוגדר הקשר בין הקהילה לאינטרנאציונל. ב-1879 כללה הקהילה 24 גברים 18 נשים וכ-40 ילדים, אך מצבה הכלכלי היה קשה למדי. ההתיישבות האיקארית בנקודה הוסיפה להתקיים עד שנת 1898, אז התפרקה מרצון, וחבריה בחרו להשתלב בעיירות הסמוכות.
▲
==קלוברדייל, קליפורניה==
| |||