ז'ורז' פיקאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פתיח: הרחבה
שורה 26:
 
== חייו ==
ז'ורז' פיקאר נולד ב[[שטרסבורג]], בירת חבל [[אלזאס]] ב-1854. הוא פנה לקריירה צבאית, נתגלה כקצין מוכשר והגיע לדרגת קולונל. ב-[[1895]] נתמנה לראש מחלקת המודיעין הצבאי ("[[המשרד השני של המטה הכללי הצרפתי|המשרד השני]]"). בתפקידו זה, הגיעו לידיו קרעי נייר של מזכר בכתב יד, שעובדת המודיעין הצרפתי מצאה בלשכת הנספח הצבאי של [[גרמניה]] ב[[צרפת]]; מן המזכרמהמזכר המשוחזר עלה כי בוגד צרפתי פועל בשליחות הגרמנים, וזה היה הבסיס להאשמתו של אלפרד דרייפוס בבגידה. פיקאר הניח כי סיבת הרשעתו של דרייפוס הייתה היותו הקצין ה[[יהודי]] היחיד במטה הכללי של צבא צרפת; תרמה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר המרשיע.
 
לאחר חקירה מעמיקה הגיע פיקאר למסקנה כי המזכר, ששימש כעדות המרשיעה, נכתב על ידי הקצין [[פרדיננד אסטרהאזי]]. פיקאר הביא את הפרטים הללו לידיעת הממונים עליו, אך הם הזהירו אותו שלא לחשוף את הגילויים, ואף הרחיקוהו מצרפת כשב-[[1896]] הוצב לשרת ב[[תוניס]]. פיקאר היה מנוע, כקצין צבא, מלחשוף גילוייו בפומבי, אך בהיותו בחופשה ב[[פריז]] נתן תצהיר חתום בידי עורך דין ממיודעיו. התצהיר פורסם ופיקאר נשפט בגין התנהגות בלתי הולמת, פוטר מהצבא, ונדון לשנת מאסר.
פיקאר הניח כי סיבת הרשעתו של דרייפוס הייתה היותו הקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צבא צרפת; תרמה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר המרשיע.
 
ב-[[13 ביולי]] [[1906]] קיבל בית הנבחרים החלטה להחזיר הן את פיקאר והן את דרייפוס לשירות פעיל בצבאב[[צבא צרפת]], תוך קידומם לדרגות בהן היו זוכים לו היו משרתים במהלך שתים עשרה השנים שחלפו מאז החלה הפרשה (פיקאר לגנרל, ודרייפוס לרב-סרן). לימים הגיע פיקאר למשרת שר המלחמה בממשלתו של [[ז'ורז' קלמנסו]]. פיקאר נפטר לאחר שנפצע בעת נפילה מסוסו ב-[[1914]], בעיר אמיין, בגיל 59.
לאחר חקירה מעמיקה הגיע פיקאר למסקנה כי המזכר, ששימש כעדות המרשיעה, נכתב על ידי הקצין [[פרדיננד אסטרהאזי]]. פיקאר הביא את הפרטים הללו לידיעת הממונים עליו, אך הם הזהירו אותו שלא לחשוף את הגילויים, ואף הרחיקוהו מצרפת כשב-[[1896]] הוצב לשרת ב[[תוניס]].
 
[[ברברה טוכמן]] כותבת כי פיקאר לא פעל ממניעים פוליטיים אלא ממניעים של יושר וכבוד, ומשגילה כי המזכר שהפליל את דרייפוס מזויף, חש חובה לחשוף את האמת - ולו במחיר אישי כבד. לדברי טוכמן פיקאר היה, כרבים מבני דורו, נגוע ב[[אנטישמיות]], אך המחשבה כי אדםשאדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה - לא נתנה לו מנוח, תהא דתו של אותו אדם אשר תהא.
פיקאר היה מנוע, כקצין צבא, מלחשוף גילוייו בפומבי, אך בהיותו בחופשה ב[[פריז]] נתן תצהיר חתום בידי עורך דין ממיודעיו. התצהיר פורסם, ופיקאר נשפט בגין התנהגות בלתי הולמת, פוטר מן הצבא, ונדון לשנת מאסר.
 
ב-[[13 ביולי]] [[1906]] קיבל בית הנבחרים החלטה להחזיר הן את פיקאר והן את דרייפוס לשירות פעיל בצבא צרפת, תוך קידומם לדרגות בהן היו זוכים לו היו משרתים במהלך שתים עשרה השנים שחלפו מאז החלה הפרשה (פיקאר לגנרל, ודרייפוס לרב-סרן). לימים הגיע פיקאר למשרת שר המלחמה בממשלתו של [[ז'ורז' קלמנסו]]. פיקאר נפטר לאחר שנפצע בעת נפילה מסוסו ב-1914, בעיר אמיין, בגיל 59.
 
[[ברברה טוכמן]] כותבת כי פיקאר לא פעל ממניעים פוליטיים אלא ממניעים של יושר וכבוד, ומשגילה כי המזכר שהפליל את דרייפוס מזויף, חש חובה לחשוף את האמת - ולו במחיר אישי כבד. לדברי טוכמן פיקאר היה, כרבים מבני דורו, נגוע ב[[אנטישמיות]], אך המחשבה כי אדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה - לא נתנה לו מנוח, תהא דתו של אותו אדם אשר תהא.
 
== ראו גם ==