כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה – הבדלי גרסאות

כשיצאה היצירה לאור כספר בשנת 1986 באיוריו של הצייר [[יוסי אבולעפיה]] ב[[הוצאת כתר]] נתקבלה בהתלהבות על ידי שכבות נרחבות בקרב הורים ומורים. הספר מתייחד מן הספרים האחרים בנרטיב צלול ובעומק רגשי שסוחף בטלטלה רגשית החל מן המשחק המענג של הפגישה הראשונה אל החרדה הלילית שבאזהרת האמהות, ומשם אל חוסר הביטחון שמאפיין את הפגישה השנייה ואת התקווה או העיצבון שבשאלה הנשאלת לגבי קיומה או אי קיומה של הפגישה השלישית. ייחודיותו ש"אינו רק אוסף של חרוזים לילדים אלא שיר ממש"{{הערה|רלה מזלי, עיתון תל אביב, 1987}}. הספר תרם לספרות הילדים העברית משל על אפשרות של מפגש ממוקד ובלתי אמצעי, נקי מדעות קדומות ומסטריאוטיפים שמעיבים על האפשרות של קיום קשר חברתי תקין ויחסים בריאים. הספר יוצא דופן במולו"ת לילדים בגין המינימליזם – הן בפואטיקה והן באיור שהשתמש בשלושה צבעים בלבד. איורי הספר משלימים אזורים שהמשוררת השאירה פתוחים לאינטרפרטציה בפואמה, כגון רצף איורים, שמתאר אופני משחק האפשריים שבין הנחש והעכבר, ותומך במסר הרגשי של המשל. עבודת האיור לספר 'כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה' היא חלוצת ציורי החיות של אבולעפיה בתוך ספרי-הילדים. אלקיים ואבולעפיה עבדו על אנתולוגיה של משלי חיות{{הערה|"החיות כמשל', 'תרמיל', ההוצאהמשרד לאורהביטחון של– משרדההוצאה הביטחוןלאור, תל אביב, 1992}}.