ימת סוואן – הבדלי גרסאות

הוסרו 2 בתים ,  לפני שנה
אין תקציר עריכה
(כנרת ==> הכנרת)
אזור הימה, כמו ארמניה כולה, היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית. בעת העתיקה נודעה הימה בשם גגהאם (Gegham), אך מקור שמה במילה ה[[אוררטו|אוררטית]], סואינה (Suina), שמשמעותה "ארץ הימות" או "ארץ המים". האוררטים הקימו לחופיה מספר ערים ובהן אישטיקוני, חאלדי, יוליחו וטיישבא (עיר אחרת מהעיר [[טיישבאני]] שהקימו במזרח טורקיה). יחד עם [[ימת ואן]] ו[[ימת אורמיה]], נחשבה ימת סוואן לאחת משלוש הימות הגדולות של ארמניה ההיסטורית, והיא היחידה מהן השוכנת בתחומי ארמניה המודרנית.
 
בשנת 874 לספירה הקימו המלך [[אשוט הראשון]] ובתו הנסיכה מירים כנסייה על אי בסמוך לחופיה הצפון-מערביים של הימה. לפי המסורת הארמנית פקד חיזיון את הקדוש [[מסרוב משדוטסמשדוץ]] ובו צעדו 12 דמויות על פני הימה והראו על מקום הקמתה של הכנסייה. הכנסייה ושתי כנסיות נוספות שהוקמו מאוחר יותר, היו לחלק ממנזר סוואן, [[סוואנאוואנק]] (בארמנית Սևանավանք), שיועד בתחילה לנזירים, ולפי גרסה אחרת לרמי מעלה בכלל, שחטאו. בשנת [[1842]] הקימו ה[[רוסים]] את הכפר אלנקובה על חוף הימה מול האי. הכפר היה לעיר [[סוואן]] שכיום היא היישוב הגדול ביותר לחופי הימה (כ-10,000 תושבים). שתיים משלוש הכנסיות בסוואנאוואק שרדו, ובמהלך ייבוש הימה ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] הפך האי לחצי אי. משכן הקיץ של נשיאי ארמניה שוכן אף הוא על חצי האי בסמוך למנזר.
{{-}}