מיזוג אופקים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נספח אקטיבי (שיחה | תרומות) |
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 59:
השער השלישי כולל את מאמריהם של ד"ר מרום קלי על הממד הפוליטי והחברתי של [[צדיק נסתר|הצדיק הנסתר]]; ד"ר רויטל עמירן על משנתו של [[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי]] כלפי השינוי הפוליטי היהודי, מניב פלר על ההומניזם במשנתו של מרטין בובר ויולי רזייב שכתבה על היחס לרעיון הקרבה העצמית בשירה העברית המודרנית.
==תפיסת ה'ברית' על פי הספר==
המאמר המרכזי בספר, מאת ד"ר פויכטונגר, מגדיר את תפיסת ה'ברית' בין האלוהים לאדם, ככוללת חשיבה תיאו-פוליטית, לפיה האל מהווה חלק מעיצוב העולם תוך שותפות עם ברואיו.{{ש}}
כך, במחשבה המדינית היהודית, גם האלוקים וגם האדם מהווים 'נקודת אמצע' של המעגל (בניגוד לנצרות בה רק האלוקים במרכז, והגישות הליברליות בהן רק האדם במרכז) והם מתחרים/מתנגשים/משלימים.
במשנת חז"ל, קיימים 3 מודלים למערכת היחסים בין האלוקים לאדם:{{ש}}
1. שותפות בלתי מותנית - האלוקים יצר במצב גולמי, ופעולת האדם משלימה את מעשה האלוקים (ויכוח טורנוסרופוס ור"ע). גם דיין שדן דין אמת, "נעשה שותף לקב"ה", גם בביצוע ברית מילה ואפילו בהכנת פת מחיטים - האדם מבצע את רצון האלוקים בשיפור העולם (ובמצב כזה על האדם, בדומה לאלוקים, להימנע מ'שיעבוד' לזמן).{{ש}}
2. שותפות מותנית - מחד האלוקים שותף באופן פעיל בעולם הגשמי גם ע"י קביעת חוקי טבע וכו', מאידך לאדם יכולת השפעה בהצאם להחלטתו; לדוגמה, לסנהדרין יש אפשרות לעבר את השנה (גם משיקולי נוחות) ואת החודש, ובכך להשפיע על זמני המועדים וכו' – לעיתים באופן שנראה כנוגד את רצון האל כביכול. כלומר, האלוקים קובע את המועדים ותאריכם, אבל האלוקים מאפשר לאדם לקבוע בעצמו מתי ייצא התאריך - ובכך כביכול לקבוע עבור האלוקים מתי יצא יום הדין וכו', תוך 'ניצול פירצה' בחוק האלוקי כביכול עם זאת, במוגל זה נעשה מאמץ להימנע מ'עימות חזיתי' מול רצון האל.{{ש}}
3. התנגשות ("מודל בעיטה" - מתח בין הפיזיס לבין הנומוס/התנגשות ישירה בין 'רצון האלוקים' לקביעת חז"ל. דוגמה מובהקת הוא מעשה 'תנורו של עכנאי', שם למרות ה'בת קול' שמבטאת את דברי האלוקים (והמופתים שקדמו לה), חז"ל מכריזים "לא בשמים היא" וקובעים הפוך מכוח הכלל שקבע האלוקים "אחרי רבים להטות" {{ש}}
במקביל משווה המאמר תגובת האלוהים למודל השני – עיבור החודש בידי הסנהדרין באופן שנראה כסותר את המציאות שיצר האל, נאמרת למלאכים ומבטאת קבלה ע"י האל: "נמלכו בני לעברה מחר", לתגובת האלוקים לדוגמה הקיצונית של המודל השלישי, הקביעה "לא בשמים היא" במעשה 'תנורו של עכנאי', מבטאת גם היא קבלה והסכמה: "חייך [האלוהים] ואמר: נצחוני בני, נצחוני בני".{{ש}}
המאמר מסכם כי בשני התגובות, כמו גם במעשה חוני המעגל, בולט המימד האינטימי של יחסי אב-בן, וניתן לראות בו את הלגיטימציה להתנהגות האדם כלפי האל.
==קישורים חיצוניים==
| |||