הפלישה לנורמנדי – הבדלי גרסאות

מבצע "פורטיטיוד צפון" הציג כיעד לפלישה את [[נורווגיה]], אתר בסיסי ה[[צוללת|צוללות]] של גרמניה, שהיה חיוני לגרמנים{{ביאור|רונדשטט, לעומת זאת, לא האמין כי יש להחזיק כוחות גדולים כל כך בנורווגיה, שחשיבותה האסטרטגית הייתה מועטה בעיניו.}}. כדי לאלץ את הגרמנים להתמקד בנורווגיה, יצרו בעלות הברית בראשית 1944 [[ארמייה]] מזויפת, הארמייה הבריטית הרביעית, שהוצבה ב[[סקוטלנד]]. בחודשים שקדמו לפלישה הוחלפו שדרים אלחוטיים בדרגת הצפנה נמוכה, ויצרו את הרושם של ארמייה אמיתית. מרגלים של ה[[אבווהר]] (המודיעין הנאצי) בממלכה המאוחדת, ש"הוסבו" על ידי המודיעין הבריטי ([[MI5]]), שידרו למפקדת האבווהר בגרמניה מסרים שתיארו תנועת רכבות כבדה בסקוטלנד, והופעת תגי דיוויזיות חדשים ב[[אדינבורו]]. בנוסף לכך, החלו מפציצים עשויים עץ להופיע בשדות התעופה בסקוטלנד. התוצאה של פורטיטיוד צפון הייתה מרשימה: בשלהי אביב 1944 עוד נמצאו בנורווגיה 13 דיוויזיות גרמניות{{הערה|[[#Ambruz|אמברוז]], עמ' 71-70}}.דיוויזיות אלו נשארו בנורווגיה עד כניעתה של גרמניה הנאצית<ref>{{צ-ספר|מחבר=Mary Kathryn Barbier|שם=D-day Deception: Operation Fortitude and the Normandy Invasion|מקום הוצאה=|מו"ל=Stackpole Books|שנת הוצאה=2007|עמ=60}}</ref>

 

 

הצלחת מבצע פורטיטיוד נמדדה בהערכתם של הגרמנים את עוצמת בעלות הברית וחיזוי אתר הפלישה. במאי 1944 העריך האבוור כי שבעים ותשע דיוויזיות חונות בבריטניה, אף שלמעשה המספר האמיתי היה ארבעים ושבע. הגרמנים האמינו כי לבעלות הברית יש די נחתות כדי להביא עשרים דיוויזיות אל החוף בגל הראשון, כאשר בפועל היו להן די לשש דיוויזיות. ב־2 ביוני דיווח [[בלצ'לי פארק]] על סמך פענוחי ה"[[אולטרה]]", כי הגרמנים מצפים לנחיתה ראשונית בנורמנדי או ב[[ברטאן]], ולאחריה למאמץ העיקרי בפה־דה־קאלה{{הערה|[[אנטוני ביוור]], '''[[#Beevor|הפלישה לנורמנדי]]''', [[הוצאת יבנה]], [[2011]]. עמ' 23}}. בסופו של דבר, נדרש לגרמנים כמעט שבוע אחרי הנחיתות בנורמנדי כדי להבין שאין זו פעולת הסחה אלא הפלישה האמיתית עצמה, וב־26 ביוני עדיין נשארה [[הארמייה ה-15 (ורמאכט)|הארמייה הגרמנית ה־15]], שהגנה על חופי בלגיה וצפון צרפת מצפון ל[[נהר הסן]], בעמדותיה, בהמתנה לפלישה נוספת של בעלות הברית באזור [[פה דה קאלה]]{{הערה|רוברטס, '''שם''', עמ' 420}}.

בלילה שבין 5 ל־6 ביוני 1944 הוצנחו 23,400 צנחנים אמריקניים, בריטים וקנדים, ממאות מטוסי [[C-47 דקוטה]] ומאות [[דאון|דאונים]] נושאי ציוד וגייסות במרחק קצר מחופי הנחיתה המיועדים בנורמנדי, במטרה לתפוס נקודות מפתח ביציאות מהחופים, להגן על ראשי הגשר של בעלות הברית מפני התקפות נגד גרמניות, לשבש את קווי התקשורת והאספקה הגרמניים, להשמיד סוללות תותחים ולזרוע בלבול והרס.

 

 

באותו לילה המריאו אלפי מטוסי קרב של בעלות הברית מ־100 שדות תעופה באנגליה. המאמץ האווירי היה מבצע משותף שכלל טייסות ממספר רב של מדינות{{הערה|[[#Beevor|ביוור]], עמ' 97-96}}. המפציצים תקפו ביצורי חוף וסוללות גרמניות, בעוד מטוסי הקרב סיפקו כיסוי אווירי מעל נורמנדי, ותקפו שדות תעופה גרמניים ושיירות של כוחות קרקע. בדיעבד התברר שחלק מההפצצות על העמדות הגרמניות, שהגנו על חופי הנחיתה המיועדים, לא היו מדויקות, רוב הבונקרים הגרמניים שהגנו על החופים לא נפגעו, וגרמו לאחר מכן לאבדות קשות בקרב כוחות בעלות הברית, שביצעו את הגל הראשון של הנחיתות.