שעות זמניות – הבדלי גרסאות

לדעת [[שניאור זלמן מלאדי|בעל התניא]] ו[[הגר"א]] היום מתחיל ב[[זריחת השמש]] (="[[הנץ החמה]]") עד שקיעתה, וזמן זה יש לחלקו ב-12 שעות, וכל 1/12 הוא שעה זמנית. אחת מטענותיו היא שאם נחשב מצאת הכוכבים ועלות השחר יהא היום ארוך מהלילה אפילו ב[[נקודת השוויון|ימי השוויון]] באביב ובסתיו. שהרי כדור הארץ חציו מואר וחציו חשוך ואזור הדמדומים הוא המקום שבחצי החשוך עדיין האטמוספירה מוארת. ואם הוא חלק מהיום לא ימצאו יום ולילה שוים באורכם פעמיים בשנה אלא רק בחורף.

 

 

עניינם של השעות הזמניות אינו מוזכר ב[[תלמוד]]. הראשון שהתייחס אליו הוא רבי [[אברהם בר חייא]]{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/haibur2/haibur201.pdf ספר העיבור] פרק עשירי.}}, וה[[רמב"ם]] הרחיב שיטה זו והפכה נחלת הכלל{{הערה|[[פירוש המשנה לרמב"ם]], {{משנה|ברכות|א|ב}}; שו"ת [[פאר הדור]] סימן מ"ד}}. וכן סבר ה[[רא"ש]]{{הערה|תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף ג, ב}}. מבין ה[[ראשונים]] יש שמוכח מדבריהם שהם לא גרסו חידוש זה, ולדעתם כל זמני ההלכה, כאכילת חמץ וזמן תפילה, מתייחסים לשעות רגילות. ביניהם רבי [[ישראל איסרלין]], בעל "[[תרומת הדשן]]"{{הערה|תרומת הדשן סימן קכ"א, הובא ב[[רמ"א]] [[אורח חיים]] סימן תמ"ג סעיף א}}. כמה מה[[אחרונים]] קיבלו שיטה זו הלכה למעשה, והוכיחו כמותה מדברי [[ספר הזוהר]] ומדברי ה[[שפתי כהן|ש"ך]]{{הערה|ש"ך [[יורה דעה]] סימן קפד ס"ק ז }}, ביניהם רבי [[יעקב עמדין]]{{הערה|לחם שמים ברכות פ"א מ"ב, מור וקציעה סימן א וסימן תמ"ג }}, ה[[פני יהושע]]{{הערה|ליקוטים, מהדורא בתרא ברכות דף ג }}, [[יעקב ברוכין|בעל "משכנות יעקב"]]{{הערה|חלק א סימן עט }}, ורבי [[חיים אלעזר שפירא]] בעל "מנחת אלעזר"{{הערה|חלק א סימן סט}}. אך הלכה למעשה כמעט ולא התקבלה דעה זו, מלבד [[חסידות קומרנא]] הנוהגת בכך, על פי פסקו של רבם, רבי [[יצחק אייזיק ספרין]], בספרו "שולחן הטהור" (סימן נח).