לואיז אבמה – הבדלי גרסאות

'''לואיז אבבה''' (ב[[צרפתית]]: '''Louise Abbéma''';{{כ}} [[30 באוקטובר]] [[1853]] - [[10 ביולי]] [[1927]]) הייתה [[צייר|ציירת]]ת, [[פסל (מקצוע)|פסל]]<nowiki/>ת ומעצבת צרפתית של תקופת [[בל אפוק]].

אבבה נולד באטאמפס שבאוסן. היא נולדה למשפחה פריזאית עשירה, שקשורה היטב בקהילה האמנותית המקומית. <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://nmwa.org/explore/artist-profiles/louise-abb%C3%A9maabbéma|הכותב=|כותרת="Louise Abbéma {{!}} National Museum of Women in the Arts"|אתר=|תאריך=}}</ref> היא החלה לצייר בשנות העשרה המוקדמות שלה, ולמדה אצל מורים בולטים בתקופה כמו [[צ'ארלס ג'ושוע צ'פלין]], [[ז'אן ז'אק הנר]] ו[[קרולוס-דוראן]]. היא קיבלה לראשונה הכרה על עבודתה בגיל 23 כשציירה דיוקן של [[שרה ברנאר]] , חברתה לכל החיים ואולי גם אהובתה.

היא המשיכה לצייר דיוקנאות של דמויות מזמנה, וגם ציירה לוחות וציורי קיר שעיטרו את בית העירייה בפריז, את בית האופרה של פריז, תיאטראות רבים ובהם "התיאטרון שרה ברנאר", ואת "ארמון המושל" בדאקר [[סנגל]]. היה לה סגנון אקדמי ואימפרסיוניסטי, ציור עם משיכות מכחול קלילות ומהירות.

היא הייתה מציגה קבועה בסלון בפריז, שם קיבלה שבחים לפאנלים שלה בשנת [[1881]]. אבבה הייתה גם בין האמניות שיצירותיהן הוצגו בבניין הנשים ב[[התערוכה העולמית של שיקגו (1893)|תערוכה הקולומביאנית העולמית]] בשנת 1893 בשיקגו. בתערוכה הוצגה גם פסל של שרה ברנאר מפוסלת על ידי אבבה.

אבבה היתההייתה גם מדפיסה, פסלת ומעצבת מוכשרת וכן סופרת שתרמה באופן קבוע לכתבי העת Gazette des Beaux-Arts , L'Art. היא גם איירה כמה ספרים. <ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.femmespeintres.net/peintres/rev/abbema.htm|כותרת=Louise Abbéma|אתר=www.femmespeintres.net|תאריך_וידוא=2020-07-22}}</ref>

אבבה נפטרה בפריז בשנת [[1927]]. <ref>{{צ-ספר|שם=Aurora: The Journal of the History of Art|קישור=https://books.google.com/books?id=1RhIAQAAIAAJ|מו"ל=Aurora|שנת הוצאה=2002|שפה=en}}</ref>

בסוף המאה העשרים, ככל שתרומות נשים לאמנויות במאה האחרונה זכו לתשומת לב ביקורתית והיסטורית יותר, יצירותיה נהנו מפופולריות מחודשת.

ככל שהזדמנויות החינוך הועמדו לרשותם יותר במאה ה-19, הפכו אמניות נשים לחלק מארגונים מקצועיים, כולל הקמת עמותות אמנות משלהן. יצירות אמנות שנעשו על ידי נשים נחשבו לנחותות, וכדי לסייע להתגבר על כך הן הפכו ל"קולניות ובטוחות יותר ויותר" בקידום עבודותן. כך הפכו לחלק מהדימוי המתהווה של "[[האישה החדשה]]", המשכילה, המודרנית והחופשית יותר. אמניות, "מילאו תפקידים מכריעים בייצוג האישה החדשה, הן על ידי רישום תמונות והדגמה סוג מתעורר של דרך חייהן.<ref>Laura R. Prieto. ''At Home in the Studio: The Professionalization of Women Artists in America''. Harvard University Press; 2001. <nowiki>ISBN 978-0-674-00486-3</nowiki>. pp. 145–146.</ref>

הדבר נכון גם לגבי לואיז אבבה שיצרה דיוקנאות "גבריות" כדי "לקשר בין החיים האינטלקטואליים באמצעות דגש על הראייה ". <ref>{{צ-ספר|שם=Women Readers in French Painting 1870-1890: A Space for the Imagination|קישור=https://books.google.com/books?id=F8MOtlCN3yMC&pg=PA209|מו"ל=Ashgate Publishing, Ltd.|שנת הוצאה=2012|ISBN=978-1-4094-0875-8|מחבר=Kathryn J. Brown|שפה=en}}</ref>

דיוקנאות רבות שציירה כללו נשים לבושות באופן גברי שהשתתפו בבילויים אינטלקטואליים ואחרים הקשורים באופן מסורתי לגברים.

File:Jeanne Samary portrait by Louise Abbéma.jpg|''פרוטרט של ז'אן סמארי''

File:Louise Abbéma.jpg|''בפלאס דה קונקורד'' (1894)

File:L. Abbema Flora.jpg|''פרחים'' (1913)

File:Louise Abbéma (1853-1927). Sarah Bernhardt.jpg|''שרה ברנאר''