אשרה (אלה) – הבדלי גרסאות

 

אחיטוב, בניגוד לסברות של קודמיו טוען{{הערה|ש' אחיטוב, "האשרה במקרא ובמקורות האפיגרפיים העבריים", בית מקרא מ (תשנ"ה), עמ' 331–336}} כי אין קשר בין הציורים לבין הכתובת, בין היתר מפני שהציורים קדמו לכתובות שחלקן אף שורבטו על גבי הציורים. על כן לא ניתן לטעון כי הציורים שהם של ה' ושל אשרתו. בנוסף, מצביע אחיטוב על כך שבביטוי 'ה' שומרון ואשרתה', האשרה איננה שם עצם פרטי כיוון שלא ניתן לצרף כינוי חבור לשם עצם פרטי ועל כן, סביר יותר האשרה המתוארת בכתובת בכונתילת עג'רוד מתארת חפץ מקודש הקשור לפולחן ה'. הדבר מצטרף לכך שבתקופת המקרא האשרה ירדה מגדולתה וכבר לא התקיימה בישראל כאלוהות ונותרה רק כעצם מקודש המשמש בפולחן היהודי והישראלי.

נאמן,{{הערה|נ' נאמן, [https://www.academy.ac.il/SystemFiles/21574.pdf "עיון מחודש בכתובו מכונתילת עג'רוד"], איגרת 35 (2013), עמ' 39–46}} התנגד לפירושו הנ"ל של אחיטוב במילים הבאות "השערה זו [לראות ב'אשרת' חפץ פולחני ולא שם של אלה], נסמכת על הופעת האשרה במקרא כחפץ פולחני מקודש. אבל פירוש זה משקף אי הבנה של הזיקה בין האלוהות לבין החפץ המייצג אותה, ששניהם נושאים אותו שם". האשרה מופיע במקרא, לשיטתו של נאמן, הן כאלה, הן כעץ רענן בטבע המזוהה עמה והן כפסל המוצב במקדש. את משמעותה המילה 'אשרתה' מציע נאמן לקרוא ככתיב מוארך של שם האלה 'אשרת' (זהו השם הקדום יותר לפני נשילת הת') ולא כשם עצם הכולל כינוי חבור. לאור זאת, גם הוא מסכם כי אשרה/אשרת נחשבה בישראל וביהודה כבת זוגו של ה' והייתה מיוצגת באתרי הפולחן באמצעות פסלה או באמצעות האל המקודש לה.