הבדלים בין גרסאות בדף "סטיבן רנסימן"

נוספו 4 בתים ,  לפני 10 חודשים
מ
(הצלת 2 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.1)
מ (הוספת קישור לאוניברסיטת איסטנבול)
ב-[[1921]] החל ללמוד היסטוריה בטריניטי קולג' שב[[אוניברסיטת קיימברידג']] אצל [[ג'ון בגנל ביורי|ג'ון בגנל ברי]] (J. B. Bury) ונהפך להיות, כפי שרנסימן סיפר לימים, "תלמידו הראשון והיחידי." בתחילה ברי המתבודד ניסה להיפטר ממנו, אך כשרנסימן ציין בפניו שהוא קורא רוסית, נתן לו לערוך ברי ערימת מאמרים בבולגרית וכך נוצר הקשר ביניהם. בזכות עבודתו על [[האימפריה הביזנטית]] התמנה לחבר סגל בטריניטי ב-[[1927]].
 
אחרי שקיבל ירושה גדולה מסבו, התפטר רנסימן מהקולג' ב-[[1938]] והחל לנדוד בעולם. בשנים [[1945]]-[[1942]] כיהן כפרופסור לאמנות והיסטוריה ביזנטית באוניברסיטתב[[אוניברסיטת איסטנבול]], טורקיה, שם החל את מחקריו על [[מסעי הצלב]] שהוביל לעבודתו הידועה ביותר, History of the Crusades, (שלושה כרכים ראו אור בשנים 1951, 1952 ו-1954). רוב עבודתו ההיסטורית של רנסימן עסקה בביזנטיון ובשכניה הימי ביניימים בין סיציליה לסוריה; יוצא מן הכלל היה ספרו The White Rajahs, שהתפרסם ב-[[1960]], ומגולל את סיפורה של סראוואק (Sarawak), מדינה עצמאית שנוסדה על חופה הצפוני של [[ברוניי]] ב-1841 בידי האנגלי ג'יימס ברוק, בה שלטה משפחתו של ברוק למעלה ממאה שנה.
 
בחייו האישיים, רנסימן היה אנגלי שמרן ותמהוני, שנודע, בין השאר, בהיותו אנין טעם, מספר סיפורים, וחובב נלהב של [[תורת הנסתר]]. לדברי אנדרו רובינסון, מורה להיסטוריה באיטון, "הוא ניגן דואט בפסנתר עם הקיסר האחרון של סין, קרא ב[[טארוט]] עבור [[פואד הראשון]], ניצל בנס מהפצצת הגרמנים במלון פרה (Pera Palace Hotel) באיסטנבול וזכה פעמיים בפרס הגדול במכונות מזל ב[[לאס וגאס]]."