לופטוואפה (ורמאכט) – הבדלי גרסאות

הכישלון של הלופטוואפה בהתקדמות נוספת לקראת השגת כוח הפצצה אסטרטגית נבע מכמה סיבות. רבים בפיקוד הלופטוואפה האמינו שמפציצים בינוניים עוצמתיים מספיקים כדי לבצע פעולות הפצצה אסטרטגיות נגד אויבותיה הפוטנציאליות של גרמניה; צרפת, צ'כוסלובקיה ופולין. בריטניה הציגה בעיות גדולות יותר. גנרל [[הלמוט פלמי]], מפקד צי האוויר השני בשנת 1939, הואשם בהכנת תוכנית למלחמה אווירית מעל האיים הבריטיים. פלמי היה משוכנע שניתן להביס את בריטניה בהפצצה אסטרטגית אשר תפגע במורל אזרחיה. פלמי ציין את הפאניקה לכאורה שפרצה בלונדון בתקופת [[ועידת מינכן]], כראיה, לפיו, לחולשה בריטית. הסיבה השנייה הייתה טכנית. המעצבים הגרמנים מעולם לא פתרו את הבעיות בקשיי העיצוב של [[היינקל He 177|היינקל He 177A]] שהוצגו עוד בראשיתו ב-5 בנובמבר 1937 כדי שיהיה בעל יכולת צלילה ב[[מוטת כנפיים]] של 30 מטר. יתר על כן, גרמניה לא החזיקה בכוח הכלכלי ובמשאבים שיתאימו למאמצים הבריטיים והאמריקאים בשנים 1943–1944. במיוחד הגרמנים לא עמדו בייצור בקנה המידה הגדול של ספקי כוח למטוסים בעלי תפוקת כוח גבוהה המסוגלים להגיע לתפוקה מקסימלית של לפחות 1,500 קילוואט (2,000 כ"ס) ליחידה. בנוסף, הפיקוד העליון של הלופטוואפה לא חזה את המאמץ התעשייתי וצבאי שהפצצה אסטרטגית תדרוש. בשנת 1939 הלופטוואפה לא היה הרבה יותר מוכן מאשר אויביו לנהל מערכת הפצצות אסטרטגיות, שבהמשך גררו תוצאות קטלניות במהלך [[הקרב על בריטניה]].

 

תוכנית החימוש הגרמנית נתקלה בקשיים ברכישת חומרי גלם. גרמניה ייבאה את רוב החומרים החיוניים לשיקום הלופטוואפה, גומי ואלומיניום בפרט. יבוא נפט היה פגיע במיוחד לזמן מצור. הגרמנים דחפו לצמחי דלק סינתטיים, אבל עדיין לא הצליחו לעמוד בדרישות. בשנת 1937 גרמניה ייבאה יותר דלק מאשר היה לה בתחילת העשור ובקיץ 1938 רק רבע מביקוש סופק. בתחום הפלדה, התעשייה פעלה בקושי 83% ובנובמבר 1938 גרינג דיווח על המצב הכלכלי הקשה. הפיקוד העליון של הוורמאכט (OKW) הורה על הפחתה בשימוש בחומרי הגלם לייצור נשק. התחומים בהן ההפחתה הייתה משמעותית ביותר הם: 30% פלדה, 20% נחושת, 47% אלומיניום ו-14% גומי. בנסיבות אלה, לא ניתן היה למילך, אודט או קסלרינג לייצר כוח הפצצה אסטרטגי חיוני, אפילו אם היו רוצים לעשות זאת.