אליהו גלעדי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הצלת 1 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.1
חזרתי-בוט (שיחה | תרומות)
מ גניבות ⭠ גנבות (באמצעות WP:JWB)
שורה 22:
עד מהרה נתגלעו חילוקי דעות חריפים בין שני הבורחים. לפי עדותו של [[נתן ילין-מור]], גלעדי כמעט המיט שואה על המחתרת. לדבריו חתר גלעדי לפתרון חשבונות פנימיים בתוך לח"י ומחלוקות בין ארגוני המחתרת בכוח הנשק, ותכנן מעשי התגרות שהיו כרוכים בהרג המוני של יהודים. לדברי ילין-מור הציע גלעדי להעסיק חברות לח"י כזונות, ופעם אף איים באקדח על שמיר. לדעת ילין-מור הושפעו כוונותיו ומעשיו של גלעדי מהלך הרוח ה[[ניהליזם|ניהליסטי]] של המהפכנים ה[[רוסים]] הקיצוניים של [[המאה ה-19]], שלא ייחסו ערך לחיי אדם.
 
לדעת חוקר הלח"י [[יוסף הלר]], התבטאה מגרעתו הגדולה של גלעדי בחוסר יכולתו לקבל [[מרות]]. לדבריו, באביב 1943 החל גלעדי להתמודד מול שמיר על הנהגת הלח"י. שמיר רצה להפעיל את אנשי הלח"י במבצע תעמולה נרחב ב[[היישוב|יישוב]], באימונים ובצבירת כוח עד שיתאושש הארגון ויחזור לפעילות נגד הבריטים. גלעדי לעומתו צידד במה שכינה "החרמת כספים", דהיינו מעשי [[שוד]], פריצות וגניבותוגנבות, וכן תמך בהריגת מנהיגים פוליטיים של תנועות יריבות - אנשי אצ"ל, מפקדי [[ההגנה]] וראשי מפלגות [[ציונות|ציוניות]]. כאשר שמיר ביטל פעולה של גלעדי שחשבה למסוכנת, הגיע גלעדי לדירת המסתור של שמיר ואיים לחסל אותו באקדחו אם עוד פעם יבטל פקודות שלו. על זה השיב לו שמיר: "גם לי יש אקדח". זה היה הרגע בו הגיע שמיר למסקנה שיש לחסל את גלעדי. לשני האנשים היו תומכים וחסידים והארגון עמד בפני פילוג. לדברי הלר תלו אנשי שמיר את [[התאבדות]]ו של אחד מאנשיהם ביוני 1943, בלחץ שגלעדי הפעיל עליו.
 
שמיר הצליח לשכנע את אנשיו כי יש לחסל את גלעדי. באותם ימים היה קשה ללח"י להבריח נשק ל[[חיפה]] וצפון הארץ. גלעדי שוכנע שיש אפשרות להעביר את הנשק באמצעות סירות של [[בית הספר הימי זבולון]]. ב-[[7 באוגוסט]] [[1943]] הוא הלך לפגישה בבית הספר זבולון שהיה בצפון [[תל אביב]] יחד עם שני לוחמי לח"י, [http://lehi.org.il/?p=2754 צפוני שומרון] ו[[ירחמיאל אהרונסון]]. בדרך לשם שלפו השניים אקדחים וירו בו מלפנים ומאחור. אחר כך חפרו בור, הטילו את הגופה וכיסו אותה. עד היום לא ידוע היכן נקברה הגופה, בחולות [[בת ים]] או מצפון לתל אביב{{הערה|[[שלמה נקדימון]]:סטירת לח"י, מוסף שבת של [[ידיעות אחרונות]], 9 באוגוסט 2013}}.