מרי שייל – הבדלי גרסאות

ליידי '''מרי שייל''' (ב[[אנגלית]]: '''Mary Sheil''';{{כ}} [[1825]]-–[[1869]]) הייתה אישה [[בריטי]]ת שערכה מסע לפרס במשך כ-4 שנים, וכתבה על הנעשה בפרס ב[[תקופת הבאב]].

שייל היא בתו של [[סטיבן וולף]] {{אנ|Stephen Woulfe}}, הברון הראשי של [[הממלכה האירית]], מרי נישאה לסגן–קולונל (לימים סר) [[ג'סטין שייל]] {{אנ|Justin Sheil}} בשנת [[1849]]. היא נסעה עמו לפרס שם שימש בחמישייה הבריטית מאז 1836. הוא היה שר משנת 1844 עד 1853. הוא היה מבוגר ממנה ב-22 שנים וכבר שהה בפרס במשימות שונות והפך לאדם מומחה בתחום שהיה יעיל בפרס עבור הבריטים. ליידי שייל פירסמהפרסמה את "Glimpses of Life and Maners" בפרס בשנת 1856, והוא הספר הראשון שנכתב על מדינה על ידי אישה.

הספר שכתבה הוא יומן שקיימה במהלך שהותה בפרס בין השנים 1849 - 1852. ידועה זה מכבר בתרומתה להבנת החברה הפרסית באותן שנים סוערות. ליידי שייל מצאה את עצמה מתגוררת בטהראן בתקופות יוצאות דופן, ותיעודי הנסיעות שלה מכילים כמה מהאזכורים המפורסמים המוקדמים ביותר לאירועים סביב הולדתה של אמונת הבאב, כולל תיאור על מות הקדושים שלו.

אחד מהאירועים שיעצבו את הנרטיב של הספר הוא רצח השאה ה-5 של פרס- – נסיר אל-דין (הפניה). בספרה היא עשתה שימוש מלא במשימות של בעלה, במיוחד ביחס לקטע בספרה על תנועת הבאבי, המספק את אחד מהפרסומים המוקדמים ביותר על הכת על ידי אירופאי.