שיהאב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 7:
בין 1985-1986, במהלך הלחימה ב[[מלחמת איראן עיראק]] שפרצה ב-1980 חיפשו משמרות המהפכה באיראן נשק שיאפשר תקיפה בלב העורף העיראק ופנו לטובת כך ל[[סוריה]] ו[[לוב]] במטרה לרכוש טילי [[סקאד]] (לימים ה[[שיהאב-1]]) והשתמשו בהם לתקוף את הערים הגדולות בעיראק ובעיקר בגדד. בסיוע [[קוריאה הצפונית]], שייצרה באופן עצמאי גרסאות מקומיות של טילי הסקאד שנקראים "[[הוואסונג]]", הגיעה לאיראן ליכולת ייצור עצמי של טילים מסוג אלו שקיבלו את השם הפרסי "שיהאב". על אף שטילי השיהאב-1 ושיהאב-2 מיוצרים באיראן, הם מבוססים על פיתוח רוסי וצפון קוריאני.{{הערה|שם=מיסלתרת|[https://missilethreat.csis.org/missile/shahab-1/ שיהאב 1], באתר פרויקט Missle Threat, המרכז למחקר בינלאומי ואסטרטגי, 28 בספטמבר 2017}}{{הערה|שם=שיהאב2מאגר|[https://fas.org/nuke/guide/iran/missile/shahab-2.htm שיהאב 2], באתר FAS (פדרציית המדענים האמריקאית)}}
איראן החלה בפיתוח של טיל השיהאב-3 ב-1993 בהתבסס על הטכנולוגיה של הטיל הצפון קוריאני [[נודונג-1]].{{הערה|שם=כמויות|{{ynet|רויטרס|איראן: ביכולתנו לייצר כמויות של "שיהאב 3"|3001795|9 בנובמבר 2004}}}} ניסויי המנוע נערכו בשנת 1997, וטיסתו הראשונה של הטיל הייתה ב-1998 בניסוי שלא צלח. השיהאב-3 הפך למבצעי ביולי 2003, ועד מאי 2004 הצטיידה איראן ב-20 טילים,{{הערה|שם=סקיורטי|[http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/shahab-3.htm שיהאב-3], באתר Global Security,{{כ}} 5 בנובמבר 2007}}{{הערה|שם=כמויות}} ב-2007 טענו באיראן כי יש ביכולתם לשגר כ-600 טילים לעבר ישראל במידה וידרשו.{{הערה|שם=600טילים|{{חדשות 13|נענע10|ועדת הבחירות הכריעה: מועמדות בן ארי ובן גביר לכנסת אושרה|10news/news/66107|17 בספטמבר 2007}}}}
ב-2007 נטען באיראן כי הם מפתחים את טיל ה-[[שיהאב-4]].{{הערה|שם=600טילים|{{חדשות 13|נענע10|ועדת הבחירות הכריעה: מועמדות בן ארי ובן גביר לכנסת אושרה|10news/news/66107|17 בספטמבר 2007}}}}
| |||