שיהאב – הבדלי גרסאות

טילי השיהאב-5 והשיהאב-6 החלו פיתוח ב-1998, מכונים "קוסאר" (בפרסית: חיי נצח), ומטרתם הייתה פיתוח טיל בליסטי לטווחים של בין 3,000-10,000 ק"מ, כלומר לשטח מדינות אירופה. הקיום של הטילים פורסם על ידי המודיעין הישראלי, אך נענה בהכחשות מצד איראן. ע"פ טענות המודיעין הישראלי האמריקאי, הטילים מבוססים על טכנולוגית מנועים רקטיים שהוברחה לאיראן דרך [[רוסיה]].{{הערה|שם=שיהאב5מאגר|[https://fas.org/nuke/guide/iran/missile/shahab-2.htm שיהאב-5], באתר FAS (פדרציית המדענים האמריקאית)}}

 

{| class="wikitable"

|-

|}

 

{{ערך מורחב|שיהאב-1}}

שיהאב-1 הוא טיל בליסטי לטווח בינוני, הראשון מסדרת טילי השיהאב האיראניים והטיל הראשון במסגרת תכנית הטילים האיראנית.{{הערה|שם=שיהאבמאגר|[https://fas.org/nuke/guide/iran/missile/shahab-1.htm שיהאב 1], באתר FAS (פדרציית המדענים האמריקאית)}} הטיל יודע לשאת ראש קרב גדול של כ-1,000 ק"ג חומר נפץ או ראש קרב [[נשק בלתי קונבנציונלי|בלתי קונבנציונלי]].{{הערה|שם=מיסלתרת}}

השיהאב-1 מופעל על ידי [[משמרות המהפכה]] באיראן ועל ידי [[חיזבאללה]] בלבנון ובסוריה.

 

{{ערך מורחב|שיהאב-2}}

שיהאב-2 הוא טיל בליסטי לטווח בינוני, יורשו של טיל שיהאב-1, פותח ויוצר במסגרת תכנית הטילים האיראנית. הטיל יודע לשאת ראש קרב גדול של בין 750-1,000 ק"ג חומר נפץ, תלוי בטווח המעוף של הטיל.{{הערה|שם=שיהאב2מאגר}}

שיהאב-2 הוא גרסה של ה[[סקאד|סקאד-C]], אותו רכשה איראן מקוריאה הצפונית במהלך שנות ה-90. במסגרת העסקה הוקם מפעל לייצור הטילים בשטח איראן.{{הערה|שם=שיהאב2מאגר}}

 

{{ערך מורחב|שיהאב-3}}

'''שיהאב-3''' ('''شهاب-3'''; ב[[פרסית]]: [[מטאור]]-3) הוא טיל בליסטי לטווח בינוני פרי פיתוח [[איראן|איראני]], הראשון מסדרת טילי ה[[שיהאב]] האיראניים שמסוגל לפגוע בכל מטרה בשטח [[ישראל]]. הטיל בגרסאותיו השונות יודע לשאת ראש קרב של בין 700-1,000 ק"ג וראש נפץ [[נשק בלתי קונבנציונלי|בלתי קונבנציונלי]].{{הערה|שם=סקיורטי|[http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/shahab-3.htm שיהאב-3], באתר Global Security,{{כ}} 5 בנובמבר 2007}}