טכנולוגיה פרה היסטורית – הבדלי גרסאות

בשעה שרוב התרבויות אשר קדמו כרונולוגית לנאטופים עשו שימוש מועט ב[[כלי אבן]] (הכוונה לכלים שלא סותתו מצור), אנו עדים לשימוש רב בכלים אלו אצל הנאטופים. שני סוגים עיקריים של [[חומר גלם|חומרי גלם]] עמדו לרשותם: [[אבן גיר]] ו[[בזלת]]. ממצא זה בא להעיד על סחר וקשרים בין הנאטופים לתרבויות שונות או על נדידה עונתית לאזור [[הגולן]]. על כל פנים, טיפוסי הכלים השכיחים הם [[עלי ומכתש|המכתשים והעליים]], הקערות והספלולים. כלי האבן אופייניים ליישובים גדולים ששכנו בהם לעיתים קרובות, והם נוצלו לכתישת מזון, גיר ו[[אוכרה]]. כלי אבן נוספים הם "מיישרי חניתות": פיסות אבן (בעיקר חלוקים) שחורצו במרכזן, דרכם הועברו חצים וכלים דומים עד ליישורם. {{הערה|1=שראל אפעל, היסטוריה של ארץ ישראל – התקופה הקדומה, 49–63, התקופה האפי-פלאוליתית, הוצאת יד יצחק בן-צבי וכתר, 1982, ירושלים.}}

הנאטופים עשו שימוש רחב בהרבה מקודמיהם ב[[עצם]]. באתרי הגליל והכרמל אותרה הכמות הגדולה ביותר של כלי העצם. מחטים, חודים, מרצעים, צלצלים, חכות, נטיפות, ידיות מגל ומחליקי עורות הם עיקר טיפוסי כלי העצם בנאטופית. חלקם שימשו בציד ובדיג, אולם אחרים בבוּרְסְקָאוּת, קליעה ופעולות יום־יום אחרות. {{הערה|1="פרהיסטוריה: התקופה האפיפלאוליתית" האנציקלופדיה העברית, כרך ו' – ארץ ישראל, 394–401, , הוצאת ספרית הפועלים, 1992.}}

טכנולוגיה אחרת שפותחה לצורך ייצור כלי חרס היה פיתוח [[כבשן]] שריפה ששינה את תכונות החימר לחומר קשה ועמיד לנוזלים והתאים לשימוש ככלי קיבול וככלי בישול. התהליך החל במתקנים פשוטים - הכלים נערמים בבור שנחפר באדמה ומכוסים חומר בעירה שמוצת ובוער עד שהדלק נשרף לחלוטין. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שניתן להשיג בדרך זו היא סביב 1100 מעלות צלזיוס. עדות לשימוש בבורות שריפה נמצאו באתרים בני 6000 במסופוטמיה. טכנולוגיה זו שימשה גם לצורך תעשיית עיבוד המתכת.

[[תקופת הנחושת|התקופה הכַלְקוֹליתית]] היא למעשה תקופת מעבר לעידן של טכנולוגיית הפקה ושימוש במתכות וסגסוגות של מתכות ומובילה אל [[תקופת הברונזה]] ותקופת מעבר בין הפרהיסטוריה אל תחילת ההיסטוריה האנושית המתועדת על ידי מקורות כתובים. התקופה מוגדרת משלהי הפרהיסטוריה של [[אירופה]], מערב ומרכז אסיה. בתקופה זו הופיעה חרושת ה[[מתכת]], לצד כלי אבן מסותתים שהמשיכו להתקיים מהתקופות הקודמות. התקופה הכלקוליתית התקיימה לאחר או בשלהי התקופה הנאוליתית בה כבר החל שימוש במתכות.

תקופת הנחושת לא התקיימה בו זמנית בכל העולם, אלא התפשטה במקומות שונים בזמנים שונים. מרכז התפוצה של כלי נחושת נמצאת באזור המזרח התיכון ושוליה - במדינות דרום ומרכז אירופה, ואילו במקומות אחרים כלים מהמתכת נחושת הופיעו רק לאחר מכן יחד עם מתכות אחרות. למשל ביבשת אפריקה לא התקיימה תקופה זו והציוויליזציה התפתחה מהתקופה הנאוליתית ישירות לתקופת הברזל. עידן הנחושת במזרח התיכון החל בסוף [[האלף ה-5 לפנה"ס]] ונמשך כאלף שנים, לפני שפינה את מקומו לתחילת עידן הברונזה. המעבר מנחושת לברונזה באירופה התרחש בערך באותו זמן, בין האלף ה-5 לאלף ה-3 לפני הספירה.

לפי מחקרים, השימוש במתכות כפי שהן במצבן המינרלי הקיים בטבע, החלה כבר לפני יותר מ-12 אלף שנים, באלף העשירי לפני הספירה באזור צפון הפרת והחידקל ומעט מאוחר יותר באיזורבאזור מזרח הים התיכון - באזורים שהם בין ישראל לבין דרום טורקיה. השימוש היה במתכות שמקורן בשרידי [[מטאור]], לייצור תכשיטים, ולעיתים אף לייצור כלים. המתכות שבהן השתמשו בזמנים קדומים אלו היו [[נחושת]], [[זהב]] ו[[ברזל]], והעיבוד שלהן כלל ריקוע באמצעות [[פטיש]]. עד שנת 6000 לפני הספירה התפשטה כריית הנחושת מזרחה עד למקום שבו שוכנת איראן וצפון מערבה לכיוון שבו שוכנות סרביה ורומניה. [https://www.researchgate.net/figure/a-The-exploitation-of-copper-ores-and-naturally-occurring-copper-metal-b-the-spread-of_fig1_280778758]