לופטוואפה (ורמאכט) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קישורים עודפים, הגהה, החלפות (מסוימ)
שורה 13:
|מפקדים= [[רייכסמרשל]] [[הרמן גרינג]]
[[גנרל-פלדמרשל]] [[רוברט ריטר פון גריים]]}}
[[קובץ:Luftwaffe roundel WW2.png|ממוזער|רונדל הלופטוואפה]]
'''לוּפְטְוַואפֶה''' (ב[[גרמנית]]: '''Luftwaffe''' {{אודיו|קובץ=De-Luftwaffe-pronunciation.ogg}}) היה הזרוע האווירית של ה[[ורמאכט|וורמאכט]], צבא הקבע של [[גרמניה הנאצית]], במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] יחד עם יתר הצבא, [[שירות האוויר הגרמני]] ו[[הצי הקיסרי הגרמני]], פורקו ב[[מאי]] [[1920]] תחת התנאים של [[חוזה ורסאי]]. ב-[[26 בפברואר]] [[1935]] הלופטוואפה החל לעבור רפורמה מקיפה וצמח להיות אחד מכוחות האוויר החזקים, המנוסים והדירקטיביים בעולם כשמלחמת העולם השנייה [[הפלישה לפולין|פרצה]] ב[[אירופה]] ב-[[1 בספטמבר]] [[1939]].
 
שורה 20:
בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]], טייסים גרמנים אומנו בחשאי תוך הפרת ההסכם בבסיס האוויר ליפצק. עם עליית המפלגה הנאצית וההתנערות מחוזה ורסאי, הלופטוואפה הוקם ב-26 בפברואר 1935. לגיון הקונדור של הלופטוואפה נלחם במלחמת האזרחים בספרד, אשר היה לטבילת אש ראשונה לדוקטרינות והמטוסים החדשים. כתוצאה מכך, הלופטוואפה הפך לאחד מחילות האוויר המתוחכמים, הטכנולוגים המתקדמים והמנוסים בעולם כשהמלחמה החלה באירופה בשנת 1939. בקיץ 1939, בלופטוואפה היו 28 [[כנף (חיל אוויר)|כנפות]]. לאורך ההיסטוריה של [[הרייך השלישי]], ללופטוואפה היו רק שני מפקדים ראשיים. הראשון היה [[רייכסמרשל]] [[הרמן גרינג]], והשני והאחרון היה [[גנרל-פלדמרשל]] [[רוברט ריטר פון גריים]] אשר מונה זמן קצר לפני [[כניעת גרמניה הנאצית]].
 
כשפרצה [[מלחמת העולם השנייה]], הלופטוואפה היה לאחד מכוחות האוויר הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בעולם. מתחילת המלחמה ועד סופה, ביצע [[פשעי מלחמה]] ומעשי זוועה שכללו שימוש ב[[פליט]]ים [[אזרח]]יים ל[[ניסויים בבני אדם]]. בתחילת המלחמה סייע הלופטוואפה ל[[ורמאכט|צבא הגרמני]] לכבוש במהירות שטחים רבים ביבשת [[אירופה]] ובקיץ [[1940]], תרם להצלחה הבלתי צפויה ב[[המערכה על צרפת|מערכה על צרפת ועל ארצות השפלה]]. במהלך [[הקרב על בריטניה]], למרות שגרם נזק חמור לתשתית של [[חיל האוויר המלכותי]] והערים הבריטיות בזמן [[הבליץ|הבליץ על בריטניה]], הלופטוואפה לא הגיע ל[[עליונות אווירית]]. האבדות בעת [[מבצע בודנפלטה]], שנועד להגן על הרייך, כמעט והביאו להשמדת הזרוע ההתקפית של הלופטוואפה. למרות השימוש המאוחר של [[מנוע סילון|מנועי טורבו-סילון]] מתקדמים ו[[מפציץ|מפציצים]] [[מנוע רקטי|מונעים רקטית]], לא הצליח למנוע את הפצצות [[בעלות הברית]] על גרמניה ואת תבוסתה. הגרמנים הוכרעו לנוכח העליונות המספרית של בעלות הברית, המחסור בדלק וטייסים מאומנים. הניסיון אחרון להשגת עליונות אווירית בראשוןב-1 לינוארבינואר 1945, נחל כישלון חרוץ. לאחר כישלון זה, הלופטוואפה חדל מלהיותהלופטוואפה מלשמש כוח לוחם יעיל.
 
טייסים גרמנים טענו ל-70,000 ניצחונות אוויר במהלך מלחמת העולם השנייה, 25,000 מול [[חילות האוויר של צבא ארצות הברית|חילות האוויר של ארצות הברית]] ו[[חיל האוויר המלכותי|הממלכה המאוחדת]] ו-45,000 מול [[חיל האוויר הסובייטי|מטוסים סובייטים]]. כ-2,500 טייסי קרב גרמנים הגיעו למעמד של [[אלוף הפלות]], כלומר, השיגו לפחות 5 ניצחונות בקרבות אוויר. הישגים אלו כובדו עם חלוקת 538 [[אותות ועיטורים צבאיים|אותות]] [[צלב הברזל]] לטייסים, ו-14 אנשי צוות. מצד שני, הלופטוואפה ספג במהלך המלחמה אבדות כבדות ביותר, שכללו בסך הכל 76,875 מטוסים שנהרסו או ניזוקו קשה, מתוכם כ-40,000 מטוסים הושמדו לחלוטין והשאר ניזוקו באופן משמעותי. מתוך כלל האבדות, 21,452 היו [[מטוס קרב|מטוסי קרב]], 12,037 [[מפציץ|מפציצים]], 15,428 [[מטוס אימון|מטוסי אימון]], 10,221 מטוסי קרב דו-מנועיים, 5,548 [[מטוס תקיפה|מטוסי תקיפה]], 6,733 מטוסי סיור ו-6,141 [[מטוס מטען|מטוסי תובלה]].
שורה 41:
מאחר שחוזה ורסאי אסר על גרמניה להחזיק בחיל האוויר, טייסים גרמנים התאמנו בסתר, תוך כדי הפרת החוזה. בהתחלה, נעשה שימוש בבתי ספר לתעופה אזרחית בגרמניה, אך החיסרון בכך שהם יכלו לבצע רק אימונים 'קלים' כדי לשמור על התדמית שמטרתם, כביכול, לטוס בחברות תעופה אזרחיות כדוגמת [[לופטהנזה]]. כדי לאמן את טייסיה על מטוסי קרב חדישים, גרמניה שידלה לעזרתה את האויבת לעתיד, [[ברית המועצות]] אשר גם כן הייתה מבודדת ב[[אירופה]]. [[שדה תעופה]] אשר הוקם ב[[ליפצק]] בשנת [[1924]] שימש במשך תשע שנים לאימונים של טייסים רוסים והולנדים בעיקר, אך גם גרמנים. בסיס זה נקרא באופן רשמי הטייסת הרביעית של הכנף ה-40 של [[חיל האוויר הסובייטי|הצבא האדום]]. מאות טייסים וטכנאיים מטעם הלופטוואפה ביקרו, למדו והתאמנו בבתי הספר של חיל האוויר הסובייטי ובמספר מקומות במרכז [[רוסיה]]. [[אלוף הפלות|אסים]] רבים מהלופטוואפה הוכשרו ברוסיה, בבתי ספר משותפים לרוסים ולגרמנים אשר הוקמו בחסותו של הנספח הצבאי, [[ארנסט אוגוסט קוסטרינג|ארנסט קוסטרינג]].
 
הצעדים הראשונים לקראת הקמת הלופטוואפה נלקחו רק כמה חודשים לאחר ש[[היטלר]] עלה לשלטון. הרמן גרינג, אלוף הפלות ממלחמת העולם הראשונה עם 22 ניצחונות ועיטור [[פור לה מריט]], הפך לנציב הארצי לתעופה ו[[ארהרד מילך]], מנכ"ל לופטהנזה לשעבר, התמנה כסגנו. באפריל 1933 [[משרד התעופה (גרמניה הנאצית)|משרד התעופה של הרייך]] (RLM) הוקם. המשרד שהיה אחראי על פיתוח וייצור מטוסים, זמן קצר לאחר מכן, אתר שדה התעופה הצבאי ב[[ריכלין]] הפך להיות אתרלאתר המבחן שלו. השליטה של גרינג על כל ההיבטים בתחום התעופה הפכה מוחלטת. ב-[[25 במרץ]] [[1933]] התאחדות הספורט האווירי הגרמנית (DVLA) איגד את כל ארגונים הפרטיים והלאומיים. המיזוג של כל ארגוני התעופה הצבאית תחת משרד התעופה התקיים ב-[[15 במאי]] 1933, "יום ההולדת" הרשמי של הלופטוואפה. רבים מחברי גיס הטייסים הנאצי (NSFK) הועברו לשירות בלופטוואפה. כמו גם, כל חברי הגיס היו חברי [[המפלגה הנאצית]], מה שנתן ללופטוואפה [[האידאולוגיה הנאצית|בסיס אידאולוגי]] יציב, בניגוד לחלקים אחרים בצבא הגרמני. גרינג מילא תפקיד מוביל בבניית הלופטוואפה בשנים 1933–[[1936]], אך חלקו הלך וקטן עד שבשנת [[1937]] מילך הפך לשר '[[דה פקטו]]'.
 
היעדרו של גרינג בענייני תכנון וייצור היה יתרון. גרינג היה בעל ידע מיושן בתעופה וטס בפעם האחרונה ב-[[1922]] ולא היה מעודכן בהתפתחויות בתחום. בנוסף, גרינג הציג חוסר הבנה ב[[דוקטרינה צבאית|דוקטרינה]] וידע טכני ב[[לוחמה אווירית]] והותיר זאת לאחרים שהיו מוסמכים יותר. לאחר [[1936]], השאיר גרינג את הארגון והבנייה של הלופטוואפה לסגנו, ארהרד מילך. עם זאת, גרינג היה חלק מהמעגל הפנימי של היטלר וסיפק משאבים כספיים עצומים לחימוש ולהצטיידות הלופטוואפה.
שורה 95:
בשל הדיוק הנמוך של מפציצים מגובה רב, הוביל את הלופטוואפה להבין בשנת 1937 את היתרונות של [[מפציץ צלילה|מפציצי צלילה]]. מפציצי צלילה יכולים להשיג דיוק הרבה יותר טוב נגד מטרות טקטיות ניידות וקטנות יותר מאשר מפציצים קונבנציונליים אשר כבדים יותר. הטווח לא היה קריטריון מרכזי למשימות האלה ולא תמיד התאפשר לצבא להעביר ארטילריה אל השטחים שנתפסו זמן קצר קודם לכן, להפציץ ביצורים, או לתמוך בכוחות הקרקע כאשר מפציצי צלילה יכולים לעשות את העבודה במהירות רבה יותר. מפציצי צלילה, לעיתים קרובות היו [[מטוס דו מושבי|מטוסים דו מושביים]] וחד-מנועיים השיגו תוצאות טובות יותר מאשר מטוסים לשישה-שבעה אנשים, בעשירית מהעלות ובפי ארבעה יותר דיוק. זה הוביל את ארנסט אודט לדגול במפציצי צלילה, במיוחד [[יונקרס Ju 87]].
 
"סיפור האהבה" של אודט עם הפצצות צלילה פגע קשה בפיתוח ארוך הטווח של הלופטוואפה, במיוחד לאחר מותו המפתיע של גנרל ובר. תוכניות מטוסי התקיפה הטקטיים נועדו לשרת כפתרונות ביניים עד שדור המטוסים הבא יגיע. בשנת [[1936]] מטוסי ה[[יונקרס Ju 52]] היו עמוד השדרה של צי המפציצים הגרמני. זה הוביל לעומס על מצד משרד התעופה הגרמני לייצור [[יונקרס Ju 86]], [[היינקל He 111]] ו[[דורניר Do 17]] לפני שנערכה הערכה נכונה. היונקרס Ju 86 היה חלש בזמן שה[[דורנירשהדורניר Do 17]] הראה ביצועים מבטיחים יותר. מלחמת האזרחים הספרדית שכנעה את אודט (יחד עם תפוקה מוגבלת מתעשיית התחמושת הגרמנית) שבמונחי תחמושת, בזבוז לא יהיה מקובל. אודט ביקש לבנות מפציץ צלילה לתוך ה[[יונקרס Ju 88]] ואותו רעיון הועבר, ביוזמה מיוחדת של משרד התעופה הגרמני ל[[היינקל He 177]], אושר בתחילת חודש [[נובמבר]] [[1937]]. במקרה של היונקרס Ju 88, היו צריכים להיעשות 50,000 שינויים ומשקלו הוגדל משבע לשתים עשרה טון, מה שגרם להפסד מהירות של 200 קמ"ש. אודט העביר את בקשת משרד התעופה הגרמני ליכולת הפצצת צלילה של ההיינקל He 177 ל[[ארנסט היינקל]], אשר התנגד נחרצות לרעיון זה. משום שהגעה ליכולת זו הייתה כרוכה בהריסת הפיתוח שלו כמפציץ כבד. גריג לא היה מסוגל לבטל את דרישת המסוגלות להפצצת צלילה עבור He 177A עד ספטמבר 1942.
 
===גיוס 1938 - 1941===
שורה 128:
{{הפניה לערך מורחב|הפלישה לפולין}}
[[קובץ:German plane bombing Warsaw 1939.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפציץ הנקל He-111 ביעף הפצצה מעל ורשה]]
בניגוד לעימות עם צ'כוסלובקיה שנה לפני הפלישה לפולין, בה הצ'כים היו מוכנים למלחמה, המתקפה בראשוןב-1 לספטמברבינואר 1939 תפסה את הפולנים בשלבי ההכנות. בנוסף על כך כשל הפיקוד העליון שלהםהפולני כשל בלהפרידבהפרדה בין דרישות פוליטיות וצבאיות-מבצעיות, בשל תכנון לקוי זה בו הפולנים ניסו להגן על מטרות הנחשבות קריטיות מבחינה פוליטית, צבאם פוזר צבאם במקומות קשים להגנה, מה שהקשה על הצבא ומנע מהם יכולת התנגדות ולחימה ממושכת.{{הערה|שם=M30|1=Murray, עמוד 30}} [[חיל האוויר הפולני]] פוזר לפני כן בבסיסי משנה קטנים עוד לפני המתקפה ומנע מהגרמנים יכולת תקיפה מוקדמת על בסיסי חיל האוויר הפולני.{{הערה|שם=MS36|1=Mike Spick, עמוד 36}} אף על אף היותו חיל מיושן וקטן, הפתיע חיל האוויר הפולני הפתיע את יריבו בהתנגדות עזה בימים הראשונים של הקרב, וטייסיו הפגינו אומץ לב, נחישות וכישורים מרשימים, כפי שלאחר מכן הפגינו בקרב על בריטניה. אך היתרון העצום של הלופטוואפה הכניעהכריע אותו לבסוף.{{הערה|Murray, עמוד 31}}
 
הכוחות הקרקעיים אשר פלשו לפולין בראשון לספטמבר 1939 נתמכו על ידי ציי אוויר 1 ו-4 אשר כללו כ-850 מפציצים, מפציצי צלילה ומטוסי תקיפה, אשר 88% מתוכם היו שמישים לטיסה.{{הערה|שם=MS36}}
שורה 142:
{{הפניה לערך מורחב|הקרב על צרפת}}
ב-7 באפריל 1940 כוחות היבשה, הים והאוויר תקפו ב[[דנמרק]] ונורווגיה. ההתנגדות הדנית הייתה דלה וקרסה במהרה, אך בנורווגיה המצב היה שונה בתכלית. למרות גורם ההפתעה המלא, התקיפה הגרמנית לא הייתה מוצלחת וכוחות נעצרו במספר קרבות, בהרבה מהם התערבותו של הלופטוואפה הטה את הכף לטובת הגרמנים.
לאחר כ-24 שעות בלבד של לחימה הגרמנים שלטו על כל הנמלים שדותושדות התעופה, הלופטוואפה עקבועקב כך יכלהיה הלופטוואפה מסוגל לשמור על עליונות אווירית מוחלטת והרתיע את הצי הבריטי מלהתערב בלחימה.{{הערה|חוץ מנרוויק.}} למרות ניצחון מהיר זה הקרבותגרמו הביאוהקרבות לאבדות קשות בצי הגרמני ולחיסולו ככוח לוחם לשנים הקרובותהבאות.{{הערה|Murray, עמוד 36}}
 
ב-10 במאי 1940 הוורמאכט החל במערכה במטרה להפיל את כל המשטרים העוינים הנותרים ביבשת: [[הולנד]] וצפון [[בלגיה]]. התקיפות הראשונות של הלופטוואפה אשר יצאו במקביל לפלישה של הכוחות הקרקעיים, כוונו להשגת עליונות אווירית על ידי תקיפת מטוסים ומתקנים של כוחות האוויר של האויב. חילות האוויר של בלגיה והולנד לא יכלו להתנגד עם כוחות אוויר מיושנים. בצפון צרפת חיל האוויר הבריטי החזיק כוחות משמעותיים של מטוסי קרב ומפציצים, [[חיל האוויר הצרפתי]] לעומתו היה באמצע תהליך התחמשות והרבה ממטוסיו התחלפו, לכן כלל החיל היה לא מאורגן והתקשה להחזיק טייסות עם אחוזי שמישות משמעותיים.{{הערה|מספר טייסות אף הצטיינו בקושי 40 אחוזי שמישות.}} למרות כל הגורמים הללו יום הקרב הראשון עלה ללופטוואפה ביוקר, אבדו סך הכול 83 מטוסים, מתוכם 47 מפציצים ו-25 מטוסי קרב, אבדות השוות לימי הלחימה הקשים יותר של הלופטוואפה.{{הערה|שם=M37|1=Murray, עמוד 37}}
 
הלופטוואפה שלח יחסית מעט משימות לעזרתם של קבוצת הארמיות B והתרכז עיקר ביירוט מטוסי ביון של האויב המסכנים את הכוחות של גנרל [[גרד פון רונדשטט]] הנע עם כוחותיו לאורך הארדנים. ב-12 במאי צי האווירי ה-2 דיווח על עליונות אווירית בשטחו, מאותו רגע הלופטוואפהיכול יכלהיה הלופטוואפה להתרכז ב[[אמנעה אווירית]] על ידי תקיפת כבישים, כלי רכב ורכבות וסיוע אווירי קרוב לכוחות יבשתיים. בנוסף על התקיפות האווריות הלופטוואפה ערך מספר מבצעים בעזרת כוחות מוצנחים אשר השתלטו על גשרים אסטרטגיים בבלגיה והולנד, ועל ידי דאונים הצליחו גם להשתלט על [[מבצר אבן אמאל]].
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 141-0461, Rotterdam, Brennender Flughafen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבט מהאוויר על ההפצצה הגרמנית על שדה תעופה ב[[רוטרדם]]]]
השטוקות - מפציצי הצלילה העיקריים של הלופטוואפה אשר התאמנו בתקופת החורף הדגימו את יתרונם ודיוקם הקטלני בגדות ה[[נהר המז]], ב-13 במאי כוחות רגלים גרמנים החלו לחצות את הנהר, בפיקוד הגיס הוחלט לספק סיוע אווירי קרוב בצורה מתמשכת לאורך כל הקרב, במקום תקיפה מאסיבית חד פעמית כדי לגרום לאנשי הארטילריה והחי"ר הצרפתים להסתתר בזמן התנועה של הכוחות הקרקעיים. המבצע צלח וכוחות המילואים הצרפתים לא יכלו לעצור את הכוח הגרמני שהצליח להתבצר על הגדה של הנהר בסוף היום ולאפשר לכוחות שריון לחצות למחרת. בהולנד ב-14 במאי כנף-הפצצה 54 תקפה במרכז העיר [[רוטרדם]], גרמה ל-800 הרוגים וכ-80,000 פליטים, למחרת מפקד הצבא ההולנדי נכנע לגרמנים ללא תנאים, ולו רק בשביל למנוע מהגרמנים להרוס עוד עיר.{{הערה|שם=M37}}
שורה 166:
 
[[קובץ:Battle of Britain map-he.svg|250px|ממוזער|פריסת כוחות האוויר של בריטניה וגרמניה וטווח המכ"ם של בריטניה]]
מספר חודשים לפני תחילת המערכה ההתקפית גורינג החליט כי הוא יוכל לבחון את הבריטים באוויר על ידי תקיפת ספינות סוחר השטות בתעלה, להערכתו הוא יוכל להכניס את הבריטים לקרבות אוויר גדולים ולהתיש אותם בעזרת אבדות קשות. אך הבריטים לא עשו כן ושלחו כוחות קטנים יחסית בגודל של טייסת לרוב (כ-12 מטוסים) ליירוט המפציצים. בשלב זה למערכת היירוט הבריטית לא היה מספיק זמן תגובה בשביל ליצור תנאי יירוט מיטביים ולכן האבדות שספגו הגרמנים לא היו גבוהות במיוחד, לעומת האבדות של הבריטים שנראו בלתי נסבלות. קצת לפני תחילת המערכה גורינג הורה כי מטרתו של הלופטוואפה בשלב זה הוא השגת עליונות אווירית בשמי בריטניה על ידי הפלת מרב המטוסים, תקיפת שדות מפעלים ומתקנים הקשורים בחיל האוויר. למעשה הגרמנים פעמיים התקיפו תחנות מכ"ם, בפעם הראשונה ההתקפה לא צלחה והנזק היה מזערי, בפעם השנייה הנזק היה כבד ותחנה המותקפת הייתה מושבתת לכמעט שבועיים, אך המודיעין הגרמני כשל לזהות את זה בגללמכיוון שעומס התקשורת נשאר ברמה הקודמת והסיק שהמתקן היהנותר פעיל,{{הערה|למעשה הבריטים פרשו תחנת מכ"ם ניידת כדי למלא זמנית את שהטח שהמכ"ם העיקרי כיסה, מה שיצר עומס תקשורת דומה לכשהתחנה המקורית הייתה פעילה.}} בשל כך הוחלט כי תחנות המכ"ם הן מטרות קשות מדי, ולא כדאי לבזבז עליהן חימוש, מטוסים ואנשים והתקיפות על סוללות מכ"ם נהיו נדירות. בשל כך היה חיל האוויר הבריטי יכלמסוגל לשמור על יכולת הזיהוי והיירוט המוקדם, מה שאפשר לו לחסוך בכוחות אוויריים בזמן יירוט. האבדות שחווה הלופטוואפה במהלך השלב הזה בלחימה היו קשים אך בגבול הסביל, לעומתם הכוחות הבריטים החלו להישחק לאט לאט כאשר אבדות של מטוסים וטייסים וכן שגרה של הזנקות החלישה את טייסות הקרב.
 
כאשר החל מבצע התקיפה על אדמות בריטניה הגרמנים לא הצליחו להסב את הנזק הדרוש בגלל כשלים מודיעיניים שבגללם הותקפו אתרים לא קשורים לחיל האוויר הבריטי או לתעשייה, חוסר ריכוז הכוח, כאשר במקום להתרכז ולחסל מספר מצומצם של מטרות, הותקפו מגוון רחב של מטרות, כאשר תקיפות בודדות לרוב לא הצליחו להשבית אתרים ומתקנים חיוניים. אפילו אם המתקנים המותקפים נפגעו הגרמנים לא השכילו לשלוח תקיפות עוקבות כדי להוציא אותם מכלל שימוש. בסופו של דבר התעשייה הבריטית הצליחה לפזר את מפעליה צפונה ולסדנאות קטנות יותר אשר פגיעה באחת או יותר לא תצליח להשבית את תעשיית המטוסים. אך נקודת המפנה ההיסטורית קרתה ב-7 בספטמבר כאשר כוח של כ-1,000 מפציצים ומטוסי קרב בתקיפה גדולה על [[לונדון]], פקודת המבצע נחתמה על ידי גרינג בעידודו של היטלר אשר ראה בזה תגובה לתקיפת [[ברלין]] בליל 25 באוגוסט. התקיפה על לונדון המשיכה בכוח מופחת למשך שבוע עד ל-15 בספטמבר, כאשר תקיפה גדולה בשני גלים יצאה אל לונדון, אך שבוע של פעילות מופחתת אפשרו לחיל האוויר הבריטי ולטייסיו להתרענן, ולתעשיית המטוסים לייצר [[עתודה (צבא)|עתודה]] משמעותית של מטוסים. באותו יום הלופטוואפה סבל אבדות קשות מאוד, מה הפריך את הטענה של המודיעין כי חיל האוויר הבריטי נשען על מטוסיו האחרונים. מעתה ואילך היטלר החל להסב את תשומת לבו מזרחה, אף על פי ש[[מבצע ארי הים]] לא בוטל הוצאתו לפועל נדחתה לאלתר.
 
המפקדים הבכירים לא התחשבו בשחיקה של הלופטוואפה שנגרמה מאבדות קשות במטוסים ובצוותי אוויר מנוסים, כולל מספר מפקדים בכירים, ויצאו ב[[מבצע ברברוסה]] מול המדינה הגדולה בעולם שבאותו זמן החזיקה בחיל האוויר הגדול בעולם עם חיל שלא גדל בכמות המטוסים משנה שעברה ואף נחלש מבחינת ההנהגה ואיכות הטייסים.
שורה 178:
בתום הקרב על צרפת גם היטלר וגם הפיקוד העליון האמינו כי המלחמה הסתיימה, ובעזרת מאמץ פשוט יושג הסכם שביתת נשק עם בריטניה. כאשר זה לא קרה, ועם תבוסתו של הלופטוואפה בשמי דרום בריטניה, נהרס גם המוניטין של הוורמאכט, וכאשר היטלר ניסה לשכנע את ספרד ו[[צרפת של וישי|שלטון וישי]] להצטרף למערכה איתה ועם איטליה נגד בריטניה במזרח התיכון, אלה סירבו בתוקף. מששיטה זאת להכניע את הבריטים לא צלחה הוא החליט להמשיך עם תוכניתו לתקוף את רוסיה.
 
הבעיה האחרת שהפריעה לו הייתה [[מוסוליני]], אשר כאשר שוכנע כי המלחמה של הגרמנים נגמרה בניצחון, החליט להכריז מלחמה על בריטניה ובעלות בריתה. באמונה כי מוסוליני ערך רפורמות ושיפר את צבאו הטילו עליו לרתק את הכוחות הבריטים במזרח התיכון, אך אמון זה לא היה מוצדק בגללמכיוון שהצבא האיטלקי לא היה מוכן לשום מצב של מלחמה מודרנית. צבאותיהם נשענו על ציוד ותורות לחימה מיושנות, ארגון ולוגיסטיקה עקרים ופיקוד חסר כישורים מתאימים. לדוגמה, [[חיל האוויר האיטלקי|חיל האוויר]] לדוגמהללא לאהיה יכלמסוגל אפילו לדווח על כמות המטוסים שברשותו. מלחמתם של האיטלקים בבריטים נחשבה בעיניהם כמלחמה מקבילה, למרות שעד שהגרמנים לא לקחו פיקוד על הזירה הים תיכונית לא היה כמעט תיאום ושיתוף פעולה בין הצבאות של האיטלקים והגרמנים. התוצאות של שגיאה זאת להסתמך על מוסוליני הוצגו לראווה בפלישה האיטלקית באוקטובר 1940 ל[[יוון]] שיצאה לפועל על אף אזהרות חוזרות מידי הגרמנים לא להצית התנגדות ב[[מדינות הבלקן]] כי גרמניה ניסתה להשתלט על [[רומניה]] תוך כדי תמיכה צבאית במנהיג [[פשיזם|פשיסטי]] מקומי. התקיפה הפכה למפלה כואבת שבגללה הגישה של בעלות הברית, ובייחוד הבריטים, למדינות הבלקן גדלה משמעותית, מה עוד שבנובמבר מטוסי [[פיירי סורדפיש]] [[קרב טאראנטו|התקיפו את נמל טאראנטו]] בה המטוסים הצליחו להטביע [[ספינת קרב]] אחת ולפגוע בשלוש ספינות נוספות, שתיים מהן חדשות ויקרות, מה שהטה את יחס הכוחות בים התיכון לטובת הבריטים. בדצמבר אותה השנה הכוחות הקרקעיים של מוסוליני חוו מפלה גמורה ב[[צפון אפריקה]]. בשביל לייצב את האגף הדרומי הגרמנים נאלצו להתערב. בינואר 1941 יצאה הוראה מפי היטלר ללופטוואפה להתערב בנעשה בזירה הצפון אפריקאית בעזרת תקיפת מטרות של [[חיל הים המלכותי]], מה שהתווה את העברתו של הגיס האווירי ה-10 (Fliegerkorps X) ל[[סיציליה]]. עד אמצע החודש כמאה מפציצים פעלו מהאי נגד מטרות בריטיות. היטלר הבין במהרה כי הוא יצתרך לעבות את הכוחות בזירה בעזרת כמות נכבדת מחייליו, ולכן הורה לגיס להתרכז בסיוע אווירי לכוחות הגרמנים. אך זאת הייתה זירה משנית, ולכן המאמצים והאמצעים שהוקצו לזירה היו מינימליים. אך יחסית לחשיבות הזירה לגיס העשירי היו הרבה מאוד משימות כגון תקיפת מטרות במלטה, סיוע ל[[קורפוס אפריקה]], תקיפת מטרות של הצי הבריטי והגנת שיירות אספקה מאפריקה.
 
כאמור היטלר שלא הצליח לשמור על רוגע באזור הבלקנים בגלל מוסוליני, חשש עכשיו משיתוף פעולה של היוונים עם בריטניה, ומאחר שהוא כבר קיבל ידיעות שמספר טייסות בריטיות הוצבו בבסיסים יווניים וחשש מיכולתם לפגוע ב[[שדה נפט|שדות הנפט]] ומפעלי ה[[זיקוק]] ברומניה, החליט לכבוש אותה. לכן ההכנות שלו כללו לא רק את מבצע ברברוסה אלא גם את מבצע הפלישה ליוון. היטלר כמו כן לחץ על [[יוגוסלביה]] להצטרף ל[[מדינות הציר]] ולהשתמש בכוחותיהם במבצע ברברוסה, אך לאחר הסכמה עקרונית מפי המנהיג במדינה קרתה הפיכת שלטון שיזמו קציני הצבא, שמסיבה כל שהיא לא הסכימו לקבל את העזרה של הבריטים. היטלר לעומתם לא היסס והורה לוורמאכט לדחות את מבצע ברברוסה ולכבוש את המדינה, וללופטוואפה להרוס מתקנים צבאיים ואת העיר [[בלגרד]] בתקיפות יום ולילה. בערך כשבוע לאחר ההפיכה כל הארמייה ה-12 שינתה את פריסתה, ואיתה הלופטוואפה עם 600 מטוסי קרב והפצצה, הכוח של הלופטוואפה שרוכז לחזית הבלקן עכשיו מנה כאלף מטוסים.{{הערה|שם=M75|1=Murray, עמוד 75}}
שורה 190:
כדי להבין את משמעות ההכנות למבצע יש להתחשב בצורה בה הפיקוד הגרמני ראה את הסובייטים. באוגוסט 1940 הוצג מחקר אסטרטגי שקבע כי לוורמאכט יידרש בין 9 ל-17 שבעות להשלים את המבצע. המחקר, שעליו התבססה פקודת המבצע, יצא מנקודת הנחה שלוורמאכט יהיה יתרון מספרי קל מול [[הצבא האדום]], ויתרון איכותי רב. כמו כן עם כיבוש השטחים הארופאים של רוסיה, ילכדו רוב המתקנים התעשייתיים, ויכולת של רוסיה להתנגד תפחת. כל אלה לא התאימו למציאות, כיוון שלכוחות הרוסים היה יתרון מספרי עצום שלקח אמנם הרבה זמן לגייס, אך בניגוד לגרמניה לרוסיה היה יתרון תעשייתי גדול שהתפתח במהלך המערכה עם בניית מפעלים גדולים מעבר ל[[הרי אורל]], למרות שלפני המלחמה מספר מהנדסים גרמנים ביקרו בחלק מהמפעלים הללו, דיווחיהם לא זכו להתייחסות רצינית.{{הערה|Murray, עמודים 77 - 78}} המבצע גם היווה את תחילתה של חזית שלישית בנוסף על החזית עם בריטניה והחזית הצפון אפריקאית, מה שהקשה על משאביה של גרמניה, חשוב לציין שאף אחד לא יצא נגד הרעיון של המבצע, ומנהיגי הרייך לא השכילו לארגן את האספקה והכוח התעשייתי הדרוש לניהול מערכות מתמשכות, גורם חשוב במפלתה של גרמניה.{{הערה|Murray, עמוד 77}} תשומת הלב שניתנה לבעיה הלוגיסטית הייתה מועטה בשל ההערכה שמערכת פסי הרכבת ישמשו את הוורמאכט להובלת אספקה במהירות, עם זאת הובלת טכנאים לתיקון אותן פסי רכבת עמד בעדיפות אחרונה, מה שמצביע על הלך רוח אופטימי לגבי הבעיה. לגבי הלופטוואפה מרחביה העצומים של רוסיה היו בעיה גדולה לא פחות משאר הצבא, מה עוד שפעילותיו הנוספות של הלופטוואפה בקיץ 1940 וכן באביב 1941 לא השאירו לו זמן למנוחה, הצטיידות, אימון ושיפור, בניגוד לצבא שבקיץ 1940 לא ראה פעילות צבאית. המשימה שניתנה ללופטוואפה במבצע הייתה להביס את [[חיל האוויר הסובייטי]] ולאחר מכן להתרכז בתקיפות טקטיות כסיוע לכוחות הקרקעיים. מה עוד שהיטלר הורה לא להרוס מתקנים תעשייתיים כגון מפעלי תחמושת, עקב הביטחון כי אלה במהרה יכבשו וישמשו ליצור תחמושת לגרמנים.{{הערה|Murray, עמודים 79 - 80}}
 
העלייה בדרישות המבצעיות נפלו על חיל אוויר פעיל, אך כזה שספג אבדות רבות, ולא הצליח לשקם את עצמו בחורף. הסטטיסטיקה מראה כי סדר כוחות המפציצים ערב היציאה למבצע ברברוסה היה קטן ב-200 מטוסים מכמות המפציצים לפני תחילת המערכה במערב (אפריל 1940). הפיקוד העליון של הלופטוואפה (Oberkcommando der Luftwaffe = OKL) ארגן את כוחות האוויר התוקפים לשלושה ציים אשר כל אחד מהם פעל בתאום עם קבוצת הארמיות שלהם, בהם 2,770 מטוסים, או כ-60 אחוז מכלל המטוסים המבצעיים של הלופטוואפה. מולם עמד חיל האוויר הסובייטי עם 8,000 מטוסים, 6,000 מתוכם מוצבי בחלק האירופאי של אדמתה.{{הערה|Murray, עמודים 81 - 80}} אך המפלה הראשונית של החיל הזה, כמו של כל [[הצבא האדום]] לאו דווקא נגרמה בגלל פיקוד גרמני מבריק, אלא בשל חוסר היכולת של הפיקוד הרוסי, שרוב קציניו הבולטים נרצחו בידי [[סטלין]] בטיהורים בין השנים 1937–1939. הגרמנים השתמשו בתחבולה מוצלחת כדי להסוות את תוכנית הפלישה לדוגמה: גיס האוויר ה-8 (Fliegerkorps VIII) הועבר מגרמניה ל[[מזרח פרוסיה]] רק ב-19 ביוני (שלושה ימים לפני יום הפלישה). אמנם הפיקוד העליון של הצבא האדום העביר אזהרה מפני פלישה בערב של 21 ביוני, אזהרה זאת הספיקה להגיע למספר מאוד מצומצם של יחידות בחזית, ולכן גורם ההפתעה היה מושלם.{{הערה|שם=Murray81|Murray, עמוד 81}}
 
המודיעין שהיה בידי הלופטוואפה ערב הפלישה נאסף על ידי מספר יחידות [[מודיעין אותות]] שנפרסו מ[[פינלנד]] ועד [[בולגריה]], וכן מטייסת ביון מיוחדת שביצעה כ-180 גיחות מעל השטח הסובייטי טרום המבצע בגבהים של כ-10,000 מטר. מתוך 2,000 שדות תעופה, שזוהו בשטחה האירופאי של ברית המועצות, רק כ-200 נחשבו למתאימים להפעלת מפציצים. הגרמנים זיהו כ-38 דיוויזיות אוויר ו-162 רגימנטים אוויריים בשטח בין הגבול הסובייטי לנהר ה[[דנייפר]], ההשערה הייתה כי חיל האוויר הסובייטי כלל סך הכול כ-50 דיוויזיות אוויר, כאשר למעשה החיל כלל 70 דיוויזיות אוויר ו-5 חטיבות אוויר.{{הערה|Iian Allan, עמוד 14}}
שורה 197:
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מבצע ברברוסה]], [[הקרב על מוסקבה]]}}
[[קובץ:Operation Barbarossa - Russian plane.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלד מטוס [[מיג-3]] רוסי שנפגע בתחילת מבצע ברברוסה]]
הפלישה הקרקעית אמורה הייתה להתחיל עם הזריחה, אך בשל העובדה שבסיסי חיל האוויר נמצאו מרחק ניכר מהחזית ידיעות על הפלישה יכלו להגיע לבסיסים אלה לפני שהמפציצים יכלו להגיע אליהם במקרה ומטוסי הלופטוואפה היו יוצאים לתקיפה באותו הזמן עם הכוחות הקרקעיים, לכן חלק ממפציציו יצאו מוקדם וטסו גבוהה מעל [[ביצות פריפט]] הלא מאוכלסת כדי להימנע מזיהוי בידי הרוסים והתקיפו את הבסיסים בזמן תחילת הפלישה הקרקעית, ההפתעה והבלבול שנגרמו מתקיפות אלה מנעו הזנקת המטוסים עד להגעתו של גל המפציצים הראשון שכלל כשני שלישים מכלל המטוסים המוקצים למבצע. המטוסים הרוסים שעמדו בשורות מסודרות, בגלל שטייסותיהם לא היו מוכנות לפלישה, הקלו על העבודה ואבדותיהם היו גדולות מאוד.{{הערה|שם=Spick133|Mike Spick, עמוד 133}} בצהרי 22 ביוני הרוסים כבר איבדו 529 מטוסים על הקרקע ו-210 מטוסים באוויר בחלק המערבי של החזית. לגבי כל החזית [[חיל האוויר הרוסי]] ספג 1,200 אבדות במטוסים בשמונה וחצי שעות הראשונות מתחילת הפלישה,{{הערה|Murray, עמוד 81שם=Murray81}} לפי ההיסטוריה הסובייטית הרשמית חיל האוויר האדום סבל כ-800 אבדות במטוסים ביום הראשון.{{הערה|Mike Spick, עמוד 133שם=Spick133}}
 
חיל האוויר הרוסי ניסה ככל יכולתו לארגן את הכוחות הנותרים, אך הפיקוד של החיל איבד במהרה את יכולתו לנהל ולפקד על יחידותיו ופניות נואשות מהטייסות למפקדות ששודרו בתשדורות לא מוצפנות שנקלטו על ידי המודיעין הגרמני רק הדגישו את המצב הכאוטי בו החיל נמצא. יחידות המורכבות מצוותים לא מיומנים המצוידות במטוסים מיושנים שלא מתוחזקים כראוי לא הצליחו להתמודד עם הגרמנים גם אם אלה הצליחו להעלות את מטוסיהן לאוויר. רשומות ביומנו של ארהרד מילך מראות שהגרמנים רשמו לזכותם 1,800 מטוסים ביום הראשון, 800 ב-23 ביוני 557 ב-24, 351 ב-25 ו-300 ב-26.{{הערה|Murray, עמוד 82}} הוורמאכט שעט מזרחה בשלוש חזיתות ובאמצע יולי הוא הצליח להגיע ל[[סמולנסק]] במרכז, ו[[קייב]] בדרום,. כאן הפך ההבדל בין רוסיה ל[[מרכז אירופה]] הפך להיות יותר בולטלבולט כאשר בשל המרחקים העצומים, חוסר בפסי רכבת ואי שמישותם של הפסים הקיימים וכן דרכים לא סלולות הקשו על האספקה להגיע ליעדה, קשייםוהלופטוואפה אלה השפיעו גם על הלופטוואפה שהיההיה צריך להתמודד עם חוסר בדלק וחימוש. גיס האווירי השמיני דיווח ב-5 ביולי שהמחסור שלו בדלק הוא חמור אפילו עם צמצום מספר הגיחות, וככל שהצבא המשיך להתקדם בעיות אלה העיקו יותר ויותר על הלופטוואפה. אך אותו גורם גם הקשה על הכוחות הקרקעיים שלעיתים דרשו שכוחות שדה של הלופטוואפה ישמשו חטיבות מסייעות כדי לעזור להן להתגבר על הבעיה. האבדות של הלופטוואפה החלו לצמוח לאט לאט, לדוגמה: בימים שבין 10 ל-21 באוגוסט גיס האוויר השמיני, שתמך בקורפוס הראשון שמשימתו הייתה לחסום את פסי הרכבת שבין מוסקבה ו[[לנינגרד]], איבד 10.3 אחוז ממטוסיו ונאלץ לקרקע 54.5 אחוז מהמטוסים לצורך שיפוץ, מבחינת כוח אדם האבדות הסתכמו ב-12.5 אחוז מתוכם 3.9 אחוז הרוגים, 5.7 אחוז פצועים ו-2.9 אחוז נעדרים.{{הערה|שם=Murray84|Murray, עמוד 84}} הגורם הזה הקשה על שיטת האספקה והאחזקה שתמכה בלופטוואפה, למרות שהוא מאפשר לטייסות לפרוס בזריזות לכל אתר, השיטה של הוורמאכט הגבילה את יכולתה של המערכת לספק תחמושת וחלפים, בשלהי הסתיו אחוזי השמישות של טייסות הלופטוואפה ירדו משמעותית והשפיעו לרעה על המוכנות של החיל ללחימה.{{הערה|Murray, עמוד 84שם=Murray84}}
 
שלושה קשיים נוספים שהחלו לבלוט בתקופה זאת, הראשון הוא [[נ"מ]] הרוסי שהשתפר משמעותית עם הניסיון והפך את הטיסות בגובה נמוך למסוכנות במיוחד, מה שחייב את המפציצים הגרמנים לטוס גבוה יחסית, והעיק בעיקר על מטוסי השטוקה, והסב להם אבדות קשות. הקושי השני בו הגרמנים נתקלו היא כמות האספקה והמכשור שהרוסים הצליחו לייצר, חוסר במפציצים ארוכי טווח שיוכלו לפגוע במרכזי התעשייה החל לבלוט. הגורם השלישי היה הבהירות של התוכנית הגרמנית,. למרות תמרונים כאלהמסוימים ואחריםהפכה תנועת הכוחות העיקרית הפכה להיות ברורה, כאשר [[קבוצת ארמיות צפון]] הייתה בדרכה ללנינגרד, [[קבוצת ארמיות מרכז]] בדרכה למוסקבה ו[[קבוצת ארמיות דרום]] בדרכה ל[[סטלינגרד]]. עם זאת, כשל הצבא האדום לא הצליח לעצור אתבעצירת הגרמנים והפסדיםוספג צורמיםתבוסות בצורתכאשר כוחותיו [[איגוף|אוגפו]] והכנעתונאלצו כוחות גדולים המשיכו לקרותלהיכנע. ב-30 בספטמבר החל [[מבצע טייפון]], המתקפה הגדולה לעבר מוסקבה, שגובה בעזרתבגיבוי 1,387 מטוסים. המבצע החל בהפתעה מוחלטת לרוסים שהעריכו שבגלל שקבוצת ארמיות מרכז עצרה את תנועתה אחרי יולי, כמו כן הפניית הכוחות המשוריינים מקבוצה זאת לשתי הקבוצות האחרות שבזמן הזה הרסו את ההתנגדות בצפון והדרום וכן העונה מאוחרת מחווים על כך שהגרמנים לא מתכוונים להתקדם למתקפה במרכז. הכוחות הגרמנים התקדמו כה מהר עד כי השריון הגרמני הצליח להגיע לעיירה [[אוריול]] ב-3 באוקטובר, עוד לפני שהרוסים החלו את הנסיגה והרס המפעלים בה. ב-6 באוקטובר נכבשה העיירה [[בריאנסק]] והרוסים איבדו את יכולתם לפקד על כל אזור המרכז. אך למרות הצלחות אלה הבעיות של הגרמנים הפכו ליותר קשות, הגרמנים יצאו למבצע עם אספקה מינימלית וכאשר הם לבסוף הגיעו לפאתי מוסקבה הם היו כבר במחסור. בנוסף החל מזג אוויר קשה שהקשה על התקדמות הכוחות, ועל הלופטוואפה הקשה להוציא את מטוסיו לגיחות ביחד עם המחסור החמור שלהם באספקה, מספר הגיחות שהם הצליחו להוציא צנח מכ-1,000 גיחות לפני בוא מזג האוויר הקשה ל-599 גיחות ב-8 באוקטובר ול-269 ב-9 באוקטובר.{{הערה|Murray, עמודים 86 - 8786–87}}
 
הפיקוד הגרמני העליון לא ייחס למצוקה של כוחותיו באספקה את החשיבות המתאימה והורה על המשך המתקפה לעבר מוסקבה, היטלר אף תכנן איגוף של העיר ואת תנועת כוחותיו בעורפה, מבצעים שלכוחותיו לא היו את המשאבים לממש, בביטחונו הרב הוא אף הורה על הפניית הצי האווירי השני לזירה הים תיכונית, כאשר כל המאמץ האווירי נפל על הגיס האווירי השמיני של ריכטהופן. עם הגעת העונה הקרה וסופה של תקופת הבוץ בתחילת נובמבר הכוחות התחילו בתנועה מאומצת, אך הם נעצרו בפרבריה של מוסקבה ולא יכלו להתקדם, הודות להתנגדות הרוסית בהנהגתו של גנרל [[גאורגי ז'וקוב|ז'וקוב]] שהובהל מסטלינגרד להגן על הבירה. לקראת הקרב על מוסקבה הלופטוואפה היווה גורם פחות בכוחו, בעוד חיל האוויר האדום שנחשב לכוח מרותץ החל לבצע תקיפות ביעילות גוברת תוך סיוע לכוחות הקרקע. כל זאת הודות למצב הנואש של הלופטוואפה, בו בשל חוסר האספקה וכן מזג האוויר הקשו על האחזקה שבתורה השפיעה על המוכנות המבצעית של הטייסות. בתחילת נובמבר אחוזי השמישות של המפציצים צנחה לכ-40 אחוז, ואחוזי השמישות של מטוסי הקרב הייתה רק ב-58 אחוז, שבסך הכול הביאה את נתוני המבצעיות הכלליים לכ-53 אחוז בלבד. הקושי הנוסף של הלופטוואפה היה הפעלת טייסותיו משדות מאולתרים, בעוד חיל האוויר הרוסי השתמש במתקני קבע ברמה גבוהה יותר. מתקפת הנגד ב-5 בדצמבר איימה להרוס את כל החזית הגרמנית ודנה את מבצע ברברוסה לכישלון.{{הערה|Murray, עמודים 87 - 88}}
שורה 207:
===החזית המזרחית===
{{הפניה לערך מורחב|מבצע ברברוסה}}
ביוני [[1941]], [[מבצע ברברוסה|גרמניה פלשה לברית המועצות]]. חיל האוויר הגרמני הרס אלפי מטוסים סובייטיים אך נכשל בניסיונו להרוס את [[חיל האוויר הסובייטי|חיל האוויר של הצבא האדום]]. בעקבות המחסור במפציצים אסטרטגיים, הלופטוואפה לא יכלהיה מסוגל לפגוע במרכזי ייצור סובייטיים באופן קבוע או בעוצמה מספקת. כשהמלחמה נמשכה, כוחו של הלופטוואפה נשחק. התבוסות ב[[קרב סטלינגרד]] ו[[קרב קורסק]] הובילו לדעיכתו ההדרגתית של ה[[וורמאכט]] ב[[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|חזית המזרחית]]. ההיסטוריון הבריטי, פרדריק טיילור, קובע כי "כל הצדדים הפציצו את הערים של הצד השני בזמן המלחמה. חצי מיליון אזרחים סובייטיים למשל, מתו מהפצצה גרמנית במהלך הפלישה לרוסיה. מספר זה שווה בערך למספר האזרחים הגרמנים שמתו מהפשיטות של [[בעלות הברית]]".
 
===הגנה על שמי גרמניה===
בינתיים, הלופטוואפה המשיך להגן על גרמניה והשטחים שכבשה, מפני ההפצצות ההולכות וגוברות של חיל האוויר המלכותי וההתגברות העקבית של [[חיל האוויר האמריקני]]. המערכה המגננתית על הרייך הרסה בהדרגה את הזרוע הלוחמת של הלופטוואפה. למרות השימוש המאוחר של מנועי טורבו-סילון מתקדמים ומפציצים מונעים רקטית, הגרמנים הוכרעו לנוכח העליונות המספרית של בעלות הברית, המחסור בדלק וטייסים מאמונים. הניסיון אחרון להשגת עליונות אווירית בראשוןב-[[1 לינוארבינואר]] [[1945]], נחל כישלון חרוץ. לאחר כישלון זה, חדל הלופטוואפה חדל מלהיות כוח לוחם יעיל.
 
==ארגון ופיקוד==
שורה 237:
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-586-2225-16, Frankreich, Normandie, Fallschirmjäger auf Landstraße.jpg|275px|ממוזער|חיילי [[פאלשירמייגר]] ב[[צרפת]] עם ציוד וקסדות הייחודיים להם, [[1944]]]]
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[פאלשירמייגר]], [[דיוויזיית הרמן גרינג]]}}
אחד המאפיינים הייחודיים של הלופטוואפה (בניגוד לכוחות אוויר עצמאיים אחרים) הייתה שיחידות הצנחנים הגרמניות ([[פאלשירמייגר]]) היו כפופות ישירות לפיקודו. כוח זה הוקם ב-[[1938]] ונעשה בו שימוש מבצעי ככוח מוצנח/מוטס רק בין השנים 1940–1941. הפאלשירמייגר ידועים בעיקר בעקבות פעילותם בפשיטה על [[מצודת אבן אמאל]] נגד [[בלגיה במלחמת העולם הראשונה|הצבא הבלגי]] הנצור, [[הקרב על האג]] ו[[הקרב על כרתים]]. עם זאת, יותר מארבעת אלפים צנחנים נהרגו במהלך הקרב על כרתים. לאחר מכן, למרות שהמשיכו להתאמן בצניחה מבצעית, הפאלשירמייגר השתמשו בצניחה רק למבצעים בקנה מידה קטן יותר כמו [[פשיטת גראן סאסו]], בה שחררו את [[בניטו מוסוליני]], הדיקטטור המודח של איטליה, ממעצרו ב[[הרי האפנינים]]. הפעם האחרונה, שהגרמנים עשו שימוש בכוח צנחנים ליעודם המקורי, היה בשלב הפתיחה של [[הקרב על הבליטה|מתקפת הארדנים בדצמבר 1944]].
 
במהלך רוב שנות המלחמה, הפאלשירמייגר שירתו במסגרת כוחות היבשה של הצבא הגרמני, כיחידות [[חיל רגלים]] מובחר. במהלך [[המערכה בנורמנדי]], למשל, מילא [[קורפוס הצנחנים השני (ורמאכט)|קורפוס הצנחנים השני]] תפקיד חשוב בהאטת התקדמות הצבא האמריקני לכיוון העיר [[סן-לו]], ואילו [[ארמיית הצנחנים הראשונה (ורמאכט)|ארמיית הצנחנים הראשונה]] מילאה תפקיד מרכזי בכישלון [[מבצע מרקט גארדן]] של בעלות הברית בספטמבר 1944.
 
במהלך [[1942]] כוח האדם העודף של הלופטוואפה נוצל ליצירת רגימנטים של חי"ר, אשר שירתו בעיקר כיחידות עורפיות, שנוצלו לשחרור חיילים קרביים לפעולה בקו החזית. החל מ-[[1943]] הלופטוואפה כלל גם כוחות שריון, שפעלו תחת פיקודו ([[דיוויזיית הרמן גרינג]] או בשמה המלא 'דיוויזיית השריון-צנחנים הראשונה', אשר הורחבה ב-[[1944]] לכדי קורפוס משוריין). בנוסף, לאורך המלחמה הוקמו 21 דיוויזיות קרקע, שהורכבו מחיילים שגויסו מיחידות עורפיות, יחידות נ"מ וצוותי קרקע של הלופטוואפה. דיוויזיות אלו, שהופעלו בכל זירות המלחמה, היו דיוויזיות רגלים קלות (כמות הנשק הכבד, בעיקר ארטילריה, שעמדה לרשותן הייתה מתחת לתקן) שפעלו לצד יחידות השדה של הוורמאכט אך תחת פיקוד הלופטוואפה.
 
== פשעי מלחמה ==