חוה – הבדלי גרסאות

==עונשה של חוה==

{{הפניה לערך מורחב|קללת האדם והאשה}}

 

לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת מעניש ה' את אדם וחוה. {{תנ"ך|בראשית|ג|טו|טז}} מתאר את עונשם של חוה ואדם בעקבות חטא גן העדן. על חוה מטיל אלוהים את הסבל שכרוך בתהליך ההריון. עצבונך והירונך הם שני שמות עצם עוקבים. יש המפרשים זאת בצער שבציפייה לצאצאים שכרוכה בעצב.{{הערה|[[אצילה טלית רייזנברגר]], '''הרבה ארבה''', בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, כרך לו, חוברת א (קכד), תשרי-כסלו תשנ"א, עמ' 82.}} את הפסוק "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" מפרש רש"י: {{ציטוטון| עצבונך - זה צער גידול בנים. והרונך - זה צער העיבור.}}{{הערה|[[עירובין]], ק, י}} עונשה נועד לכפר על חטאה. במסכת עירובין דרשו את לשון הריבוי "הרבה ארבה..." שנאמרו במקרא על קללת חוה, על עשרה דברים המצערים את האישה: "עשר קללות נתקללה חוה דכתיב הרבה ארבה, שני טפי דמים אחד של דם, אחד צער נידה ואחד צער עם הבתולין..."{{הערה|עירובין ק', ב'}} בחלקו השני של העונש נאמר: "בעצב תלדי בנים". כאב הצירים והלידה וסיכון היולדת במוות יוחסו לחוה במקורות יהודיים. בעקבות סיפור זה בא חיוב על הנשים בשלוש מצוות: חלה, נידה והדלקת נר. המוות בלידה הוסבר כי נשים אשר לא הקפידו במצוות אלו מתו בשעת הלידה.{{הערה|[[אלישבע באומגרטן]], '''חיי משפחה בימי הביניים''', זלמן שזר, ירושלים, תשס"א, עמ' 66}} לפי רבי [[רפאל משה אלבז]] בחיבורו 'עדן מקדם' ( דף מד), הסיבה למצוות [[פדיון הבן]] היא כפרה על חטא חוה בגן עדן: "חוה אשר הייתה היא אם כל חי וגרמה מיתה לעולם...צריכה כפרה ולכן ציוותה התורה לתן בכורה עבור פשעה, פרי בטנה. לכן דווקא הזכרים נתקדשו במצווה זו"{{הערה|[[אליעזר בשן]], '''הורים וילדים בהגותם של חכמי צפון אפריקה''', תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 198.}} יש הטוענים כי במדרש שמו של [[יעבץ (דמות מקראית)|יעבץ]] מהדהד הפסוק ב{{תנ"ך|בראשית|ג|טז}}: "בעצב תלדי בנים" המתאר את עונשה של חוה.{{הערה|[[יצחק קלימי]], '''ספר דברי הימים: כתיבה היסטורית ואמצעים ספרותיים''', ירושלים, מוסד ביאליק, 2000, עמ' 243.}} פרשנים וחוקרים רואים בעונשה [[מידה כנגד מידה]]. חטאה של האישה הוא כלפי אלוהים בזאת שעברה על הצו האלוהי וכלפי אדם שאותו פיתתה.{{הערה|[[יהונתן יעקובס]], '''מידה כנגד מידה בסיפור המקראי''', ירושלים, הוצאת תכונות, תשס"ו, עמ' 147-145.}} עונשה של חוה מכוון לגורלה. העונש אינו מבטל את השוויון בין אדם לאישה. העונש אותו קיבלה חוה הוא בגין אכילת פרי עץ הדעת. חוה נקראת בשמה כי נתנה חיים לצאצאיה וכך גם עונשה בא לידי ביטוי ביצירת החיים.{{הערה|[[אוריאל סימון]], '''בקש שלום ורדפהו: שאלות השעה באור המקרא - המקרא באור שאלות השעה''', תל אביב, ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 99–100. }}