מכון איילון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 14:
==היסטוריה==
המכון, שהוקם ביוזמת [[יוסף אבידר]] מנהל [[תעש]] מ-1945, נוסד ב־[[1945]] והיה פעיל עד קום המדינה ב-[[1948]]. המכון היה מפעל תת-קרקעי לייצור כדורי אקדח [[9×19 מ"מ פרבלום]] שבה השתמשו ב[[תת מקלע|תת המקלע]] [[סטן]] וכן סליק, מתחת למבנה אזרחי, כל זאת מתחת לאפם של ה[[בריטים]] וללא ידיעת האזרחים ששהו במבנה. מנהל המכון היה [[פסח איילון]] (אברמוביץ).
[[ארגון ההגנה]] פנה בבקשה לחברי קבוצת הצופים א' שישבו בהכשרה ב[[פרדס חנה]], לבוא ולעבוד במפעל סודי. קבוצה זו, שבה היה חבר גם [[שלמה הלל]] הקימה מאוחר יותר את [[מעגן מיכאל]]. החברים, לאחר התלבטויות קשות, הגיעו לגבעת הקיבוצים, שהייתה מקום הכשרה לגרעיני התיישבות לפני עלייתם לקרקע בשנים שלפני כן, והקימו את המכון.
שורה 20:
עבודות החפירה והיציקה נמשכו 22 יום. מבנה המכון תוכנן בידי המהנדס [[יוסף אידלמן]] והוקם בתוך בור בעומק 8 [[מטר]] ושטחו היה 264 [[מטר רבוע]] (אורך 33 מטר, רוחב 8 מטר, גובה 3.5 מטר, עובי קירות 0.5 מטר). מערך ההסוואה של המכון תוכנן על ידי יצחק נבו - המבנה כולו כוסה ב[[קרקע|עפר]]. כדי לספק אוויר לארבעים וחמישה עובדים היה צורך בשתי ארובות. כדי שהארובות לא יעוררו את חשדם של ה[[בריטים]] נבנתה בצד אחד של המפעל התת-קרקעי [[מכבסה]] ששירתה את האזור והופעלה בידי חברות הקיבוץ. בצד השני נבנתה [[מאפייה (מפעל)|מאפייה]] שהופעלה בידי חברי הקיבוץ, אשר שיווקו את ה[[לחם]] לכל הסביבה. פתח הארובה של המאפייה התמזג עם פתח האוורור של המפעל. דרך פתח מתחת לאחת מ[[מכונת כביסה|מכונות הכביסה]] היו נכנסים ויוצאים העובדים בכל יום. גם במאפייה היה פתח, גדול יותר, מתחת ל[[תנור]]. מכיוון שהתנור שקל לא פחות מ-10 טון, ונדרשה לא פחות משעה וחצי כדי להזיזו, הפתח הזה נפתח פעמיים בלבד, פעם אחת כדי להכניס את המכונות לייצור התחמושת, עם הקמת המפעל, ופעם נוספת כדי להוציא אותן לאחר שלא היה יותר צורך להחביא את המפעל. רעש הקיטור של מכונות הכביסה, רעש המאפייה ושכבת מזרנים שהוצמדה לתחתית התנור השתיקו את קולות המפעל.
את מכונות יצור כדורי 9
העובדים הראשונים היו עובדי התעש ואליהם צורפה קבוצה מתנועת הצופים. בקיץ [[1947]] תוגבר כוח העבודה בקבוצת חברי [[פלמ"ח]]
עובדי המכון הסתירו את עבודתם גם מפני שאר חברי ה[[קיבוץ]] (שכונו הג'ירפות{{הערה|הכינוי ג'ירפות, על פי מדריכי מכון איילון, כוּון לאנשים אשר הלכו עם הראש גבוה, ולא ראו ולא שמעו דבר ממה שקורה מתחת לפני האדמה.}}), כשהם מספרים שיצאו לעבוד בשדה. רק פעם אחת התגלה הסליק בידי אחת מחברות הקיבוץ שעבדה במכבסה, והיא נתבקשה לשמור עליו בסוד. על מנת לא לעורר את חשד שאר חברי הקיבוץ הוקם מעין חדרון עם מנורת [[שיזוף]] שבה השתזפו עובדי המכון, שעבדו מתחת לפני האדמה ולא היו חשופים לאור השמש.
שורה 33:
==מוזיאון==
במשך שנים רבות לא נודע לציבור הסיפור של מכון איילון. משנת 1975 החלו גופים שונים לפעול למען שיקום ושימור האתר.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/NationalSites/SitesList/Pages/AyalonInstitute.aspx|כותרת=מכון איילון – מפעל תע"ש בגבעת הקיבוצים|תאריך_וידוא=2019-03-16|אתר=המשרד להגנת הסביבה}}}} ב-[[1986]] הוקם [[ועד ציבורי]], ביוזמת שלמה הלל, במטרה לשקם את האתר. בוועד היו נציגים מן [[התעשייה הצבאית]], ארגון חברי ההגנה, קיבוץ
מוזיאון מכון איילון מופעל על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, הדרכה על החיים הכפולים בקיבוץ ופעילות המכון.
שורה 39:
== גלריה ==
<gallery>
קובץ:מכון אילון ייצור כדורים 1945-48 ארכיון ההגנה.jpg
קובץ:מכון אילון ייצור כדורים קובץ:מכון אילון ייצור כדורים 1945-48 ארכיון ההגנה
</gallery>
|