הבדלים בין גרסאות בדף "בית הספר לכלכלה של לונדון"

המשבר הכלכלי העולמי של 1929 ==> המשבר הכלכלי העולמי (1929)
מ (עריכה הוספת תבנית קבוצת ראסל)
(המשבר הכלכלי העולמי של 1929 ==> המשבר הכלכלי העולמי (1929))
העימות האקדמי בין בית הספר לכלכלה של לונדון לבין [[אוניברסיטת קיימברידג']] ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] נודע כאחד מאבני הדרך של ההיסטוריה של הכלכלה והביא את בית הספר לקדמת הבמה העולמית. גם טרם עימות זה נודעו שני המוסדות ביריבות ביניהם, שניטעה עוד בתקופת הקמתו של בית הספר, ונסובה על עניינים אקדמיים והשקפות עולם מנוגדות, דוגמת גישותיהם השונות של המוסדות לגבי תפקידו המתגבש של הכלכלן בזירה הציבורית.
 
עם התפרצות [[המשבר הכלכלי העולמי של (1929)|המשבר הגדול]] של שנות ה-30 החריפה היריבות בין המוסדות, והגיעה לשיא עם פרסום משנתם המנוגדת של [[פרידריך האייק]] ו[[ליונל רובינס]] מבית הספר לכלכלה מחד, ו[[ג'ון מיינרד קיינס]] מקיימברידג' מאידך, לגבי הדרך הנכונה לפתרון המשבר. האייק ורובינס, חברי [[האסכולה האוסטרית]], הצביעו על השוק החופשי, הסרת מכסים, מסחר חופשי, והקטנת מעורבות המדינה בכלכלה כדרך הנכונה ליציאה מהמשבר, בעוד קיינס הציג עמדה מנוגדת שתמכה במעורבות מאסיבית של המדינה בכלכלה ויצירת ביקוש על ידי השקעה ממשלתית במגזר הציבורי ובתשתיות. בפרספקטיבה היסטורית, הפסידו האייק ורובינס בוויכוח ופרשנותו של קיינס נהפכה להשקפה הרווחת ב[[מאקרו כלכלה]] עד לשנות ה-70.
 
בית הספר לכלכלה המשיך לעצב את השיח הכלכלי גם מחוץ לכותלי האקדמיה, וכמו מייסדיו, גם רבים מבכיריו לאורך השנים נודעו בקרבתם לשמאל הפוליטי. לאורך שנות ה-20 וה-30 ניהל את בית הספר [[ויליאם בוורידג']], אשר פעל רבות בספירה הציבורית לקידום תיקון חברתי, ונחשב לאבי [[מדינת הרווחה]] הבריטית. מנהל בית הספר בשנות ה-90, [[אנתוני גידנס]], טבע את גישת ה[[סוציאל-דמוקרטיה|דרך השלישית]] שהיוותה נקודת מפנה בבסיס האידאולוגי של מפלגות שמאל רבות באירופה.