ויקיפדיה

מבצע אלביון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 10:
==הכנות למבצע וסדר הכוחות==
===הגרמנים===
הפקודות לביצוע מבצע ההשתלטות על האיים הוצאו ב-18 בספטמבר 1917. הכוחות שהוקצו למבצע התרכזו מיום המחרת ב[[ליבאו]]. אלה כללו את ה[[אוגדה]]הדיוויזיה ה-42 ()|הדיוויזיה המוגברת ה-42]], חטיבת הרגליםרוכבי האופניים השנייה וכוחות קשר, תובלה והנדסה נוספים, וכן סיוע ארטילרי. בסך הכול היו בכוח המיועד לכיבוש האיים כ-23,000 חיילים, כ-5,000 סוסים, כ-1,400 כלי רכב, וכן 150 מכונות ירייה (מקלעים) לערך, יחד עם 54 תותחים ו-12 מרגמות. הכוח הצטייד בנוסף באספקה ובתחמושת לכ-30 ימי לחימה. 19 ספינות תובלה נועדו להובלת הכוח ליעדו, מפרץ טאגה שבצפון-מערב האי סרמאה.
 
לכל אלה נלווה חלק נכבד מצי השטח הגרמני בפיקודו של תת-אדמירל ארהרד שמידט (Schmidt), אשר הכיר היטב את הזירה והיה מי שפיקד בין היתר, על [[קרב מפרץ ריגה]]. שמידט פיקד על הכוח מספינת הדגל, סיירת המערכה "מולטקה" (Moltke) ותחת פיקודו עמדו עשר ספינות [[דרדנוט (סוג)|דרדנוט]]: "באיירן" (Bayern), "קניג" (König), "גרוסר קורפירסט" (Grosser Kurfürst), "מרקגראף" (Markgraf), "קרונפרינץ" ("נסיך הכתר", Kronprinz), "קייזר" (Kaiser), "פרידריך דר גרוסה" ("פרידריך הגדול", Friedrich der Grosse), "קייזרין" (Kaiserin), "פרינצרגנט לואיטפולד" (Prinzregent Luitpold) ו"קניג אלברט" (König Albert). לאלה נוספו עשר סיירות: "קניגסברג" (Königsberg), "קרלסרוהה" (Karlsruhe), "דנציג" (Danzig), "פרנקפורט" (Frankfurt), "נירנברג" (Nürnberg), "קולברג" (Kolberg), "שטרסבורג" (Strassburg), "אוגסבורג" (Augsburg), "נאוטילוס" (Nautilus) ו"בליץ" (Blitz).
שורה 21:
על הצי הרוסי במקום פיקד אדמירל מיכאיל קורונטוביץ' בכירב (Бахирев) אשר הכיר היטב את הזירה, ובין היתר פקד על הכוח הימי הרוסי ב[[קרב איי אולנד]]. זה כלל את אוניית המערכה ה[[פרה-דרדנוט]] "סלאבה" (ברוסית: Слава), אוניית המערכה "צסרביץ'" (Цесаревич), הסיירות המשוריינת "אדמירל מקרוב" (Адмирал Макаров) ו"באיאן" (Баянь) ועוד ארבע ספינות מלחמה ראשיות. כן כלל הכוח שש [[פלגה (חיל ים)|פלגות]] [[משחתת|משחתות]], שתי ספינות תותחים, שולות מוקשים, שלוש מקשות (להנחת מוקשים), שלוש צוללות וספינה שנועדה לחסימה, במקרה הצורך. הצי הרוסי הוכיח עצמו, בעיניים גרמניות, כיריב חזק שעמד בהצלחה בהתנגשויות קודמות, כמו ב[[קרב איי אולנד]] או קרב מפרץ ריגה. חלק גדול מכלי השייט שהוזכרו רכשו ניסיון קרבי בהתנגשויות אלה. עם זאת, סדר הכוחות שנמנה לעיל כלל את כל הספינות הרוסיות שבזירה, ולא כולו בא בהכרח לידי ביטוי בעת המבצע. לאלה יכלו לסייע כמה עשרות מטוסי-ים וכעשרה מטוסים שבסיסם ביבשה. כן היו במפרץ ריגה שתי צוללות בריטיות. עם תחילת הקרבות אלה תוגברו בצוללת נוספת.
 
על האי סארמאה הגנו שלוששלושה חטיבותרגימנטים רגלים(425, 426 ו-472) שמנו ביחד למעלה מ-20,000 חיילים. אלה הסתייעו בשמונה תותחי 152 מ"מ שהגנו על מפרץ טאגה. סוללה בת ארבעה תותחים בכף הונדסורט (Hundsort) במערבו, וסוללה נוספת בכף נינסט (Ninnast) במזרחו. על האי היומאה הגנה סוללה בת ארבעה תותחי 120 מ"מ שמוקמה בטופרי (Toffri), וחלשה על המיצר שבינו לסארמאה, ועוד שתי סוללות מוקמו בכף טצ'קונה (Tachkona). מיצר מון סאונד (Moon Sound), המהווה את הכניסה למפרץ ריגה ממזרח לאיים, הוגן היטב במבואותיו הדרומיים. ממערב על ידי סוללה ובה חמישה תותחים כבדים בקוטר 250 מ"מ שהוצבה בוואי (Woi) שעל האי מוהו, אליה נוספו עוד ארבעה תותחי 150 מ"מ. ממזרח, מכיוון היבשה, הוצבו עוד ארבעה תותחי 150 ממ"מ בוורדר (Werder). ב[[אסטונית]] וירצו (Virtsu). לכל אלה נוספו תותחי שדה של כוחות היבשה. כן פוזרו במקום כ-1,300 מוקשים.
 
הרוסים השקיעו אף יותר בהגנה על מיצרי אירבן (Irben), שבפתחו הדרומי של מפרץ ריגה. בכף צרל הוצבה סוללה ובה ארבעה תותחי 305 מ"מ. בנוסף פיזרו הרוסים במיצרים מוקשים ביד רחבה, ואומדן מספרם באותה עת מגיע לכ-10,000, וזאת בנוסף לשדות מוקשים גרמניים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מבצע_אלביון"