הגניזה החרסונית – הבדלי גרסאות

בשנת [[1953]] יצא לאור ספר "אגרות [[בעל התניא]] וחכמי דורו", מאת הרב [[דוד צבי הילמן]], ובו ייחד חלק נכבד המפריך את מסמכי הגניזה לגופם, ומוכיח שלא יכלו להכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. הרב הילמן אף פרסם בכתב עת את שמו של הזייפן: נפתלי צבי (הירשלע) שפירא{{הערה|{{דבר||הגניזה החרסונית|1955/04/08|00310}}}}. טענותיו של הילמן הועלו בפני האדמו"ר ר' [[מנחם מנדל שניאורסון]] מחב"ד, והוא האריך לענות עליהן בכמה וכמה מכתבים{{הערה|[http://img1.tapuz.co.il/forums/33466700.doc אוספים וספריות, עמ' 13]}}. [[יצחק רפאל]], ששוחח על כך עם האדמו"ר, העיד, כי האדמו"ר "היה נחרץ בדעתו, כי כתבי ה'גניזה' הם אמיתיים, בדבריו המרשימים בשיחתי עמו ביום ה' תמוז תשכ"ז, בה גלגלנו שעה ארוכה במעונו, בלי להתרצות לקבל גם דעת ביניים מתונה"{{הערה|[http://chabad-il.org/hit/hit201.htm שבועון "התקשרות" של "צעירי חב"ד", ד' בסיוון ה'תשנ"ח]}}. לאחר מחקר של שנים הגיע גם החוקר יצחק רפאל למסקנה ש"רובם המכריע של הכתבים הוא אמיתי ואפשר לראות בהם חומר בעל ערך היסטורי". הרב [[שלום דובער לוין]] ריכז את טענות חב"ד בספר [[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש]] של אדמו"ר הזקן{{הערה|הוצאת תשע"ב, בהקדמה לאגרות מהגניזה חרסונית. עמודים תל"ה-תמ"ה}}.