אלברט שפר – הבדלי גרסאות

אישיותו של שפר מעוררת אתעניין עניינם שלאצל ה[[היסטוריון|היסטוריונים]] בשל היותו "טכנוקרט מדעי"{{הבהרה|האם המשפט שמופיע מיד אחר כך בא להבהיר את המונח "טכנוקרט מדעי"? אם כן, לא מספיק ברור למה צריך ניסוח זה, והאם מוכר בכלל ניסוח כזה ולא מדובר במחקר ראשוני}} - שהיה שותף פעיל למעשי זוועה נוראים, תוך התעלמות מוחלטת מהפן ה[[מוסר]]י, וראיית המערכת שבה הוא נמצא בצורה "טכנית-מדעית" לכאורה ו"לא-פוליטית", כביכול. ממחקריםמחקרים שפורסמו לאחרונה מסתברהראו כי תפיסה זו שגויה, וכי שפר היה שותף בידיעה- תוך מודעות מלאה - לכל פשעי המשטר אותו הוא שרת, כולל [[השואה]] היהודית.

שפר נולד ב[[מנהיים]] שב[[הדוכסות הגדולה של באדן|באדן]], [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]], למשפחה מן [[המעמד הבינוני]]. אביו וסבו היו [[אדריכל]]ים, ושפרוהוא הלךהמשיך בעקבותיהם. הוא החל ללמודנרשם ל[[אדריכלות]] בבמסגרת [[המכון הטכנולוגי של קארלסרוהה|מכון הטכנולוגי]] של [[קארלסרוהה]]. בחירתו באוניברסיטה זו דווקא, ולא במוסדות יוקרתיים יותר, נבעה מהתרוששות משפחתו ב[[אינפלציה|היפר-אינפלציה]] של [[1923]]. כשהשתפר המצב הכלכלי עבר שפר ב-[[1924]], עברתחילה שפראל תחילה ל[[האוניברסיטה הטכנית של מינכן|אוניברסיטה הטכנית של מינכן]], וב- [[1925]] עבר לשוב אל [[האוניברסיטה הטכנית של ברלין|אוניברסיטה הטכנית של ברלין]]. שם הוא נפגש עם האדריכל [[היינריך טסאנוב]], שהיהשליווה לואותו לכ[[מנטור|מורה דרך]] ולאבואב רוחני בתחילת דרכו. לאחר סיום הבחינות ב-[[1927]] נתקבל למשרתלעבוד בתור [[עוזר הוראה]] לטסאנוב.

ב-[[1931]] נכח שפר במפגן של [[המפלגה הנאצית]] באולםבמועדון בירה בברלין, אף שלטענתו באותה תקופה היה לא-פוליטי. שפר התרשםהצטרף מהיטלרלמפלגה עמוקות,הנאצית והצטרףאחרי למפלגהשהתרשם הנאציתמהיטלר ונכבש בקסמיו. היו אלה ימי הדמדומים של [[רפובליקת ויימאר]], שנלחמהשאופיינו עלבקרבות חייהרחוב כנגדבין קיצונים קנאים מימין ומשמאל. נוכח טענותיו המאוחרות של שפר להיותו "טכנוקרט לא-פוליטי", יש משמעות רבה להצטרפותו למפלגה הנאצית, למעלה משנתיים לפניבטרם עלייתהעלתה לשלטון.

ב-[[1931]] נישא למרגרֶטֶה וֶבֶּר, אשרשהייתה הייתה לאםאם ילדיו.

עבודתו המשמעותית הראשונה במסגרת המפלגה הנאצית הייתה ב-[[1932]], כש[[קרל האנקה]], בעל תפקידבכיר במטה המפלגה בברלין (שהיה ידידו של שפר והסתייע בשירותיו כאדריכל, באופן פרטי, לשיפוץ הווילה הפרטית שלו בברלין) הזמינו לשפץ את המטה האזורי של המפלגה ב[[ברלין]]. בהמשך התבקשהוטל על שפר לשפץ גם את משרד ה[[תעמולה]], בראשו עמד [[יוזף גבלס]]. גבלס התרשם מיכולתו של האדריכל הצעיר, והמליץ עליו להיטלרבפני היטלר, שנעזר עדשעד אז באדריכלהעסיק את האדריכל [[פאול טרוסט|פאול לודוויג טרוסט]] לשיפוץבשיפוץ משרדלשכת ה[[קנצלר גרמניה|קנצלר]] ב[[ברלין]]; כתוצאה מזהבהמשך שפר התבקש לסייע לטרוסט בעבודה זו. תרומתו החשובה של שפר לפרויקט הייתה הוספת מרפסת, ממנה יכול היה היטלר לעמוד ולנופף להמונים. היטלר, שראה בעצמואת אמןעצמו כאמן ומעין אדריכל, וסבר כי ייעודו האמיתי -היה האמנותבאמנות, חיבב את האדריכל הצעיר שהחל להעסיקשגייס. שפר הפך לחבר בחוג הפנימיהקרוב של היטלר והידידות בין השניים הייתה כה עזההתחזקה, עד שלימים אמר שפר:נהג לומר "אם היה להיטלר חבר, אני הוא האיש".

פאול טרוסט מת ב-[[1934]] ושפר נבחר להחליפו כאדריכל הראשי של המפלגה. אחת מעבודותיו הראשונות, (שהייתה אוליכנראה הידועה ביותר), היא [[אתר הכינוסים של המפלגה הנאצית|'שדה צפליןהצפלין']] ב[[נירנברג]]. האתר שימש כרקע למפגני מפלגה המוניים, הנראים בסרטיה של [[לני ריפנשטאהל]]. 'שדה הצפלין' התבסס על תכנון ארכיטקטוני [[הסדר הדורי|דורי]] עתיק לפי [[מזבח פרגמון]] ב[[אנטוליה]], אך הוגדלשהוגדל מאוד, לתכולהכך שלשיכיל עד מאתיים וארבעים אלף איש. במפגן המפלגה ב-[[1934]], אותו הנציחה [[לני ריפנשטאהל]] בסרט התעמולה הידוע "[[ניצחון הרצון]]", הקיף שפר את המבנה הענק במאה ושלושים זרקורים כנגד מטוסים, דברמה שיצר אפקט שכונה "קתדרלה שלקתדרלת קרחהקרח", שאליהאליה נכנסו פעילי המפלגה כשהם אוחזים בדגלי המפלגה.

חזונו של היטלר לגבי נירנברג כלל הקמת מבנים נוספים, רבים מהם לא נבנו מעולם. כך למשל תוכנן אצטדיון שיכולשיוכל להכיל ארבע מאות אלף בני אדם במסגרת "המשחקים האריים", שנועדו להחליף את [[המשחקים האולימפיים]]. אגב תכנון מבנים אלו המציא שפר את תאוריית "[[ערך השרידים]]", לפיה יש לתכנן מבנה בהתחשבתוך התחשבות בשאלה איךכיצד ייראה לאחר תקופת "הרייך בן אלף השנים", (כפי שנראים כיום מבנים מתקופתמהעת העתיקה של יוון ורומא העתיקה,) כעדות לגדולת העבר. תורהתאוריה זו התקבלה בהתלהבות על ידי היטלר. עם זאת, אף אחד מן המבנים שהצליח שפר לבנות (ורבים מהםרבים נותרו בשלבי תכנון בלבד), לא שרד אף לא את מלוא תקופת שתים-עשרה השניםתריסר שבהןשנותיו התקייםשל "הרייך השלישי".

ב-[[1937]] תכנן שפר את הביתן הגרמני שלבמסגרת [[התערוכה העולמית של פריז (1937)]]. עבודתו של שפר מוקמה בדיוק ממול לביתןהביתן של [[ברית המועצות]] ונועדה לייצג את חומת המגן של ה[[נאציזם]] על אירופה מפני ה[[קומוניזם]]. מתכנני שני הביתנים זכו במדליית זהב.

הפרויקט הגדול שהטיל היטלר על שפר היה תכנונה מחדש של [[ברלין]] והפיכתה ל[[מטרופולין]] עולמיתענק בשם "[[בירת העולם גרמאניה]]". פרט למבנים ככמו [[האצטדיון האולימפי של ברלין|אצטדיון האולימפי]] (שנבנה עבור הל[[אולימפיאדת ברלין (1936)|אולימפיאדה בשנת 1936]] ותוכנן על ידי האדריכל [[ורנר מארץ]]), תכנן שפר את בניין הקאנצלריההקאנצלרייה החדש. בניין זה תוכנן מראש בממדי ענק, וכלל אולם ענקרחב מימדים שנועד להיות גדול פי שניים מ"אולם המראות" המפורסם ב[[ארמון ורסאי]]. הבניין ניזוק באופן חמור במהלך [[הקרב על ברלין]] בשנת ב-[[1945]] וסופו שפוצץ כליל בידי הכובשים הרוסים.

פרט לבניין ענק זה, אף אחד מן הבניינים המתוכננים לא נבנה בפועל. ברלין נועדה להיבנות מחדש לאורך שדרה בת חמישה קילומטרים.; בקצה הצפוני של השדרה נועד להיבנות ה"פולקסהאלה", אולם כינוסים ענק בעל [[כיפה (מבנה)|כיפה]], המבוסס על מבנה ה[[בזיליקת פטרוס הקדוש|בזיליקה של פטרוס הקדוש]] ב[[רומאקריית הוותיקן]]. כיפת האולם הייתה ענקית באופן בלתי ניתן ליישום כמעט: גובהה אמור היה להיות מאתיים מטר, והיקפה שלוש מאות מטר, פי שישה עשר מכיפת ה[[בזיליקה]]הבזיליקה של פטרוס הקדוש, ששימשה לה כדוגמה. את הקצה הדרומי של השדרה אמור היה לעטר שער ענק, המבוסס על [[שער הניצחון]] ב[[פריז]]., גובהו שלכשגובה השער אמור היה להיות מאה ועשרים מטר. בצדי השדרה אמורים היו להיות מוצבים תותחים שיילקחו כשלל על ידי גרמניה בניצחונותיה בשדה הקרב.

אף לא אחת מןמתוכניות התוכניות הללואלו לא יצאה אל הפועללפועל, שכן פתיחת [[מלחמת העולם השנייה]] דרשה את כוח האדם ואת חומרי הגלם שאמורים היו לשמש במפעללמפעלים הענקים. המבנים, שתרשימים ודגמים מוקטנים שלהם נותרו עדיין, יוצרים רושם של בומבסטיוּת והגזמהומגלומאניה, חסרי כל פרופורציה לעומתביחס סביבתםלסביבתם, וללאנטולי כל ייעוד של ממש פרט להטלת אימה ומורא. הם מהווים דוגמה ל[[אדריכלות]] מגויסת אידאולוגית במירעה. חלק מהמבנים תוכננו על פי סקיצות שערך היטלר בעצמו, והם מהווים ראי שבו משתקף [[שיגעון גדלות|שיגעון הגדלות]] שלו.

פן טראגי הקשור בתוכניות אלו: הוא כי התוכניותההכנות לבינויה מחדש של ברלין הובילו לפינוי ה[[יהודים]] מן האזורים המיועדים לבינוי. במסגרת תפקידו כאחראי על בנייתה מחדש של ברלין, היה שפר אחראי, בשניםבין [[1938]] ו-[[1941]], על פינוי [[יהודים]] מדירותיהם בברלין; הדירות שימשו לשיכון התושבים ה"ארים" שפונו מדירותיהם שנמצאו במקומות המיועדים לבינוי מחדש. תושביהן היהודים של הדירות פונו ל[[גטו|גטאות]] ב[[פולין]] ונרצחו לאחר מכןבהמשך.

על [[ליל הבדולח]] כתב שפר בזכרונותיו: "ב-10 בנובמבר, בדרך למשרדי, עברתי על פני הריסותיו העשנות של בית הכנסת בפזננשטרסה {{אנ|Fasanenstrasse Synagogue}}... כיום מהווה זיכרון חזותי זה אחד מלקחי־החיים היותר מדכדכים שלי, מפני שמראה עיי המפולת הפריע לי אז מאוד, בעיקר בשל היותו עדות לאי־סדר ולתאוות הרס; קורות מפויחות, שרידי קירות חרוכים, עיי מפולת פזורים מסביב... השמשות המנופצות בחלונות הראווה שפגשתי בדרכי פגעו בעיקר בחוש הסדר האזרחי שלי".{{הערה|[[שאול פרידלנדר]], '''גרמניה הנאצית והיהודים''': שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית [[עתליה זילבר]]; [[ספרית אפקים]], הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 333.}}

בשנת ב-[[1942]] התרסק מטוסו של שר החימוש הגרמני [[פריץ טודט]] שמת בתאונה. היטלר מינה את שפר ליורשו של טודט בכל משרותיותפקידיו. חיבתו האישית של היטלר לשפר והערכתו ליכולותיו הארגוניות והטכניות, העמידו את שפר מעל למהומהלאינטריגות והריבים האישיים שליוו את המשטר הנאצי בכל הדרגים. שפר הועדף לתפקיד זה על פני אישים כ[[הרמן גרינג]], אשר חפצושחמדו לספח את סמכויותיו של טודט לתחומי אחריותם.

במסגרת אחריות חדשה זו ניסה שפר להתאים את המשק הגרמני למצב המלחמה, ולהביאו למצב דומה ליעילות שראה במשקי בעלות הברית. המשק היה נגוע בבעיות פוליטיות וחוסר תיאום, שנבעכתוצאה מאופייה שלמן ה[[דיקטטורה]], שבה החליט היטלר על כל פעולה כרצונו, בעוד שבעלי תפקידים בכירים, לעיתים בעלי סמכויות חופפות או בלתי מוגדרות, נאבקו על תשומת לבו ועל מתן פרשנות לצווים שהוציא. שפר הצליח לגרום לריכוז כל הסמכויות הנוגעות לתעשייה לידיו, ולקיצוץ ב[[בירוקרטיה]] הנאצית, והצליח בכךכך להכפיל פי ארבעה את ייצור החימוש בגרמניה. במהלך השנתיים וחצי הבאות, כאשר הייצור היה בשיאו, סבלה גרמניה מהפצצות אוויריות בלתי פוסקות, אשר היו מרוכזות לעבר מרכזי אוכלוסייה ותעשיית החימוש.

בשנים שבהן נחרבו הערים ומפעלי התעשייה של גרמניה בהפצצות בלתי פוסקות, הביא שפר להגברת ייצור התחמושת, תוך ניצול מרבי של הטכנולוגיה, ולפיתוחיםוכן בכח אדם של עובדי כפייה, והוביל לפיתוחים כגון [[מטוס סילון|מטוסי סילון]] ו[[טיל]]ים. שפר כבש לעצמו מקום חשוב בצמרת הנאצית, והיה לאחד האנשים החזקים ביותר במדינה הנאצית בשניםבאותן אלהשנים.

מכשול גדול שעמד בדרכו היה המדיניות שמנעה מנשים גרמניות לעבוד בתעשייה, בניגוד מוצהר למדיניותלנהוג במדינות בעלות הברית, אשר עשושעשו את מלוא השימוש בכוח האדם שלהן, ובמיוחד השתמשווהשתמשו בנשים בתעשייה בעת שהגברים היו בשדה הקרב. על מנת למלא חוסר זה הסתמךהסתייע שפר על מיליוניבמיליוני [[עבודת כפייה|עובדי כפייה]] (גברים ונשים), אשר הובאושהובאו מהשטחים שנכבשו והועסקו בתנאים בלתי אנושיים. רק בינואר 1943, נעתר היטלר להפצרותיו והוציא צו המחייב כל אישה בגרמניה, בגילאיבגיל 45-17, לעבוד בתעשיית החימוש.{{הערה|הוראה זו התקבלה בברכה על ידי נשים שהיו פעילות במפלגה הנאצית כדוגמת [[גרטרוד שולץ-קלינק]].}}

לאחר [[קשר העשרים ביולי]] בשנת ב-[[1944]], בו זממו קציני צבא להרוג את היטלר באמצעות פצצה, נמצא שמו של שפר ברשימת חברי ממשלתם העתידית. כפי הנראה, נרשם שםשמו של שפר שלא בידיעתו. רק ההערה "במידת האפשר", שנרשמה בכתב יד ליד שמו של שפר, מנעההצילה ממנואותו את גורלםמגורלם האיום של הקושרים. למרות זאת, לפי עדותו, זמם שפר בשלביה האחרונים של המלחמה להרוג את היטלר תוך שימוש בגז רעיל שיחדירשיוחדר בארובת ה[[בונקר]] בו הוא הסתגר היטלר, אך חזר בו מתוכניתו זו. רבים מייחסים טענה זו לניסיונותיו של שפר לניסיונותיו לחמוק מעונש המוות ב[[משפטי נירנברג]].

עד ליומויומו האחרון ראה היטלר בשפר ידיד ונאמן. עם זאת, אמון זה התערער כאשר כתב שפר תזכיר שכותרתו "המלחמה אבודה". היטלר שאף להילחם עד הסוף המר, והוציא פקודה שנקראה "[[צו נירון]]". משמעותה הייתה הפיכת אירופה בכלל וגרמניה בפרט ל[[אדמה חרוכה]] ולפיה בכל שטח אותו מפנים חיילי גרמניה, כולל שטחים בגרמניה גופא, ייהרסו כל מפעלי התעשייה, התשתיות, החקלאות ואף האמנות. המטרה בכך הייתה למנוע אפשרות של קיום אנושי בשטחים שיפונו. שפר ראה בפקודה זו אסון, ופעל לסיכולה.