משה שרת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 64:
בבית הספר פגש את [[צפורה שרת|צפורה מאירוב]], לה נישא בהמשך, וב[[אליהו גולומב]] וב[[דב הוז]]. לימים נשאו השניים את אחיותיו.{{הערה|[[זאב שיף]] ו[[איתן הבר]], "לקסיקון לביטחון ישראל", זמורה, ביתן, מודן הוצאה לאור (מהדורת "דבר") 1976, עמ' 525}} לקראת סיום לימודיו הצטרף ל"הסתדרות המצומצמת של בוגרי הגמנסיה", תנועת נוער בראשות אליהו גולומב, שחבריה התחייבו להקדיש את עצמם לטובת הכלל. חברי ההסתדרות הציבו לעצמם מטרות לעסוק בתעמולה בקהילות בגולה לרעיון התחייה הלאומית, עבודת האדמה והגנה על הזכויות המדיניות של היישוב העברי.
 
ב-1913 סיים את לימודיו בגימנסיה בהצטיינות ונסע ללמוד בפקולטה ל[[משפטים]] של אוניברסיטת [[אוניברסיטת איסטנבול]], שם למדו באותה תקופה [[דוד בן-גוריון]] ו[[יצחק בן-צבי]]. ב-1914 קטעה [[מלחמת העולם הראשונה]] את לימודיו והוא חזר לארץ ישראל. הוא לימד טורקית בבתי ספר בתל אביב והטיף לקבלת נתינות [[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנית]] כדי למנוע גירוש יהודים אזרחי מדינות-אויב מארץ ישראל. ב-1916 התגייס ל[[צבא האימפריה העות'מאנית|צבא העות'מאני]] (יחד עם בוגרים רבים אחרים של גימנסיה הרצליה), ונשלח לקורס קצינים באיסטנבול. בסיום הקורס, הוצב ביחידת רגלים ושירת כמתורגמן ליד המפקד הגרמני שלה. היחידה לחמה ב[[מקדוניה]] ולאחר מכן בדרום [[עבר הירדן]]. לאחר שהתפרקה, הוצב שרת במפקדה ב[[חלב (עיר)|חלב]] שבסוריה, ושירת בה עד לסוף המלחמה.{{הערה|שם=שוחר שלום, ציוני דרך}} עם כיבוש העיר על ידי הבריטים, נחקר שרת על ידי קצין מודיעין בריטי, שהניח לו לחזור לארץ ישראל לאחר ששמע כי הוא ציוני. כעבור שמונה ימים הגיע שרת ל[[חיפה]].{{הערה|שם=דוד לאזר}}
 
=== ב"אחדות העבודה" ובמערכת "דבר", 1919–1931 ===