בנג'מין בריסטו – הבדלי גרסאות

 

==המירוץ לנשיאות ב-1876==

בריסטו היה מועמד בולט למינוי המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1876|בחירות לנשיאות של 1876]]. בוועידת המפלגה הוא הובס לאחר שכמועמד נבחר [[רתרפורד הייז]]. במהלך ועידת המפלגה, האמינו חברים נאמנים של המפלגה, ידידיו של הנשיא גרנט, שבריסטו גילה חוסר נאמנות לנשיא במהלך משפטי טבעת הוויסקי בניסיון להשיג את מועמדות המפלגה לנשיאות לעצמו. בכל אופן, בריסטו הוכיח את עצמו כמדינאי נאמן ושאף להרחיק את הנשיא ואת האומה מהשערוריה. כאשר העיד בריסטו בפני הוועדה של הקונגרס לחקר פרשת טבעת הוויסקי, הוא לא מסר שום מידע ישיר שנגע לקשר כלשהו בין האשמים לבין הנשיא גרנט, בטענה לחיסיון.

 

ועידת המפלגה התכנסה באולם התערוכות ב[[סינסינטי]]. בסבב ההצבעה הראשון הגיע בריסטו למקום השלישי עם 113 קולות מול 285 הקולות של [[ג'יימס בליין]] ו-124 הקולות של [[אוליבר מורטון]]. בסבב ההצבעה הרביעי הגיע בריסטו למקום השני עם 126 קולות, התוצאה הגבוהה ביותר שלו, מול 292 קולות של בליין. בסבב ההצבעה השביעי והאחרון קיבל בריסטו 21 קולות בלבד ו[[רתרפורד הייז]] זכה במועמדות המפלגה לנשיאות עם 384 קולות. בליין סיים שני עם 351 קולות.

==עורך דין בניו יורק==

בריסטו היה מתוסכל מאוד מהפסדו בוועידת המפלגה ועל השמועות על חוסר נאמנותו לנשיא גרנט. הוא פרש מן החיים הפוליטיים ויותר לא כיהן בשום משרה ציבורית. לאחר [[1878]] הוא החל לעסוק בעריכת דין ב[[ניו יורק]] וב-[[16 באוקטובר]] אותה שנה הוא פתח משרד עורכי דין בשם "בריסטו, פיט, ברנט ואופדיק". הוא היה מנהיג מוביל של לשכת עורכי הדין במזרח ארצות הברית ונבחר כנשיא השני של לשכת עורכי הדין האמריקאית ב-[[1879]]. הוא נותר תומך נלהב של רפורמות בשירות הציבורי ובשל כך נבחר כנשיא של "אגודת הרפורמות בשירות הציבורי". לעיתים קרובות הוא הופיע בפני [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]].{{הערה|שם=משפטים}}