רתרפורד הייז – הבדלי גרסאות

עם פרישתו של הנשיא [[יוליסס סימפסון גרנט]] לאחר שתי כהונות, נאלצו הרפובליקנים לבחור מועמד חדש לבחירות של 1876. הצלחתו של הייז באוהיו חיזקה את מעמדו במפלגה הרפובליקנית, והוא נחשב למועמד מוביל יחד עם [[ג'יימס בליין]] ממיין, הסנאטור אוליבר מורטון מאינדיאנה והסנאטור [[רוסקו קונקלינג]] מניו יורק. למרות כוחם של המועמדים האחרים, תמכה המשלחת מאוהיו בהייז, והסנאטור [[ג'ון שרמן]] פעל למענו. ביוני 1876, הוועידה התכנסה ובליין היה המועמד המועדף. הייז לא ציפה להיבחר, אולם ניסה להיות מועמד פשרה. הוא הגיע למקום החמישי בסיבוב הראשון, מאחורי בליין, מורטון, מזכיר האוצר [[בנג'מין בריסטו]] וקונקלינג. בליין הוביל במספר הצירים אולם לא השיג רוב. הצירים חיפשו מועמד אחר ובחרו בהייז בסיבוב השביעי. הוועידה בחרה ב[[ויליאם א. וילר]] מ[[ניו יורק]] כסגנו, אף על פי שהייז טען שלא הכיר אותו. אחרי שישה סיבובים, המשיך בליין להוביל, אולם בסיבוב השביעי החליטו תומכיו לתמוך בהייז, ולתת לו את המועמדות. הוועידה בחרה בויליאם א. וילר מניו יורק כסגנו, אף על פי שהייז טען שלא הכיר אותו. הייז הסכים עם מצע המפלגה, שתמך בשוויון זכויות לכל (כולל הנשים), המשך תקופת השיקום, איסור מימון ציבורי לבתי ספר דתיים, ותמיכה בכסף יציב. הייז קיבל את תמיכת העיתונות, וגם הדמוקרטים הודו שהיה אדם כן. במכתב פומבי עם קבלת המועמדות הבטיח לתמוך ברפורמה בשירות הציבורי ולכהן רק כהונה אחת.