צפדינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 24:
המחלה הייתה נפוצה במשך מאות שנים, בעיקר בקרב [[מלח (מקצוע)|מלחים]] שלא אכלו [[פרי|פירות]] ו[[ירק]]ות טריים במשך ה[[חודש]]ים הארוכים שבילו בלב [[ים]].
 
המודעות לאכילת ויטמין C החלה ב-[[1753]], בניסוי שערך [[ג'יימס לינד]]. לינד חיפש תרופה למחלת הצפדינה שהייתה ל[[מלח (מקצוע)|מלחי]] הספינה 'ה.מ.ס. סולסברי (Salisbury)', ונתן לכל זוג מלחים מתוך 12 המלחים שהיו על הספינה תרופה מסורתית אחרת. בין התרופות היו מיץ [[תפוח]]ים, [[אגוז מוסקט]], מי ים, [[חומץ]] ותערובת [[שום]], [[חרדל]] ומור. אך אלה לא השפיעו ורק המלחים שקיבלו שני תפוזים ולימון נרפאו.
 
בראשית [[המאה ה-18]] עלה הרעיון לשמר את מיץ הלימון בהוספת 25% רום (רעיון שהתקבל בעין יפה מצד הימאים). שיטה זו מיגרה את מחלת הצפדינה בהצלחה כה רבה, עד שרופא בעל שם, שנתקל בה בשנת 1830, אבחן אותה בטעות כ[[סרטן (מחלה)|סרטן]] של החניכיים, משום שלא הכיר את תסמיני הצפדינה.{{הערה|1=Alan Gurney' "Below the Convergence", w. w. Norton, New York 1997, p. 45|שמאל=כן}}