המדענים הגרמנים במצרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קצת הגהה
שורה 31:
בעקבות המעצר, הורה בן-גוריון על הפסקת מבצע דמוקלס{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=3XZ81k2OMZEC&pg=PA63 Germany and Israel: Moral Debt and National Interest], page 63|שמאל=כן}}, ובמקום זאת [[הכנסת]] יצאה בדרישה פומבית מגרמניה להפסיק את פעילות המדענים הגרמנים במצרים ושרת החוץ, [[גולדה מאיר]] האשימה את ממשלת גרמניה המערבית באחריות לפעילות המדענים{{הערה|{{למרחב||גרמניה נתבעת להפסיק ללא דיחוי פעולות מדעניה במצרים|1963/03/21|00109}}}}. בן-גוריון גם אמר ל[[איסר הראל]] שהוא דוחה את הערכתו בפרשה. הראל ראה בשינוי עמדה זאת, שלילה של הסכנה מצד פעילות המדענים הגרמנים במצרים וחוסר אמון אישי בו והתפטר{{הערה|{{מעריב|אורי דן|"הממונה": מסע ההסברה הישראלי האיט את פיתוח נשק ההשמדה|1963/05/06|00103}}}}{{הערה|{{הצופה||התפטר הממונה על שירותי הבטחון|1963/04/01|00102}}}}. לימים טען בן-גוריון שדחייתו את הערכתו של הראל כוונה נקודתית להערכתו לגבי כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה ולא הייתה קשורה לפרשת המדענים.
 
על פי פרסומים בעיתונות, הראל ביקש לפעול בצורה חריפה בפרשת המדענים ופתח במסע תעמולה נגד גרמניה{{הערה|{{הצופה||החזרת ה"ממונה" לתפקידו-ריהבליטציה להערוכתיו המדיניות בפרשת המדענים|1965/09/16|00111}}}}, בעוד בן-גוריון ו[[שמעון פרס]] התנגדו וסברו שהיחסים עם גרמניה חשובים יותר. באותו זמן החלו להגיע כספי מלווה בן חצי מיליארד דולר, עליו הסכים בן-גוריון עם [[קנצלר גרמניה|קנצלר מערב גרמניה]] [[קונראד אדנאואר]] ב-[[1961]]. כמו כן הבשיל באותה עת משא ומתן על ייצוא [[נשק]] מגרמניה לישראל בתנאים של כמעט מענק, ומשלוחי [[טנק]]ים אמריקאים מן המלאי הגרמני עמדו להגיע לישראל. בן-גוריון לא קיבל את הערכת "המוסד" כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של [[אמ"ן]]. הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן-גוריון. בעיתונות נטען שהראל חשש שבן-גוריון ינטרל את החלטת הכנסת והצהרת [[גולדה מאיר]] נגד הגרמנים{{הערה|{{קול העם||חיפוי והסחה|1963/04/02|00209}}}}. על פי אחד מהתיאורים, הראל התפטר לאחר שבן-גוריון הוכיח אותו על שטען שממשלת גרמניה המערבית רצתה בפעילות המדענים הגרמנים במצרים, כי היא עצמה לא יכלה לפתח נשק להשמדה המונית בגרמניה{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=3XZ81k2OMZEC&pg=PA67 Germany and Israel: Moral Debt and National Interest], page 67|שמאל=כן}}. על פי טענות אחדות, נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן-גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. יש אומרים כי הסכסוך האמיתי אשר הביא לשנים של יחסים עכורים ולהשמצות הדדיות היה עם ראש אמ"ן, האלוף [[מאיר עמית]]. באיסר הראל תמכו אנשי מפלגת [[אחדות העבודה - פועלי ציון]]{{הערה|{{למרחב||מינוי מבורך|1965/09/16|00202}}}}, אנשי מפ"ם וגם כמה מראשי [[מפא"י]] ובהם שרת החוץ גולדה מאיר. לעומת זאת, אנשי [[רפ"י]] תמכו בנחרצות בבן-גוריון.
 
===פעילות דיפלומטית===