פרופסור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הוספת קישור לפרופסור מן המניין |
||
שורה 10:
==הדרך לקבלת המינוי==
על-פי המסלול המקובל ב[[ישראל]], המחזיק בתואר "[[דוקטור]]" יכול, על פי שיקול רשויות האוניברסיטה, להתמנות ל[[מרצה]] או [[מרצה בכיר]] ב[[מוסד להשכלה גבוהה|מוסד אקדמי]]. לאחר מספר שנים, אם הוכיח את עצמו בתחומי המחקר, יכול מרצה להתקדם לדרגת מרצה בכיר, מרצה בכיר להתקדם לדרגת פרופסור חבר, ופרופסור חבר לדרגת [[פרופסור מן המניין]]. בכל דרגה על המועמד להוכיח התקדמות במחקריו, פרסום מאמרים ב[[כתב עת מדעי|כתבי עת מדעיים]] הכוללים [[ביקורת עמיתים]], והשתתפות בכנסים בינלאומיים. ההחלטה על הקידום מתקבלת על ידי ועדות מינויים, על-פי [[חוות דעת]] חסויות.
במקרים יוצאי דופן, ובפרט בתחומי ה[[ספרות]], ה[[קולנוע]], ה[[אמנות]], ה[[עיצוב]] וה[[פסיכולוגיה]], ניתן תואר פרופסור לחסרי תואר דוקטור בעלי הישגים בולטים בתחומם (מעמדם מכונה '''פרופסור מומחה''' או '''פרופסור נלווה'''){{הערה|במקרים רבים קיימת גם אפשרות ביניים, על-פיה חוקר הוא בעל תואר דוקטור, והוא מפרסם ספרים ומאמרים בכתבי עת מקצועיים, ובשל היותו אמן או בעל מקצוע ידוע בתחומו, שיקולי הענקת הפרופסורה קשורים למעמדו המקצועי ולמחקריו}}. על מקרה שבו לא ניתן התואר פרופסור, סיפר [[זובין מהטה]]{{הערה|{{הארץ|אביבה לורי|ללא עלה תאנה|1.746559|7 בנובמבר 2002}}}}: "[[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס]] לא קיבלה את [[יאשה חפץ]] כפרופסור מן המניין כי לא הייתה לו תעודת בגרות, אז מי הפסיד בסוף, חפץ?". דוגמה בולטת למי שנתמנה לפרופסור אף שהיה חסר השכלה פורמלית הוא חוקר הספרות [[דב סדן]], שבשנת [[1963]] קיבל מינוי זה ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]], חרף העובדה שלא היה לו אפילו [[תואר ראשון]], ואת כל השכלתו רכש בכוחות עצמו.
| |||