דם ואדמה – הבדלי גרסאות

"חוק מורשת החוות" (Reichserbhofgesetz ) משנת 1933 היה הבסיס לישום של אידיאולוגיית "דם ואדמה". על פי החוק מטרתו היא לשמר את הקהילה הכפרית כמקור לטוהר הדם של העם הגרמני. רק בעלי דם גרמני טהור יוכלו לעסוק בחקלאות, להתגורר בחוות ולהחשב כאיכרים. שטחי אדמה מסויימים הוכרזו כבלתי ניתנים למישכוןל[[משכון]] או למכירה לזרים, ורק בעליהן הורשו לכנות את עצמם איכרים. [[ירושה|הורשה]] של החווה התאפשרה רק לבן המשפחה המבוגר או הצעיר בהתאם למקובל במסורת האזורית. עדיפות ניתנה בהורשה לבניו ונכדיו של המוריש, על פני הבנות (קו זכר). הכפר הוכרז כמקום הטוב ביותר להתפתחותם של חיילים ושל [[פולקסגמיינשאפט]], ועומד בניגוד לכאוס התרבותי והגזעי שהתחולל בערים. על יהודים נאסר לעסוק בחקלאות ולהיחשב כאיכרים.

עם עליית הנאצים לשלטון נקבע כי האמנות אינה יכולה להיות מנותקת מן האידיאולוגיה של "דם ואדמה". בהתאם לכך, [[אמנות חזותית]] כגון ציורים שלא תאמו את הסטנדרט שנקבע הוקעו כ[[אמנות מנוונת]]. נקבע כי על ציורי נוף ודמויות לשקף את האידאולוגיה. ניתנה עדיפות רבה לציורי נוף כפרי וללא מוטיבים דתיים, דמויות של כפריים המשלבים חיים פשוטים בהרמוניה עם הטבע הסובב אותם, וללא איזכור כלי חקלאות ממוכנת המדגישה את המאמץ שמשקיע האיכר בעיבוד אדמתו ובכך יוצר את הקשר הקדוש בין דם ואדמה.