וידאו ארט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RimerMoshe (שיחה | תרומות) טבילה (נצרות) ==> טבילה לנצרות |
מ חווית ⟸ חוויית (באמצעות WP:JWB) |
||
שורה 56:
הווידאו ארט הישראלי התפתח במידה רבה באופן המקביל להתפתחותו באירופה ובארצות הברית. החל משנות השישים השתמשו אמנים ישראלים במצלמה כדי לתעד [[מיצג|מיצגים]] ופעולות אמנותיות אחרות שיצרו. השפעתה הנרחבת של האמנות המינימליסטית והמושגית בישראל תרמה רבות לפיתוחו של המדיום בישראל. בין האמנים הראשונים שעסקו בקולנוע נסיוני בישראל היו חברי קבוצת "[[עשר פלוס]]". הקבוצה אשר הייתה חסרת אידאולוגיה אמנותית מוגדרת, התאגדה סביב קשרים חברתיים וסגנון אמנותי דומה. פעילותם האמנותית כללה גם תערוכות וערבים אמנותיים ובהם הקרינו סרטים נסיוניים. [[רפי לביא]], מראשי הקבוצה, יצר סרטים במצלמת 8 מ"מ בסגנון אותו כינה "אבסטרקט לירי-קינטי"{{הערה|שם=הערה_א|1=ראו: טננבאום, אילנה, "חקירות קולנועיות באמנות הישראלית", '''וידאו Zero, בדרך לקולנוע''', מוזיאון חיפה, 2004, עמ' 70.}}. בעבודות אלו חקר את היחס בין הדימוי לבין קליטת המשמעות באופן דומה ל[[אמנות מושגית|אמנות המושגית]]. בסרט "גרניום" (1974), הציג לביא שיטוט מתועד בעיר [[תל אביב]]. הסרט עבר מניפולציות טכניות שונות כגון מריחת האמולסיה ב[[אקונומיקה]], [[חשיפה (צילום)|חשיפת יתר]] של סרט הצילום ועוד. גם [[פסקול|הפסקול]] של הסרט משופע מניפולציות קולאז'יסטיות. לביא בוחר "להצמיד קטע של כינור של [[פגניני]] לתמונה דהויה עד כדי הפשטה של רחוב יונה הנביא. תנועת ההליכה של המצלמה, הנעשית יותר ויותר נמרצת, וטשטוש הפרטים גורמים למטמורפוזה של הרחוב"{{הערה|1=ברזל, גבי, "הקולנוע של רפי לביא", '''המדרשה''', כתב העת של בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל, גיליון מס' 2 - בקשר לרפי, 1999, עמ' 228-236.}}. אחר כך מתחלפת המוזיקה בשיחה שבה מספר המוזיקאי [[ג'ון קייג']] שלושה סיפורים. בהמשך הסרט צירף לביא הקלטה מן הרדיו ובה הוא מתאר את אנדרטת השואה של [[יגאל תומרקין]] ב[[כיכר רבין]], פסל של [[אילנה גור]] ופסל רחוב נוסף{{הערה|שם=הערה_א}}.
אמן אחר, [[יאיר גרבוז]], הציג סרטים בעלי אופי קולאז'י ובהם דימויים השייכים לעולם האמנות ולתרבות הישראלית. בעבודה "צייר למשל ערבי" (1979), אותה הציג גרבוז בפתיחה תערוכתו של רפי לביא ב[[מוזיאון תל אביב]], נעשה שימוש בשני מסכים נפרדים. על האחד הוקרנו שקופיות שונות ובהן [[דימוי חזותי|דימוים]] של כד חרס, בית זמני, נשים, האות צ' כסמל [[צה"ל]] ועוד. על המסך השני הוקרן סרטון הערוך מתוך "[[יומן כרמל - הרצליה|יומני כרמל]]" המציגים התרחשויות הקשורות ל[[מלחמת ששת הימים]] לצד טקס [[טבילה לנצרות|טבילה]] [[נצרות|נוצרי]] בירדן ואירועים נוספים. הפסקול הנלווה להקרנה הכיל ערבוב בין שירם של [[נתן אלתרמן]] ו[[מרדכי זעירא]] "ליל גליל", קולו של האמן המקרין קטעי טקסט ועוד.{{הערה|1=ראו: גרבוז, יאיר, "בקשר לרפי, כתם כתר קטשופ אהבה", '''המדרשה''', כתב העת של בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל, גיליון מס' 2 - בקשר לרפי, 1999, עמ' 69-70. במאמר מתארך גרבוז את העבודה לשנת 1980. התארוך לשנת 1979 מתבסס על מאמרה של אילנה טננבאום.}} עבודתו של גרבוז "נוגעת בשאלות היסוד של ההקרנה הקולנועית. בהבניה של
רובם של האמנים הישראלים הציגו בעבודתם בחינה של המציאות הישראלית מתוך מרכיביה התרבותיים. בעבודה "טרטוריות - מרחב מחיה" (1976) הציג האמן [[מיכאל דרוקס]] שני משתתפים המתועדים כשהם משחזרים את משחק הילדות "ארצות" ובו המשתתפים תוקעים סכין בחול ומנסים ובכך הם מנסים להשתלט על השטח העומד לרשות המשתתפים.{{הערה|1=על העבודה ראו: גינתון, אלן, '''"העיניים של המדינה", אמנות חזותית במדינה ללא גבולות''', מוזיאון תל אביב, עמ' 52, 196-197.}}
| |||