ליאו אטינגר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ חווית ⟸ חוויית (באמצעות WP:JWB) |
||
שורה 11:
ב-1966 מונה אטינגר לפרופסור לפסיכיאטריה ב[[אוניברסיטת אוסלו]] והפך לראש הקליניקה הפסיכיאטרית באוניברסיטה.
לאחר המלחמה הקדיש אטינגר את כל זמנו ומאמציו לחקר הסבל האנושי עם דגש על הפסיכיאטריה הקלינית, ובפרט [[ויקטימולוגיה]] ופסיכיאטריית אסונות. מחקריו היוו ציון דרך בחקר ההשפעות הפסיכולוגיות והפיזיות ארוכות הטווח של מתח קיצוני, ובחקר
ליאו ואשתו ליזל אטינגר{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.unica-network.eu/news/robert-quinn-scholars-at-risk-to-receive-the-university-of-oslos-2012-human-rights-award|כותרת = Robert Quinn & Scholars at Risk to receive the University of Oslo’s 2012 Human Rights Award}}}} הקדישו את חייהם לקידום זכויות אדם, ולמאבק נגד אי-צדק וגזענות. היה להם תפקיד חשוב בתנועת זכויות האדם בנורווגיה. הודות למאמציהם, נורווגיה גם הפכה למדינה הראשונה בעולם אשר מינתה יו״ר לפסיכיאטריית אסונות. כאשר [[ארגון הבריאות העולמי]] פרסם ב-1992 את סיווג המחלות הבינלאומי [[ICD]]-10, הוא כלל בתוכו קטגוריה בשם ״שינוי אישיותי מתמשך בעקבות חוויה קטסטרופלית״, מושג אבחוני המבוסס על עבודתו של אטינגר.
|